שני בתי משפט לתביעות קטנות דנו בתביעותיהם של חברי מועדון הלקוחות של סטימצקי לשעבר שהלינו על קבלת הודעות פרסומת גם לאחר סיום החברות. ביהמ"ש: "עצם פקיעת החברות אינו מביאה בהכרח לפקיעת תוקף ההסכמה לקבלת תכנים פרסומיים"
רשת חנויות הספרים סטימצקי חויבה לפצות באלפי שקלים חברי מועדון לשעבר שנשלחו אליהם מסרוני פרסומת בניגוד להסכמתם. במסגרת שתי תביעות נפרדות ושונות, שאחת נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה והאחרת נדונה בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, התברר כי סטימצקי נוהגת לשלוח הודעות בדואר אלקטרוני לחברי המנוי שלה גם לאחר סיום החברות.
מכתבי הטענות של סטימצקי עולה כי משנת 2014 למועדון החברות של סטימצקי מצטרפים בערך בין 50 ל-70 אלף מצטרפים חדשים כל שנה. בתביעה שנדונה לפני השופט אפרים צ'יזיק בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה, טען התובע טל יפה כי הוא היה חבר במועדון הלקוחות של סטימצקי למשך שנה וכי הוא קיבל 14 מסרונים ששלחה לו החברה. לדבריו, במסרונים לא צוינה דרך למסירת הודעת סירוב וההודעות נשלחו גם לאחר סיום חברותו במועדון, תוך חריגה מהרשאה.
סטימצקי טענה כי היא לא הפרה את הוראות החוק, וטענה בין השאר להגנתה כי התובע יכול היה להסיר את עצמו מקבלת המסרונים על ידי התקשרות למוקד שירות הלקוחות שלה. לטענת הרשת, כל חבר במועדון הלקוחות רשאי לבחור שלא לקבל הודעות טקסט פרסומיות, כבר במועד ההצטרפות למועדון.
השופט צ'יזיק דחה את הטענה בעניין משלוח ההודעות לאחר סיום חברותו של התובע במועדון הלקוחות של סטימצקי, וקבע כי אין משמעות לתקופת החברות במועדון. במקרה זה, ניתנה הסכמה מפורשת בכתב ולא הוגבלה האפשרות לכך. גם אם נראה את ההודעות השיווקיות כמיועדות ללקוח לשעבר, ללא הסכמה מפורשת בכתב, גם אז מדובר במשלוח מותר לפי החוק, שכן שלושת תנאי הסעיף מתקיימים במקרה זה.
עם זאת, נפסק כי סטימצקי לא קיימה את הוראות החוק בצורה דווקנית, שכן שבהודעות שנשלחו לא פורטה הדרך להסרת התובע ממאגר מקבלי ההודעות. "תצלום מסך הטלפון הנייד של התובע מעיד על ניסיונות לשגר הודעת ביטול בדרך משלוח ההודעות הפרסומיות, ומכאן שהפרה של ההוראות קיימת לגישתי", פסק השופט צ'יזיק. "אולם אותה הפרה מצדיקה פיצוי מינורי ביותר, כאשר התובע מודע לתנאי ההצטרפות וכאשר הדרך לביצוע ההסרה ידועה וברורה לו, אולם הוא עומד על כך כי ההסרה תבוצע בדרך אחת ויחידה – במסרון טקסט נגדי. הוראות החוק מיועדות על מנת למנוע הטרדה חוזרת ונשנית של גורמים עלומי שם אשר לא ידועה הדרך ליצור עמם קשר, ולא כך הם פני הדברים במקרה בו התובע יודע גם יודע אודות התקנון, הדרכים ליצירת קשר ויתר הפרטים בתקנון".
בית המשפט העמיד את הפיצוי על סך של 75 שקל לפרסום וסך הכול 1,050 שקל, בצירוף חלק יחסי מאגרת התביעה בסך 50 שקל.
במקרה אחר, שנדון לפני השופטת החדשה ד"ר פנינה נויבירט, בבית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב, טענה התובעת צביה פיין כי סטימצקי שלחה לה שני מסרונים פרסומיים, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב 1982. סטימצקי טענה כי פיין הסכימה למשלוח המסרונים כאשר הצטרפה למועדון החברים שלה.
השופטת נויבירט פסקה כי אין מחלוקת כי לפיין נשלחו שני מסרונים עם תכנים פרסומיים וכי היא היתה בעבר חברת המועדון של סטימצקי. אולם, הסכמתה של פיין לקבלת המסרונים לא הוכחה. "לא די בהעלאת טענה בעלמא להסכמה", פסקה השופטת נויבירט. "נדרשת הסכמה כתובה ומפורשת. הנתבעת לא הציגה את טופס ההצטרפות עליו חתמה התובעת עם הצטרפותה למועדון. בדוגמת הטופס שהציגה הנתבעת אכן קיים סעיף הסכמה לקבלת דברי פרסומת, אך הנתבעת לא הוכיחה כי דוגמה זו משקפת את נוסח הטופס שהיה בתוקף עת הצטרפה התובעת למועדון לפני למעלה מארבע שנים".
לכן נפסק שגם אם בית המשפט יניח כי פיין חתמה בשנת 2010 על טופס דוגמת זה שהציגה סטימצקי, עדיין אין בכך כדי להוכיח כי היא הסכימה לקבל דברי פרסומת ממנה. פיין טענה כי מעולם לא נתנה הסכמה כזאת, וסטימצקי אישרה כי הצטרפות למועדון אינה מותנית במתן הסכמה למשלוח דברי פרסומת.
בהיעדר הטופס המקורי עליו חתמה פיין לא ניתן לשלול את האפשרות כי היא בחרה שלא לאשר קבלת תוכן שיווקי בעת ההצטרפות למועדון. אין צורך לפיכך להכריע בשאלה האם פקיעת חברות במועדון גוררת אחריה גם את פקיעת ההסכמה לקבלת תכנים פרסומיים. כמו במקרה הקודם בתביעה של טל יפה, כך גם במקרה זה נפסק כי ככלל, בית המשפט אינו סבור כי עצם פקיעת חברות במועדון מביאה בהכרח לפקיעת תוקף הסכמה לקבלת תכנים פרסומיים, כל עוד ההסכמה עצמה אינה מוגבלת בזמן.
"הוראות החוק אינן קוצבות את הסכמת הנמען לקבלת תכנים פרסומיים בזמן ואינן תולות תוקף הסכמה זו בתוקף חברות במועדון כזה או אחר", פסקה עקרונית השופטת נויבירט. "עם זאת, מן הראוי לבחון כל מקרה לגופו, ולוודא כי אין בשרבוב ההסכמה לקבלת תכנים פרסומיים לטופס הצטרפות במועדון משום הטעיית הלקוח, אשר עשוי לסבור, כי הסכמה זו הינה למשך חברותו במועדון בלבד".
בהתחשב בכך שמדובר בשני מסרונים בלבד, אשר שוגרו בסמיכות זמנים ותוכנם לא היה פוגעני, ובהיעדר חובת הקטנת הנזק מצד התובעת, סטימצקי תפצה את פיין בפיצוי כולל בסך 1,700 שקל.
