שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > דואר ישראל יפצה עובד קבלן במחלקת המיון שסבל מעישון פסיבי מצד חבריו לעבודה

חדשות

דואר ישראל יפצה עובד קבלן במחלקת המיון שסבל מעישון פסיבי מצד חבריו לעבודה, צילום: צילום: Getty images Israel
דואר ישראל יפצה עובד קבלן במחלקת המיון שסבל מעישון פסיבי מצד חבריו לעבודה
29/09/2015, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש קבע כי החוק למניעת עישון יושם רק באופן חלקי, שכן אנשים עישנו גם ליד עמדותיהם במקום שאינו מאוורר, ופסק לתובע פיצוי בסך של 50 אלף שקל בראש הנזק הלא ממוני. עם זאת, על התובע הוטל אשם תורם בשיעור של 50% מאחר שהוא בחר במקום עבודה שלא התאים לו מבחינה בריאותית, גם ללא קשר לעישון

בית משפט השלום קיבל תביעת נזקי גוף שהגיש עובד קבלן שעבד במחלקת המיון של דואר ישראל, וחייב את הדואר לפצותו בגין נזקים מהם סבל בגין חשיפתו לעישון פסיבי נוכח כשל באכיפת איסור העישון במקום. השופטת מיכל וולפסון קבעה כי הדואר יישם את איסור העישון רק באופן חלקי וכי הייתה התרשלות בהתעלמות מהעובדה שאנשים עישנו גם ליד עמדותיהם. לצד זאת הטיל בית המשפט אשם תורם בשיעור של 50% על התובע לאור העובדה שבחר במקום עבודה שללא קשר לעישון על פניו לא התאים לו מבחינה בריאותית בשל מחלת האסטמה ממנה הוא סובל. סך הפיצוי שנקבע בראש הנזק הלא ממוני לאחר ניכוי אשם תורם – 50 אלף שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובע עבד במשך כ-3.5 שנים כעובד קבלן במחלקת המיון של דואר ישראל בבאר שבע. במסגרת התביעה, שהוגשה הן נגד חברת הדואר והן נגד חברת כוח האדם שהעסיקה אותו, טען התובע לנזקי גוף שנגרמו לו בשל כשל מצד הדואר באכיפת איסור העישון במקום. לדבריו, כתוצאה מהעישון הפאסיבי שסבל בעת שעבד במיון, הוא סבל מתופעות של שיעול, צריבה בעיניים, כאבי ראש, ובהמשך מקוצר נשימה, כולל במנוחה.

השופטת מיכל וולפסון קיבעה את התביעה נגד הדואר וקבעה כי הוכח שההנחיה לעובדים הייתה לעשן בפינת האוכל או ברמפה שאליה היו מגיעות משאיות להטענה או פריקה. יחד עם זאת, הוכח כי פינת העישון היוותה חלק מהאולם, במקום שגם שימש כפינת אוכל לכל העובדים במשמרת, מעשנים ולא מעשנים. משכך, המקום לא עמד בתנאי של סעיף 15 רישא לתוספת לחוק למניעת עישון, שכן פינת עישון כזו צריכה להיות במקום שבו לא נמצאים גם אנשים לא מעשנים.

עוד עלה מביקור במקום שלפחות בימים שאינם גשומים, היה בידי התובע לרדת לחצר להתאוורר אולם בימים גשומים הרמפה בה התרחש העישון הייתה הפתרון לאוורור בהיותה מקורה. יחד עם זאת, המחוקק לא הרחיב את האיסור לשטחים פתוחים כל עוד העישון לא הופך למטרד במקום העבודה עצמו. מנגד, בכל הנוגע לעישון במסדרון/פינת האוכל סבר בית המשפט כי זה חסם את הגישה לעובד לא מעשן שאינו רוצה להיחשף לעישון. כמו כן, המסדרון לכשעצמו נועד למעבר לשירותים. לפיכך, נקבע כי בין אם היה אוורור תקין ובין אם לא, התנאים לפינת עישון לא התקיימו כדרישת המחוקק ומכאן שהוכח כי הדואר לא עמד בדרישת החוק בהיבט זה. לאור האמור, קמה לתובע עילה של הפרת חובה חקוקה בהתבסס על החוק למניעת עישון.

בכל הנוגע לעוולת הרשלנות, קבעה השופטת וולפסון כי הדואר הוכיח שיישם את החוק למניעת עישון רק באופן חלקי, וכי לכאורה מדובר בביסוס לאותו נזק שהוא חופף לעוולת הפרת חובה חקוקה. עוד נקבע על יסוד חוות דעת מומחים כי התובע הוכיח את הקשר הסיבתי בין העוולה לנזק. לפיכך, נקבע כי הייתה התרשלות בהתעלמות מהעובדה שאנשים עישנו גם ליד עמדותיהם במקום שאינו מהמאווררים במיוחד, מעל 20 שנה ויותר מאז נחקק החוק בנוסחו המקורי. עם זאת, התובע החל להתלונן בינואר 2007 והכיר את מקום העבודה מראש ולכן ההתרשלות הוכחה החל ממועד זה. לצד זאת הטילה השופטת על התובע אשם תורם של 50%, מאחר שהוא בחר במקום עבודה שללא קשר לעישון שעל פניו לא התאים לו מבחינה בריאותית לנוכח האוורור הטבעי החסר והאבק אשר בפני עצמם לא התאימו למחלת האסתמה שלו.

בקביעת הנזק ציינה השופטת כי התובע הוכיח שהוא סבל מהתופעות שציין באופן משמעותי החל מינואר 2007 וכי מצבו לא השתפר גם לאחר שפוטר. מנגד, הוכח כי אף שהתובע לכאורה היה גם חשוף לעישון פסיבי בבית שהיקפו לא הוכח, הדבר אינו מאיין את נזקי העישון הפסיבי במקום עבודתו. עם זאת, נקבע כי בהיעדר נכות צמיתה לא ניתן לגזור פגיעה בכושר השתכרות או הפסדי שכר ופנסיה. בנוסף, המומחה מטעם התובע לא קבע תקופה מוגדרת של נכות זמנית, והתובע לא הניח תשתית ראייתית של הפסד בתקופה שבה סבל מהתלונות לפי התיעוד הרפואי.

בראש הנזק של נזק לא ממוני קבעה השופטת כי גם עובד ללא תחלואתו של התובע לא היה צריך לעבוד בתנאים שהוא עבד, בסביבת מעשנים במתחם שלא תואם לכך – בהיעדר אוורור נאות. משכך, העמיד בית המשפט את סכום הפיצוי על 100 אלף שקל, ובניכוי אשם תורם של מחצית יפוצה התובע ב-50 אלף שקל. לאור הראיות שחברת כוח האדם שימשה אמצעי כלכלי להעסקת התובע, לאחר שנמצא כשיר על ידי הדואר, לא מצא בית המשפט להטיל עליה חבות, מה גם שתנאי העבודה בדואר היו באחריות חברת הדואר והיא גם בדקה את התאמת התובע מראש.

ת"א 39875-02-11

 

לקריאה נוספת, ראו:

המחוזי: ארומה לא אחראית להפרת החוק למניעת עישון בסניפים המנוהלים ע"י זכיינים

 

אושרה תביעה ייצוגית נגד רכבת ישראל בגין אי מניעת עישון ברציפים ובתחנות

 

המחוזי: "להנהלת בית המשפט אין סמכות לאסור עישון בחצרות בית המשפט

 

 

 

 

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:27
קומיט וכל טופס במתנה