התובעים טענו כי נציגי ישראייר דרשו שאחד מהם ירד מהטיסה, בנימוק שהנחיות ביטחון אינן מאפשרות לחמישה בני מיעוטים לטוס יחד, וזאת במטרה להעלות נוסע אחר שלא היה ברשימת הנוסעים. ביהמ"ש קבע כי עובדי ישראייר ועובדי רשות שדות התעופה שיתפו פעולה וניצלו את סמכויותיהם לרעה תוך הפליה פסולה, מבלי שהתקיימה בפועל כל בעיה ביטחונית כנטען
בית משפט השלום קיבל תביעה שהגישו חמישה אזרחים ממוצא ערבי נגד חברת "ישראייר" ורשות שדות התעופה, ופסק להם פיצוי בסך כולל של 105 אלף שקל בגין הפלייתם לרעה. זאת, לאחר שנדרשו שאחד מהם ירד ממטוס בנימוק שהנחיות ביטחון אינן מאפשרות לחמישה בני מיעוטים לטוס יחד, בעוד שהסיבה האמיתית שעמדה מאחורי הדרישה הייתה העלאתו לטיסה של נוסע אחר שלא היה ברשימת הנוסעים. השופטת ד"ר איריס סורוקר קבעה כי עובדי רש"ת פעלו באופן שרירותי וניצלו לרעה את סמכויותיהם בתחום הבטחון ללא הצדקה עניינית, וזאת בשיתוף פעולה עם נציגי ישראייר ששאפו להסדיר טיסה של נוסע על חשבון בן מיעוטים.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובעים, בשנת 2012, בעת שהיו כולם ישובים במטוס בטיסה של חברת "ישראייר" מאילת למרכז הארץ והמתינו להמראה, נקרא אחד מהם לפתע לפתח המטוס, שם הודיעה לו קצינת הביטחון כי "מטעמי בטיחות" אסור שחמישה בני מיעוטים יטוסו ביחד ועל כן נדרש אחד מהם לעזוב את המטוס מיידית על מנת שיוכל להמריא. כאשר ראתה הקצינה לאחר כמה דקות שאף אחד מהם לא יורד מהמטוס, היא ניגשה אליהם כשהיא מלווה באיש בטחון נוסף וצעקה עליהם בצורה גסה וברוטאלית כי הם מעכבים את ההמראה. התובעים, אשר חשו לטענתם השפלה רבה, השיבו כי אין בכוונתו של אף אחד לרדת מהמטוס כשלהתנגדות זו הצטרפו נוסעים נוספים. לאחר שראו כי אין בכוונת התובעים לרדת שבו אנשי הביטחון אל פתח המטוס, ולאחר כשעה של המתנה הודיעו לנוסעים כי המטוס מתעכב מטעמי ביטחון בעוד התובעים ממשיכים לשבת במקומותיהם וחשים פגועים ומושפלים. לבסוף, לאחר המתנה ארוכה ומשפילה, ורק לאחר שהבינו נציגי ישראייר כי אין בכוונתם לרדת מהמטוס ללא סיבה מוצדקת, המטוס המריא עם כל חמשת התובעים.
בתביעתם טענו התובעים כי נציגי החברה התנהגו בבריונות, שיקרו והפלו אותם בשביל להשיג את המטרה שלהם לפנות מקום לאזרח יהודי שחיכה בפתח המטוס, והכל מעצם היותם ערבים מוסלמים. התביעה התבססה על חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, כמו גם על עוולת הפרת חובה חקוקה ועוולת הרשלנות.
הנתבעות לא חלקו על עצם התרחשות האירוע, אולם ישראייר טענה כי התביעה "מנופחת וחסרת כל פרופורציה" שכן כל התובעים טסו בסופו של יום ולכל היותר נגרמה להם "אי נוחות זמנית". לדברי ישראייר, הפניה לתובעים נעשתה ביוזמת רשות שדות התעופה ומשיקולי בטחון, ולה עצמה לא הייתה מעורבות באירוע. רש"ת מצדה ביקשה להטיל את האחריות לאירוע על ישראייר שכן לדבריה מדובר בניסיון של חברת התעופה להוריד נוסע מטיסה מסיבותיה שלה, תוך שימוש בנימוק בטחוני כביכול.
