בימ"ש השלום באילת קבע כי גם אם דברי הנתבע נועדו להזהיר בעלי כלבים כביקורת לגיטימית מפני שיטות האילוף של התובע, הרי שהלשון שבה נקט וקביעת העובדות והמסקנות הנחרצות מצדו המציגות את התובע כמי שמתעלל בכלבים ונוהג כלפיהם באלימות אינן יכולות להיחשב כהבעת דעה בתום לב
בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתו של מאלף כלבים נגד מתחרהו העסקי אשר הכפיש אותו בפני אחרים באמרו בין היתר כי הוא נוהג להתעלל בכלבים וכי שיטות האילוף שלו אינן מקצועיות. השופט יוסי טופף קבע כי דובר בדברי לשון הרע שהיו עלולים לפגוע במטה לחמו של התובע, וכי הנתבע לא פעל בתום לב ולא הוכיח את אמיתות הדברים שהשמיע כלפיו.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע עוסק באילוף כלבים ובבעלותו עסק לפנסיון כלבים וממכר מזון וציוד לכלבים באילת. הנתבע אף הוא עוסק באילוף כלבים, ובבעלותו עסק לממכר מזון וציוד לבעלי חיים בעיר. לטענת התובע, במהלך השנים האחרונות הובא לידיעתו כי הנתבע מכפיש אותו על אף שההיכרות ביניהם הייתה שטחית ומעולם לא היה ביניהם קשר עסקי או חברי. לדבריו, הוא שמע מבעלי כלבים כי הנתבע מתריע בפניהם שלא יביאו את כלביהם לאילוף אצלו ולא ירכשו ממנו מזון עבורם, מפני שהמזון שהוא מוכר הוא "זבל", יכולותיו בתחום אילוף הן בינוניות והוא אינו מקצועי או מיומן. עוד אמר הנתבע על התובע כי הוא נוהג בשיטות אכזריות כלפי הכלבים, מכה כלבים ומתעלל בהם עד כדי פגיעה בהם וגרימת נזקים, וכל מה שמניע אותו הוא בצע כסף. לאור האמור, תבע התובע פיצויים בסך של 200 אלף שקל בעילה של לשון הרע.
השופט יוסי טופף קיבל את התביעה בחלקה וקבע כי הנתבע הטיל דופי במקצועיותו של התובע ואמירותיו ללא ספק היו עלולות לפגוע בשמו הטוב ובעיסוקו. הדבר נכון שבעתיים מקום בו ההתבטאויות המכפישות חזרו ונשנו באזני בעלי כלבים שונים בעיר כמו אילת, שהיקף אוכלוסייתה מצומצם ובכללה ציבור בעלי הכלבים שבה, כנגד מספר מועט של מאלפי כלבים המספקים את שירותיהם באילת. לפיכך, שוכנע השופט כי לפי כל מבחן, הן אובייקטיבי והן סובייקטיבי, יתפסו האמירות שהשמיע הנתבע ביחס לתובע כמשפילות ומבזות, אשר מעצם טיבן פוגעות בשמו הטוב, בעסקו, במשלח ידו ובמקצועו. משכך, מדובר בדברי לשון הרע על פי החוק.
עוד נקבע כי הנתבע לא הוכיח ברף ההוכחה הנדרש שיש אמת באמירות שהשמיע ביחס לתובע. השופט טופף ציין כי גם העדים מטעם הנתבע, אשר הביעו הסתייגות משימוש בקולר דוקרנים או קולר אלקטרוני, שללו מפורשות כל הפגנת אלימות או התעללות מצד התובע כלפי כלביהם. בעניין זה צוין כי ניתן לקבל שקיימות גישות שונות לאילוף כלבים וכי השימוש בקולרים דוקרניים או אלקטרוניים מעורר הסתייגויות בקרב הנתבע וחלק מבעלי הכלבים, אולם בית המשפט שוכנע שהתובע ער לחסרונות הטמונים בקולרים אלו והוא עושה בהם שימוש מבוקר ומדוד, לאחר הדרכה ופיקוח, ובמקרים חריגים בלבד כשהנסיבות מצדיקות זאת. לפיכך, נקבע כי לא הוכח בסיס של אמת בדבריו של הנתבע.
השופט ציין עוד כי הנתבע לא נהג בתום לב כשפרסם את האמירות ביחס לתובע מבלי שהקדים לבדוק עמו את התלונות שלדבריו שמע מאחרים. מעדותם של התובע והנתבע גם יחד עלה כי הנתבע מעולם לא פנה לתובע כדי לשוחח עמו אודות שיטות האילוף שבהן הוא נוקט, יחסו לכלבים, השימוש בקולרים השונים או תנאי המחיה בפנסיון הכלבים שבבעלותו. לפיכך, יש לזקוף לחובת הנתבע אי נקיטה של אמצעים סבירים כדי לברר את לנכונות מושא טרוניותיו. עוד הוסיף בית המשפט כי מכתב ההגנה של הנתבע עלה כי קיים לו אינטרס עסקי לפגוע בשמו ובעיסוקו של התובע. יתר על כן, אף אם דברי הנתבע נועדו להזהיר בעלי כלבים כביקורת לגיטימית מפני שיטות האילוף של התובע, הרי שהלשון שבה בחר הנתבע וקביעת עובדות ומסקנות נחרצות מצדו המציגות את התובע כמי שאינו מאלף כלבים, מתעלל בהם, מכה אותם ונוהג כלפיהם באלימות – כל זאת אינו יכול לשמש כאצטלה לפגיעה של ממש בשמו הטוב של התובע. לאור האמור, קבע בית המשפט כי הנתבע אינו עונה על כל יסודות ההגנה של הבעת דעה בתום לב.
בקביעת סכום הפיצוי, הביא בית המשפט בחשבון את חומרת המעשים שהנתבע ייחס לתובע, שיש בהם לא רק פוטנציאל לפגיעה בכבודו ובשמו הטוב, אלא ובעיקר פגיעה פוטנציאלית בעיסוקו כמאלף כלבים ובנגזר מכך פגיעה בפרנסתו. עוד נקבע כי על הפיצוי הכספי לבטא הכרה שיפוטית בכך שנעשתה כלפי התובע עוולה ובכך ששמו הטוב נפגע ללא הצדקה מוכחת. עוד הביא בית המשפט בחשבון את אינטרס ההרתעה והחינוך מפני פגיעה בכבודו של אדם ומטה לחמו. בנוסף, הנתבע לא הפנים את חומרת מעשיו, לא התנצל בשל הפרסומים הפוגעניים ואף הגדיל לעשות כאשר פנה לתובע לאחר הגשת התביעה בדרישה שיבטל את התביעה, אחרת יפנה לרשויות בבקשה שיסגרו לו את העסק בשל ניהול עסק ללא רישיון מתאים.
עם זאת, נקבע כי התובע שקט על שמריו במשך תקופה ממושכת במהלכה הנתבע הוציא דיבתו רעה מבלי שפנה אליו בבקשה שיחדל מכך או נקט בהליכים משפטיים כדי לאלצו להימנע מכך, אלא הסתפק בפניה מקרית לעובד של הנתבע אותו פגש באקראי. לפיכך, סבר בית המשפט כי התובע יכל לצמצם את היקף הפגיעה בו באופן ניכר, ככל שהיה מקדים לפנות לנתבע או פונה בתביעה מתאימה לבית המשפט. הנתבע יפצה את התובע בסך של 20 אלף שקל.
