שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > ביהמ"ש זיכה אדריכלית שהועמדה לדין בשל סטייה של סנטימטרים מהיתר הבניה

חדשות

ביהמ"ש זיכה אדריכלית שהועמדה לדין בשל סטייה של סנטימטרים מהיתר הבניה
ביהמ"ש זיכה אדריכלית שהועמדה לדין בשל סטייה של סנטימטרים מהיתר הבניה
06/10/2015, עו"ד אורי ישראל פז

השופט איתי הרמלין קבע כי במקרה זה הצטרפו זה לזה שלושה פגמים חמורים בטיפולה של הרשות והבהיר כי אין להטיל אחריות גם על בעלי הנכס: "אין לצפות מאדם מן הישוב שיפעל מתוך חוסר אמון באנשי המקצוע ששכר, או אפילו שידע אילו שאלות עליו לשאול אותם כדי למנוע סטיות מהתוכנית שהוגשה"

בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב ביטל כתב אישום נגד אדריכלית שהועמדה לדין פלילי בשל סטייה מהוראות היתר בנייה של בית מגורים. השופט איתי הרמלין קבע כי אין להטיל אחריות גם על בעלי הבית וביטל את כתב האישום שהוגש נגד האדריכלית אורלי ערן, מאחר שבמקרה זה הצטרפו זה לזה שלושה פגמים חמורים בטיפולה של הרשות בעניינה: החקירה שהתקיימה הייתה חלקית ורשלנית, נפגעה זכות הטיעון של האדריכלית וכתב האישום הוגש נגדה ולא נגד שותפיה לכאורה לאחריות.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

בני הזוג אבישי קנו נכס המהווה חלק מבניין דו קומתי, הכולל דירה בקומת קרקע וחצר סביבה. לאחר רכישת הנכס הגישו בני הזוג בקשה להיתר בנייה להרחבת הדירה. לצורך הגשת הבקשה להיתר שכרו את שירותיה של האדריכלית אורלי ערן, שהכינה את הבקשה להיתר וחתמה עליה כעורכת הבקשה. כמו כן, שכרו בני הזוג אבישי את שירותיה של מהנדסת מבנים ("קוסטרוקטורית"), על מנת שתתכנן את השלד ותפקח על הקמתו, את שירותיו של קבלן שיבנה את הבית ואת שירותיה של גב' יעל קוגל שתפעל מול עיריית תל אביב יפו.

הבקשה להיתר התקבלה והדירה הורחבה בתוספת חדרים על פי התכנית שהוגשה. אלא שלאחר סיום הבנייה, התגלה כי ממדי הבניין שהורחב סוטים במספר סנטימטרים מן התכנית בשלושה משטחים. לבית המשפט לא הוגשה כל ראייה ואף לא עלתה טענה מצד העירייה כי הסטיות נעשו ביוזמת מי מבני הזוג, בהסכמת מי מהם או בידיעת מי מהם. כלומר, לפי הראיות בתיק ובהן עדויות הנאשמים, מדובר בסטיות בביצוע ולא בסטיות מכוונות.

כשנודע בדיעבד לבני הזוג אבישי על הסטיות מהתכנית (לדבריהם, רק בעקבות הגשת כתב האישום נגדם), הם פנו לרשויות בסיועה של האדריכלית כדי שהיתר הבנייה יתוקן כך שיתאים לבניין כפי שנבנה בפועל. בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הובהר להם כי תנאי לתיקון ההיתר הוא קבלת הסכמת השכן מהקומה מעל. תמורת תשלום מתאים הסכים השכן לתיקון ההיתר במה שנוגע לסטייה מקו הבניין ולסטייה בגובה התוספת שבחזית הבניין, אך לא הסכים לשינוי הנוגע לגובה התוספת בעורף הבניין. בשל אי ההסכמה החלקית של השכן לא אישרה הוועדה את תיקון ההיתר.

