חדשות

ביהמ"ש העליון דחה את ערעורו של ואנונו, לשעבר בכיר ברשות המסים, וקבע כי במעשיו החמורים הוא מעל בצורה קשה באמון הציבור ביושרתה של הרשות הציבורית, והם מחייבים ענישה קשה ומרתיעה, הן על ידי כליאה והן באמצעות פגיעה במשאביו של נוטל השוחד

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של דוד ואנונו נגד הרשעתו בקבלת שוחד בהיותו בכיר ברשות המיסים, מאמרגנו של הזמר קובי פרץ. השופט חנן מלצר קבע כי יש לתת אמון בעדותו המהימנה של האמרגן אשר הפך לעד מדינה, וכי אין להקל בעונשו של המערער שמעל בצורה קשה באמון הציבור ופגע בטוהר ההליך המינהלי וביושרתה של הרשות הציבורית, והכל מתוך תאוות בצע.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי ייחס לואנונו ביצוע עבירות של לקיחת שוחד, קשירת קשר לביצוע פשע, העלמת מס במרמה ושיבוש מהלכי משפט. על פי עובדות כתב האישום, ואנונו ביצע את העבירות בתקופה שבה הועסק בתפקידים בכירים ברשות המיסים ובקשר לתפקידים אלה.

בית המשפט זיכה את ואנונו משלושה אישומים, אך הרשיע אותו בשניים הנותרים, שכללו בין היתר שלוש פרשות שוחד שבהן היו מעורבים ואנונו ויוחאי יעיש, אמרגנו של הזמר קובי פרץ. הרשעתו באישום הראשון התבססה בעיקר על עדותו של יעיש אשר הפך לעד מדינה, שנמצאה מהימנה לעומת גרסתו של ואנונו שממנה עלו אי דיוקים ואף שקרים.

נוכח הרשעתו כאמור בביצוע העבירות נידון ואנונו בין היתר ל-6 שנות מאסר לריצוי בפועל ולקנס כספי בסך של 750 אלף שקל.

בערעור שהגיש טען ואנונו נגד מהימנותו של יעיש וטען כי זה הציע לרשויות החקירה לתת לו מעמד של עד מדינה ובמסגרת זו הוא רקם סיפור בדיוני ורצוף כשלים על בכיר ברשות המיסים, אשר נטל כביכול שוחד, וזאת רק כדי למלט עצמו מהסתבכות מול שלטונות המס. בהקשר זה נטען כי על נכונותו של האמרגן לעשות כל שיידרש כדי לחלץ עצמו מצרה מעידה העובדה שהפך בהמשך לעד מדינה גם נגד מקורבו, הזמר קובי פרץ. באשר לגזר הדין טען המערער כי עונש המאסר שהושת עליו חורג ממדיניות הענישה הנוהגת והראויה, וכי גם הקנס איננו מידתי.

השופט חנן מלצר דחה את הערעור וציין כי הערכאה הדיונית אשר ביססה את ההרשעה, בחנה את גרסאות הצדדים המעורבים בדקדקנות, עמדה על טיבן ועל הקשיים העולים מהן, והכריעה כי יש לתת אמון בגרסתו של האמרגן שכן היא הייתה סדורה, הגיונית ועולה בקנה אחד עם ראיות חיצוניות. עוד נקבע כי היות שהרשעת המערער בגין עבירות השוחד מבוססת על העדויות שנשמעו בפני הערכאה הדיונית, לא נמצאת הצדקה להתערבות בה.

השופט מלצר קבע כי הקשר שנוצר בין המערער לאמרגנו של פרץ לא נבע מיחסי חברות בין השניים כי אם לשם הטיפול בבעיות המס של האמרגן והזמר. עוד הוכח שהכספים ששולמו על ידי האמרגן נועדו והגיעו, ולו בחלקם הארי, לידי המערער וזאת כשוחד בעבור סיועו בענייני מס באופן הקשור לתפקידו הציבורי.

משנדחה הערעור על הכרעת הדין נקבע כי אין להתערב גם בגזר הדין. השופט מלצר הדגיש כי מעשיו של המערער חמורים ביותר שכן הוא מעל בצורה קשה באמון הציבור ופגע בטוהר ההליך המינהלי וביושרתה של הרשות הציבורית, והכל מתוך תאוות בצע. מעשים אלה מחייבים ענישה קשה ומרתיעה, הן על ידי כליאה והן באמצעות פגיעה במשאביו של נוטל השוחד. בפרט נקבע כי העונש שהושת  על המערער, שש שנות מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי, תאם את העונש המרבי (7 שנות מאסר), שהיה אפשרי על פי הדין שחל בעת ביצוע העבירות.

ע"פ 7921/11

לקריאה נוספת, ראו:

כתב אישום: הזמר קובי פרץ השמיט הכנסות מהמדינה בסך 5.2 מיליון שקל