ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי האב פעל בכל דרך כדי לשקם את הקשר עם בתו ולכן הורה לו להפקיד את כספי המזונות בחשבון נאמנות, והבהיר כי אלא אם כן יתקיימו לפחות 5 מפגשים רציפים בין האב לבתו בפרק הזמן הקצר שנותר עד הגיעה לגיל 18, יושבו לו הכספים המופקדים
בית המשפט לענייני משפחה הורה לאב שבתו הקטינה מתנכרת אליו ומסרבת ליצור עמו קשר להפקיד את כספי המזונות בחשבון נאמנות, וכי אלו יוחזרו אליו אם לא יתקיימו חמישה מפגשים רציפים בינו לבין הבת, בפרק הזמן הקצר שנותר עד הגיעה לגיל 18.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
האב עתר לביטול חיובו במזונות הקטינה עקב התנהלותה וסירובה להיפגש עמו. בעבר הגיש האב שתי תביעות נוספות שעסקו בנושא הסדרי הראייה בינו לבין בתו, באחת מהן ביקש לאכוף את קיומם של הסדרי הראייה על האם ובשנייה הגיש תביעה נזיקית כספית על סך של 200 אלף שקל עקב אי קיומם של הסדרים אלו. התביעה הנזיקית נמחקה לבקשתו של התובע.
הנתק בין האב לבתו נבע מהיחסים הרעים שבין ההורים, שהתגרשו ב-2004 אך המשיכו להתכתש ביניהם בבית המשפט. האב דרש לקבל כספי קרן השתלמות של האם, שלטענתו מגיעים לו על פי הסכם הגירושין, ואילו האם החליטה לנקוט הליכי הוצל"פ נגד התובע בגין מזונות שלטענתה לא שולמו לה.
לטענת האב, הנתבעת היא זו שאחראית להדרת התובע מחיי בנותיו. כיום, הקטינה מתקרבת לגיל 18 ועדיין מסרבת לראות אותו, ולכן אין לחייבו בתשלום מזונותיה. בתביעתו פרט התובע את כל הניסיונות שביצע לחידוש הקשר, כולל פנייה למספר גורמים טיפוליים. כל אלה, לטענתו לא צלחו והקטינה אינה מוכנה להכיר בו כאביה.
האם הנתבעת הגישה כתב הגנה שלא באמצעות עורך דין וטענה טענות רבות נגד התובע ונגד כל גורם שהיה מעורב בנושא הסדרי הראייה. לטענתה, אין היא יכולה לשאת בעלויות מפגשים אינסופיים עם בעלי מקצוע שונים, אשר מפאת חוסר הזמן אינם יורדים לשורש הבעיה ומגיעים למסקנות מוטעות. הנתבעת הכחישה כי היא הסיתה את בנותיה נגד אביהן וטענה שהיא מסכימה כי "ללא ספק יש לכבד הורים טובים. גם גואל רצון היה אבא טוב לילדים. גם הם אינם רוצים לראותו ורשויות הסעד אינן כופות על הילדים לבקר את אביהם".
השופטת אסתי שטיין ציינה כי אמנם קיימת אפשרות להפחית או לשלול מזונות של קטין עקב סרבנות קשר, אך מדובר בהליך חריג, כאשר נקיטה בצעדים להפחתה או לשלילה של מזונות יעשו במשורה.
במקרה זה, ציינה השופטת נוסחה בעבר חלופה של הפקדת תשלומי המזונות בחשבון נאמנות, וכי השינוי בהתנהלות הקטינה בעניין המפגשים התרחש רק עקב מתן ההחלטה לעיכוב תשלום. עם זאת, על פי גרסת התובע, שינוי זה היה זמני בלבד ובפועל, הקטינה לא החלה להיפגש עם התובע.
השופטת הוסיפה כי מדובר בקטינה כבת 18, בוגרת מספיק ליטול אחריות על התנהלותה בכל הקשור ליחסים עם אביה, וכי גם אם להורים יש חלק בנתק, אין לזלזל בחלקה של הקטינה וביכולתה לפעול לחידוש הקשר.
עוד הודגש כי התובע פעל בכל דרך כדי לשקם את הקשר והלך למפגש עם כל גורם שאליו נשלח, אך בהיעדר שיתוף פעולה מצד האם לא צלח הדבר בידו. יתרה מזאת, לנתבעת שעמה מתגוררת הקטינה חלק נכבד בנתק ובמסרים שמנעו עד כה את חידוש הקשר.
השופטת שטיין הוסיפה כי הקטינה סיימה את לימודיה ועומדת להתגייס כך שתקופת החיוב שנותרה היא קצרה. בנוסף, לנתבעת מקורות כספיים משמעותיים משלה, כך שהפסקת החיוב לא תפריע לקיום סביר של הקטינה.
לאור האמור, קבעה השופטת כי התובע ימשיך להפקיד את דמי המזונות בחשבון נאמנות שינוהל על ידי בא כוח, עד שהקטינה תשולב בהליך של חידוש מפגשים והמפגשים יחודשו ויקוימו לפחות חמישה מפגשים רציפים בינו לבין הקטינה. אם יתקיימו התנאים הללו, יועברו כספי המזונות שהופקדו לידי הנתבעת עבור הקטינה. אולם, היה והקטינה תגיע לגיל 18 ולא התקיימו התנאים שלעיל, יושבו הכספים המופקדים לידי התובע.
בסיום דבריה העירה השופטת כי לא ניתן להתעלם מהלשון הבוטה והפוגעת של הנתבעת כלי התובע, בא כוחו, העובדת הסוציאלית המטפלת ובית המשפט עצמו. "לשון בוטה זו לא תרמה לקידום הטיפול בחידוש הקשר ואולי אף פגעה בהליך", כתבה השופטת וחייבה את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסך של 10,000 שקל.
לקריאה נוספת, ראו:
לבתי המשפט אין כיום כלים להתמודד עם ניכור הורי והסתה