חכמה בדיעבד

לאחר שמיעת הראיות לא נותר כל ספק כי הנמכה פיזית של הגג שנבנה בסטייה של מספר סנטימטרים בהרחבה שבעורף הבניין היא פעולה בלתי סבירה לחלוטין. המהנדס שהעיד מטעם התביעה הגדיר אותה כפעולה שאדם יבצע רק אם יוצמד אקדח טעון לרקתו, וציין שלמחרת ביצועה של ההנמכה, השכן מהקומה מעל יצטרך לחפש לעצמו דירה חדשה בשל החורבן הצפוי לדירתו הקיימת כתוצאה מהעבודות להנמכת גג ההרחבה.

השופט הרמלין פסק כי "הוכח בפניי במידה שאינה מותירה ספק כלשהו שבני הזוג אבישי עמדו בתנאי סעיף 208(ב) ולכן אין להטיל עליהם אחריות לביצוע העבירה. ראשית, לא הובאה כל ראייה כי בני הזוג אבישי יזמו את הסטיות בבנייה או שהסטיות נעשו בהסכמתם או אפילו שהם ידעו עליהן. התביעה גם לא טענה כי התקיים אחד ממצבים אלה. אני מקבל כאמינה לחלוטין את גרסת בני הזוג אבישי בעדותם לפני, שלפיה נודע להם על הסטיות רק כשראו את כתב האישום שהוגש נגדם. בני הזוג אבישי שכרו לצורך ביצוע העבודות שורת אנשי מקצוע והנחו אותם לבנות בית בהתאם לתכנית שאושרה בהיתר הבנייה... לא הייתה לבני הזוג כל סיבה לסבור כי יש בעיה כלשהי במקצועיותם של אנשי מקצוע אלה, או שאותם אנשי מקצוע לא יהיו מסוגלים לבנות את ההרחבה בדיוק בהתאם להיתר".

בית המשפט הגיע למסקנה כי הסטיות שבהן עוסק כתב האישום אינן כאלו שניתן היה להבחין בהן ללא מדידה, כך שגם אם ביקרו בני הזוג אבישי באתר העבודה בשעת יציקת השלד הם לא יכלו לזהות בעין כי היציקה סוטה מן התכנית במספר סנטימטרים.

"אינני מקבל את טענת התובעת כי חובתם של בעלי ההיתר (בעלי הבית – בני הזוג אבישי) למנוע סטיות בביצוע היציקות באמצעות מעקב אישי שלהם בשטח אחרי פעולת הבנאים  והמודדים", קבע השופט הרמלין. "ברור גם שבעלי הבית אינם חייבים לעיין בזמן אמת במפות מדידה, שספק גדול אם אדם מן הישוב מסוגל להבין את הכתוב בהן. דרישותיה של התובעת מבני הזוג אבישי כפי שהובאו בסיכומיה הן גם בגדר חכמה בדיעבד. כך למשל, לא הייתה כל סיבה שבטרם היציקה ידרשו בני הזוג לראות את אישורה של מתכננת השלד שהטפסנות תואמת לתכנית, שהרי על עצם קיומו של הליך אישור כזה על ידי המהנדסת וטופס חתום שכזה למדו בני הזוג אבישי כמו התובעת עצמה במשפט ולא ידעו ולא היו אמורים לדעת עליו קודם לכן. לפי הגיונה של התובעת, שבבסיסו איסור על בעלי הבית לסמוך על אנשי המקצוע, כדי למנוע תקלות אחרות בבניין ביתם היה על בני הזוג אבישי לבקש אישור על הרכב החומרים שמהם נוצר הבטון, לוודא את עוביים של מוטות הברזל שבהם זויין הבטון, לבדוק לאיזה עומק נחפרו היסודות וכולי. אין לצפות מאדם מן הישוב שיפעל מתוך חוסר אמון באנשי המקצוע ששכר, או אפילו שידע אילו שאלות עליו לשאול את אנשי המקצוע על מנת למנוע סטיות מהתכנית כפי שהציעה התובעת בסיכומיה".

