ביהמ"ש לתביעות קטנות קיבל את תביעתה של עורכת דין שקיבלה 28 מסרוני פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה אך פסק לה פיצוי במדרג הנמוך ונמנע מפסיקת הוצאות. השופט מנחם קליין: "מצופה מעורך דין שיקשיב להצעות פשרה של בית המשפט וישקול אותן בכובד ראש, ולא ידרוש כלאחר יד שיינתן פסק דין מנומק לצורך ערעור"
עורכת דין שקיבלה 28 מסרוני פרסומת מהאוניברסיטה הפתוחה כדי לעבור קורס לנהיגה נכונה תפוצה רק ב-10% מגובה תביעתה, בסך של 2,800 שקל, כך קבע בית המשפט לתביעות קטנות לאחר שהתובעת סירבה להצעת הפשרה שהציע בית המשפט. "התובעת, עורכת דין במקצועה, בוודאי מודעת לעומס הרובץ על בתי המשפט ונכחה לראות זאת בתורנות תביעות קטנות של מותב זה בפגרה", פסק השופט ד"ר מנחם (מריו) קליין, מבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, "מצופה מעורך דין שיקשיב להצעות פשרה של בית המשפט וישקול אותן בכובד ראש ולא ידרוש כלאחר יד, שיינתן פסק דין מנומק לצורך ערעור".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
מדובר בתביעה שהגישה עו"ד מיכל בר נגד האוניברסיטה הפתוחה בעקבות 28 מסרוני פרסומת שקיבלה לטלפון הסלולרי שלה, לאחר שהתעניינה על קורס לנהיגה נכונה של משרד התחבורה בעקבות 12 נקודות שנרשמו לחובתה בגין עבירות תנועה.
עורכת הדין טענה שהיא החלה לקבל הודעות לטלפון הנייד שלה עם תזכורות להירשם לקורס נהיגה נכונה ב-21 באוקטובר 2013, אך לא היה לה זמן להתייחס לכך ורק חמישה חודשים לאחר מכן היא שלחה מסרון חוזר ומייל הדורש שיחדלו מכך. בינתיים היא קיבלה בסך הכול 28 הודעות טקסט. טענתה לפני בית המשפט לתביעות הקטנות היתה כי משהיא לא אישרה כל קבלת דבר פרסום, ההודעות שנשלחו לטלפון הנייד שלה מהווים משלוח דברי פרסומת בניגוד לחוק. לכן תבעה עו"ד בר 28 אלף שקל, כלומר 1,000 שקלים עבור כל הודעת פרסומת.
גד קרובי, המשמש כמנהל תפעול שטח של פרויקט נהיגה נכונה באוניברסיטה הפתוחה, טען בדיון שנערך בבית המשפט כי הנתבעת היא מלכ"ר שלא ניסתה לשווק דבר, וכי הקורסים הם חובה כתנאי נקודות שצברה התובעת בעבירות תנועה ומטרת המסרונים הם להזכיר לתובעת, שפנתה לנתבעת מיוזמתה, את חובתה החוקית. לדבריו, האוניברסיטה הפתוחה אינה עוסקת בקניית מאגרים של לקוחות על מנת לשלוח לאלה הודעות פרסומיות, ומשלוח המסרונים לתובעת נעשה בתום לב. לכן, יש לפסוק במקרה זה פיצוי נמוך משמעותית מאלף שקל לכל הודעה, בהתחשב בעובדה כי הנתבעת אינה חברה שייעודה הוא שיווק ופרסום ולא למקרה כגון זה התכוון המחוקק. השופט קליין הציע לצדדים בדיון הצעת פשרה, שהיתה גבוהה יותר מהסכום שנפסק לבסוף, ולמרות הסכמתו של נציג האוניברסיטה הפתוחה להצעת הפשרה, סירבה התובעת להצעת בית המשפט.
בהתאם לפסק דין של בית המשפט העליון, ציין השופט קליין כי במקרים כאלה יובאו בחשבון השיקולים בדבר אכיפת החוק, הרתעה מהפרתו ועידוד הגשת תביעות יעילות, כאשר יש לוודא שהפיצוי לא יהיה מעבר לנדרש לצורך השגתן. מתן אפשרות להסרה מרשימת התפוצה, כשלעצמה, אינה מחייבת הקטנת הפיצוי, אך בית המשפט רשאי להתחשב בכך במכלול השיקולים.
במקרה זה הביא השופט בחשבון בין שיקוליו את העובדה כי הנתבעת אינה מתמחה בשליחת מסרונים ועיסוקה כמלכ"ר העוסק בחינוך, כי ההודעות נשלחו לתובעת לא מקובץ נתונים קנוי אלא לאחר פניית התובעת לנתבעת ביוזמתה והוסרו מיד עם דרישתה הראשונה של התובעת, את הימנעות התובעת מלהסיר את עצמה מרשימת התפוצה מיד עם קבלת ההודעה הראשונה או בסמוך לכך, ללא הסבר מספק לכך, את אופי המסרונים ועוד.
לאור השיקולים הללו קיבל השופט קליין את התביעה בחלקה והעמיד את הפיצוי במדרג הנמוך בספקטרום המקובל בפסיקה במקרים של משלוח מסרוני פרסומת (החל מפיצוי נמוך מאוד בסך של 53 שקל למסרון ועד לפיצוי המקסימלי של 1,000 שקל לכל מסרון).
השופט קליין פסק כי "מחד, לא נעלמה מעיניי העובדה ולפיה נשלחו הודעות לטלפון הנייד של התובעת, מבלי שהתקבלה לכך הסכמה מפורשת, מעשה לכשעצמו מהווה הפרה של החוק האמור על אף שהתובעת היא זו שפנתה לברר עניין הקורס לנתבעת. מנגד, לאור השיקולים שמניתי סבורני כי יש לצמצם את היקף הפיצוי עד למינימום".
השופט קליין שוכנע כי "אין המדובר במדיניות המלכ"ר, וכי ייתכן והמשך משלוח ההודעות לאחר שהתובעת כבר עברה הקורס אצל הנתבעת, נעשתה בטעות טכנית או אנושית, תהא אשר תהא. עם זאת, גם על טעויות טכניות או אנושיות יש לתת את הדין ולשלם לתובעת על טעות שכזו".
עם זאת, השופט קליין מצא שאין לפסוק הוצאות משפט לטובת התובעת משום שהיא לא הקשיבה להצעות פשרה של בית המשפט. "מצופה מעורך דין שיקשיב להצעות פשרה של בית המשפט וישקול אותן בכובד ראש ולא ידרוש כלאחר יד שיינתן פסק דין מנומק לצורך ערעור. עם זאת, אבהיר שכמובן שום צד להליך משפטי לא חייב לקבל הצעת בית המשפט וזכותו של בעל דין (גם אם הוא עורך דין שבחר בהליך תביעות קטנות למימוש זכויותיו), כאזרח משלם מיסים במדינה דמוקרטית לעמוד על כך שיקבל פסק דין מנומק על פי החוק והפסיקה. אך משהגעתי לתוצאה על פי החוק והפסיקה, שהיא נמוכה מהסכום שהוצע לצדדים ואשר התקבל על ידי נציג הנתבעת ונדחה על ידי התובעת, אין מקום לעשות צו להוצאות".
