חדשות

קביעת בית המשפט העליון, לפיה סוגית ההימנעות מנישואין אינה משליכה באופן מהותי על החלת חזקת השיתוף אצל ידועים בציבור, מפחיתה באופן מהותי את נטל ההוכחה בתביעה רכושית בין ידועים בציבור. הדבר צפוי להקל לא רק על זוגות חד מיניים, אלא גם על בני זוג שכבר נכוו בגירושין מכוערים ובחרו שלא להינשא בפרק ב'

אין להקשות על ידועים בציבור בכל הנוגע להוכחת כוונת שיתוף ברכוש גם במקרה שבו הם רשאים להינשא ואין להם מניעה לכך, כגון העובדה כי מי מהם נשוי לאחר או כי מדובר בכהן וגרושה. כך קבע לאחרונה בית המשפט העליון בבע"מ 2478/14.

במקרה זה, דובר בבנות זוג שחיו יחד במשך 20 שנה וכמובן היו מנועות מלהינשא. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי בין הצדדים שררה הפרדה רכושית, ואילו בית המשפט המחוזי קבע כי הוכחה כוונת שיתוף. בית המשפט המחוזי כתב בפסק דינו כי "כאשר בני זוג חיים כידועים בציבור בשל מניעות חברתית משפטית או דתית, כפי שהדבר בעניינו, העובדה שמדובר ב'ידועים בציבור' ולא בזוג נשוי היא בעלת חשיבות פחותה לעניין נטל ההוכחה הנדרש להוכחת כוונת השיתוף, לעומת מקרים אחרים בהם בני הזוג מקיימים חיי שיתוף ברמה מסוימת כידועים בציבור, ובוחרים מרצונם החופשי מסיבות כאלה ואחרות שלא להינשא ולא למסד את הקשר (לעתים דווקא כדי להצביע על היעדר כוונת שיתוף), על אף שאין כל מניעה חוקית, חברתית או דתית לעשות כן" (בפסקה 24 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי).

בסוגיה זו התמקד פסק הדין של בית המשפט העליון, שדן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קבע כי השאלה החשובה ביותר לגבי בחינת כוונת שיתוף אינה הסיבה להימנעות מנישואין, אלא הכוונה העולה מהתנהלות הצדדים, בהתאם לנסיבות הרלוונטיות. בית המשפט בוחן למעשה את ההסכם המשתמע בין הצדדים בכל הנוגע לשיתוף ובודק האם ניתן ללמוד כוונת שיתוף מהתנהלות זו, או לאו. הדבר אינו מושפע, בהכרח, מהרצון שלא להינשא ועל כן אין לתת לסוגיה זו משקל משמעותי.

אף שבמוקד פסק דין זה עומדות שתי נשים, בית המשפט לא התייחס דווקא לסוגיה זו, אלא בחן באופן כללי את המשקל אותו יש לתת להחלטה להינשא.

אציין כי בשנים האחרונות, זכויות הידועים בציבור שופרו באופן משמעותי. כך, למשל, לאחר עמידה במספר קריטריונים, ידועים בציבור יכולים לרשת האחד את השני, לקבל זכויות שונות (כגון ממשרד הביטחון) ולקבל מזונות משקמים, וזאת כמובן בנוסף על זכאות לחלק מהרכוש.

בנוגע לסוגית הרכוש אצל ידועים בציבור, אבהיר כי פעמים רבות, כאשר אחד מהידועים בציבור מבקש להחיל את חזקת השיתוף בנוגע לרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים, בודק בית המשפט, בין היתר, האם הצדדים לא נישאו מאחר שהם לא יכלו לעשות כן, או מאחר שלא רצו לעשות כן. סוגיה זו השפיעה על החלת חזקת השיתוף, שכן אם בני הזוג לא נישאו אף שיכלו לעשות זאת, בפסקי דין רבים נקבע כי הדבר מראה על "חוסר רצינות" ביחסים, שיש בו כדי להשליך על היעדר שיתוף.

אין מחלוקת כי  קביעת בית המשפט העליון במקרה זה, לפיה סוגית הנישואין אינה סוגיה שיש בה כדי להשליך באופן מהותי על החלת חזקת השיתוף אצל ידועים בציבור, מפחיתה באופן מהותי את נטל ההוכחה בתביעה רכושית בין ידועים בציבור. בנוסף, קביעה זו מקרבת בין מעמדם של בני זוג נשואים לבין מעמדם של ידועים בציבור, וזאת במסגרת שלל הזכויות שהוזכרו לעיל המוענקות לידועים בציבור.

לדעתי, יש בהקלת הנטל משום שינוי מבורך, שכן אין סיבה כי בני זוג המחויבים האחד לשני לחיים משותפים ולמשק בית משותף, שחיו תחת קורת גג אחת ואולי אף הביאו ילדים לעולם, יצטרכו לעמוד בנטל הוכחה מוגבר רק מאחר שלא באו בברית הנישואין (וזאת כאשר מוכח כי אכן מדובר בקשר רציני).

אציין כי במסגרת עבודתי, נתקלתי במקרים בהם בני זוג שהיו בפרק ב' בחרו שלא להינשא על רקע גירושין מכוערים שעברו, אף שלא הייתה מניעת דתית לכך. פרט לעובדה שהם לא נישאו – הם חיו בדיוק ככל זוג נשוי. האם יש סיבה שלא להקל עליהם, עת יפרדו, בכל הנוגע לחלוקת הרכוש? האם יש להאשימם כי בחרו שלא לעבור גירושין מכוערים פעם נוספת?

קיימים מספר קריטריונים בפסיקה מהם ניתן ללמוד שיתוף (קריטריונים החלים גם על זוגות שנשאו לפני 1.1.1974), ואין צורך בהקשחתם, בדמות הוספת נטל הוכחה כאשר בני זוג בחרו שלא להינשא אף שיכלו לעשות כן.

כעת נותר לראות, כיצד יישמו בפועל בתי המשפט לענייני משפחה את פסק דין זה, והאם אכן נראה הקלה בנטל המוטל על ידועים בציבור.

 עו"ד אריאל דרור הוא מומחה לדיני משפחה ומחבר הספר "חלוקת רכוש בהליך גירושין". כל האמור במאמר זה לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד.

לקריאה נוספת, ראו:

העליון: היעדר אפשרות להינשא בישראל אינה משפיעה על נטל הוכחת כוונת השיתוף 

"אמרו שאני מגלה את כל הסודות, אבל זו רק הטכניקה, ברמה הגבוהה של המשפט"