סמכות חקירה שבצדה אחריות

במישור העקרוני ציין השופט הרמלין כי "יש לצפות, כמובן, כי מי שבונה את ביתו ישכור את שירותיהם של אנשי מקצוע המוכשרים לעבודתם, וינחה אותם לדבוק בקפידה בתכנית שאושרה בהיתר הבנייה. כמובן, במקרה חריג שבו (שלא כמו בענייננו) בעת הביצוע חלה סטייה משמעותית מן התכנית שניתן להבחין בה בעין בלתי מקצועית ובלי לערוך מדידות, הרי שאם הבחין בה בעל ההיתר, חובתו היא לפעול לביטול הסטייה ולהתאמת הבנייה להיתר".

מעבר לכך, הוחלט כאמור לבטל את כתב האישום נגד האדריכלית. שכן, במקרה זה הצטרפו זה לזה שלושה פגמים חמורים בטיפולה של העירייה בתיק – כתב אישום נגד אדריכלית הוגש מבלי שנערכה חקירה מספקת, תוך שלילת זכות הטיעון שלה ותוך אפליה חמורה שלה לעומת אחרים שלא הועמדו לדין. מדובר במקרה של הפליה בוטה בין מעורבים בפרשה אחת שאין ביניהם כל הבדל ענייני.

בהקשר זה אפיין השופט הרמלין כי "שיטת המשפט הישראלית הפקידה את החקירה באופן כמעט בלעדי בידיהם של גורמי אכיפת החוק. כך למשל נאסר על עורכי דינו של הנאשם ליצור קשר עם עדים מטעם התביעה ואפילו מדובר בעדים פוטנציאלים בלבד. בעוד שבארצות הברית סניגור שלא יערוך חקירה בעצמו ויבקש לשוחח עם עדים יחשב לרשלן, עורך דין ישראלי שייצור קשר עם עד תביעה ייחשב עבריין. כהמשך ישיר לתפיסה זו שלפיה החקירה מופקדת בידי גורמי אכיפת החוק נקבעה חובה רחבה ביותר להעברת חומר חקירה מן התביעה להגנה. הפקדת החקירה באופן כמעט בלעדי בידי גורמי אכיפת החוק היא סמכות שבצדה אחריות – אחריות לקיום חקירה נאותה שמטרתה חקר האמת".

במיוחד בנסיבותיו העובדתיות של מקרה זה, המייחסות סטייה קטנה ובלתי מכוונת מתוכנית, נפסק כי לא היה ראוי שכתב אישום יוגש בלי שנעשה ניסיון נוסף ליצור קשר עם בעלי ההיתר כדי לקבל את גרסתם. "ההיאחזות הפורמליסטית בכך שההזמנה למסור גרסה נשלחה בדואר רשום לכתובתם של בעלי ההיתר, אינה ראויה", פסק השופט הרמלין. "מן הראוי היה שאנשי מחלקת הפיקוח על הבנייה ינסו לשלוח מכתב הזמנה נוסף, לברר כתובת נוספת, להתקשר בטלפון או לשלוח שליח לוודא קבלת ההזמנה. זאת, שהרי עצם הגשת כתב האישום מהווה פגיעה חמורה במצבו של הנאשם – בחירותו, בקניינו, בפרטיותו, בשמו הטוב ובשלוותו הנפשית. מקרה זה, שבו התמשכו ההליכים כחמש שנים ובפני חמישה שופטים שונים, מהווה דוגמה גם לחומרתו של עינוי הדין הנגרם לעתים למי שהוגש נגדו כתב אישום. על כך יש להוסיף את ההוצאות הכספיות שנגרמו וודאי לנאשמים ואת החרדה מפני התוצאה הצפויה שוודאי ליוותה אותם לאורך כל התקופה".

 את האדריכלית ייצג עו"ד עופר לרינמן

ת"א 2229-01-11

 

 

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
153 | S:150