מגלות טפח ומכסות טפחיים
השופטת איריס סורוקר קיבלה את התביעה וציינה כי עדויות התובעים נתמכות בעדויותיהם של שני עדי מפתח שהיו מעורבים באירוע והיו עדי ראיה לחלק מן ההתרחשויות. השופטת הבהירה כי מדובר בעדים ניטרליים ואובייקטיבים שאינם בעלי ענין וכי עדויותיהם נגעו בלב הפרשה, ומכאן שיש מקום לסמוך על דבריהם כמקור אמין להסקת ממצאים עובדתיים. מנגד, מול עדויות התביעה הברורות והעקביות, הנתבעות הציגו ראיות חלקיות ועמומות, וככלל ניתן היה להתרשם שעדויות ההגנה בשאלות הרלוונטיות מגלות טפח אך מכסות טפחיים, ואינן מוסרות את מלוא המידע שניתן לצפות שיימצא בידיהן. עוד הוסיפה השופטת כי בעיקר ניכר שכל אחת מהנתבעות ביקשה להטיל את האחריות למקרה העגום על חברתה וכי הנתבעות לא עשו די על מנת להבהיר את תמונת המצב העובדתית ולהציגה בפני בית המשפט. כך, שתי הנתבעות לא העידו עדים רלוונטיים ולא הציגו מסמכים כלשהם מזמן אמת ונתלו ב"הנחיות ביטחון" מבלי להציגן, אף לא בתנאי חיסיון.
על יסוד האמור, נקבע כי התובעים אכן נדרשו שאחד מהם יעזוב את הטיסה בנימוק שהנחיות ביטחון אינן מאפשרות לחמישה בני מיעוטים לטוס יחד, וזאת על אף שכל אחד מהם אחז בכרטיס טיסה וכולם עברו את הבידוק הביטחוני בשדה התעופה. עוד עלה כי הדרישה הופנתה אל התובעים על ידי עובדי ביטחון של רשות שדות התעופה, וכי בו זמנית לווה נוסע אחר שלא היה ברשימת הנוסעים למדרגות העלייה למטוס, ככל הנראה עלי ידי איש ביטחון ובתיאום עם דיילת קרקע של ישראייר, וזאת על מנת להעלותו לטיסה לאחר הורדת אחד התובעים ממנה. בית המשפט מצא כי התובעים התנגדו לדרישת ההורדה והתעורר ויכוח בנוכחות נוסעים אחרים וכי לבסוף רש"ת אישרה לצוות הטיסה לסגור דלתות והמטוס יצא לדרכו עם התובעים כולם. בעניין זה, הוכח כי לא התקיימו "שיקולי ביטחון" אשר חייבו הורדה של מי מהתובעים מהמטוס וכי הן הנציג מטעם ישראייר והן הנציג מטעם רש"ת אישרו בחקירותיהם כי כלל לא התעוררה בעיה ביטחונית. גם העובדה שבסופו של יום כל התובעים טסו מחזקת את המסקנה כי דרישת ההורדה לא נבעה משיקולי ביטחון. משכך, סברה השופטת סורוקר כי עובדי ישראייר ועובדי רש"ת שיתפו ביניהם פעולה וניצלו את סמכויותיהם לרעה כדי להעדיף נוסע פלוני על חשבון בן מיעוטים, כשאף נוסע זה העיד שחזה במו עיניו בשיתוף הפעולה בין פקידת הצ'ק אין של ישראייר לבין קציני הבטחון של רש"ת, שתיאמו ביניהם להוריד אחד מבני המיעוטים באמתלה ביטחונית. לדעת השופטת, המסקנה העובדתית העגומה העולה מהתשתית הראייתית היא שעובדי הנתבעות פעלו מתוך הפליה פסולה.
