בית הדין לעבודה קבע כי מטרתה העיקרית של ההתקשרות הייתה שותפות עסקית ולא ביצוע העבודה, במטרה לרתום את ניסיונו וקשריו של התובע בעולם המסיבות והמועדונים לסייע בהקמת המועדון ובהשאת רווחי החברה – לא סוכם על שכר, שעות הנוכחות של התובע היו לפי רצונו והוא היה רשאי לעסוק בעבודה נוספת ללא מגבלה
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתו של יחצ"ן מסיבות לזכויות שונות הנובעות מהכרה בקיומם של יחסי עובד-מעסיק בינו לבין בעלי המועדון, וקבע כי מטרת ההתקשרות בין הצדדים לא היתה ביצוע עבודה אלא שותפות עסקית.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבעת, שהפעילה מועדון בחיפה, אינה פעילה עוד והיא חדלת פירעון. התובע טען כי הוא הועסק בחברה כמנהל פרויקטים ואיש יחסי ציבור. לטענתו, הוא התקבל לעבודה לאחר שבעלי החברה הציעו לו לקבל אחוזים מהרווחים ובהמשך להיכנס כשותף במועדון. בפועל, כך נטען, לחברה לא היו רווחים, ולאחר שלא שולם לו שכר עבודה, הוא הפסיק את עבודתו בחברה.
בעלי החברה טענו מנגד כי הם מעולם לא העסיקו את התובע, לא קיבלו אותו לעבודה ולא הנפיקו לו תלושי שכר.
הרשמת מירי שי גרינברג קבעה כי מהתשתית העובדתית שהוכחה עולה שלאור ניסיונו של התובע בארגון מסיבות ונוכח קשריו הטובים עם ספקים וגופים שונים בתחום הבילויים, הוחלט לגייס אותו כך שייקח חלק פעיל בהקמת המועדון ויסייע בקידומו. נקבע כי לא עלה בידי התובע להרים את נטל ההוכחה בעניין קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו לבין החברה, ומשקלם המצטבר של המבחנים אינו מצביע על קיומם של יחסי עבודה. נקודת המוצא למסקנה זו היא העובדה שעליה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי התובע אמור היה להיות שותף לרווחי המועדון וכי תלושי השכר שהוצאו לו בדיעבד הם פיקציה.
עוד הוסיפה הרשמת כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת כי מטרתה העיקרית של ההתקשרות בין הצדדים הייתה שותפות עסקית ולא ביצוע עבודה. כל הצדדים ראו לנגד עיניהם את הפוטנציאל הטמון בניסיונו, בכישוריו ובקשריו של התובע בעולם המסיבות והמועדונים, ואלה אמורים היו לסייע לנתבעים בהקמת המועדון ובהשאת רווחי החברה. מכאן, שמטרת ההתקשרות לא הייתה ביצוע עבודה, כי אם שותפות עסקית.
בבחינת הפן החיובי של מבחן ההשתלבות נקבע כי בין הצדדים לא התקיים הסכם למתן עבודה, לא הייתה כל הסכמה על שכר, שעות הנוכחות של התובע במועדון היו גמישות ונתונות לרצונו. באשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות נקבע כי מחומר הראיות עלה בבירור כי התובע היה רשאי לעסוק בעבודה נוספת ללא מגבלה, וכי הוא אכן הועסק במקביל בהפקת אירועים של עיריית חיפה וכיחצ"ן מסיבות במועדונים נוספים.