הפליה מתואמת
השופטת סורוקר קבעה כי התנהלות הנתבעות מנוגדת לעיקרון השוויון המעוגן במשפט הישראלי כזכות יסוד חוקתית והמקבל ביטוי קונקרטי בחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים החל על השירות הניתן על ידי ישראייר כחברת תעופה, וכן על רשות שדות התעופה כמי שכמספקת את שירותי הביטחון בשדה. הנתבעות הפרו את הוראות החוק הנ"ל, שכן ישראייר הפלתה את התובעים על בסיס מוצאם משפעלה להסדיר מושב לנוסע אחר על חשבונם. גם רשות שדות התעופה ניצלה לרעה את סמכותה בתחום הביטחוני ללא הצדקה עניינית ותוך הסוואת המהלך ב"שיקולים ביטחוניים" שלא התקיימו בפועל.
מלבד האמור, הנתבעות חטאו כלפי התובעים גם בעוולות נזיקיות כלליות של הפרת חובה חקוקה בכך שלא כיבדו את הזכות החוקתית לשוויון במתן שירות ציבורי, השפילו את התובעים ברבים ופגעו בכבודם – וזאת בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בנוסף, הנתבעות הפרו גם את חובת הזהירות החלה עליהן כלפי התובעים כלקוחות ומקבלי שירות, שכן חובת הזהירות המושגית חייבה כל אחת מהנתבעות לצפות ולהבין כי דרישה המחייבת נוסע לרדת מהמטוס משום היותו בן מיעוטים וללא כל הצדקה עניינית צפויה להשפיל ולעלוב. ישראייר אף הוסיפה והפרה את עיקרון תום הלב בקיום התחייבותה החוזית להטיס את כל התובעים שכל אחד מהם רכש כרטיס טיסה, בכך שניסתה להוריד אחד מהם מהמטוס משיקולים פסולים.
בקביעת הפיצוי הביאה השופטת בחשבון כי התובעים חוו הפליה פסולה ומשפילה וכי פניהם הולבנו ברבים כשהאירוע התארך, הטיסה התעכבה ונוסעים נוספים שמעו את הוויכוח. עוד צוין כי בקביעת גובה הפיצוי ראוי להתחשב בכוחן של החברות הנתבעות כלפי התובעים, שכן כל אחת מהן החזיקה בעמדת מפתח בתחום השירות שהיא נותנת וזאת מבלי שהיתה לתובעים חלופה על פניהן. גם העובדה שההתנהגות המפלה הייתה מתואמת בין שתי הנתבעות מחזקת לדעת בית המשפט את חומרתה, כמו גם העובדה שאירוע ההפליה לא היה קצר, גרם לעיכוב בטיסה והוביל להבכה והשפלה של התובעים בפני קהל נוסעים. השופטת הבהירה כי דרישה להרחיק אדם ממקום או להדירו משירות על רקע מוצאו מבלי שהיתה לכך סיבה עניינית פוגעת בזהות העצמית ובערך האנושי ומנוגדת לעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי. מנגד, מול שיקולים אלה יש לזכור כי כל התובעים טסו בסופו של דבר, ולא נגרם להם נזק מוחשי.
לאור האמור פסקה השופטת לתובע 1, המעורב העיקרי בפרשה, פיצוי בסך של 25 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת התובעים האחרים סך של 20 אלף שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
ארקיע תשלם 3,000 שקל לנוסעים שגילו במהלך טיסה כי לא יוגשו בה מזון ומשקה
בריטיש אירווייז תפצה ב-100 אלף שקל נוסעים שכונו "שיכורים" על ידי הצוות
אל על תפצה נוסע שאמר לחברו "לעזאזל עם אל על" והורחק מהטיסה חזרה לארץ
