שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > דנציגר מסתייג מגישתו של ברק: אין להחיל את הלכת אפרופים על פרשנות צוואה

חדשות

דנציגר מסתייג מגישתו של ברק: אין להחיל את הלכת אפרופים על פרשנות צוואה , צילום: השופט יורם דנציגר. צילום: אתר בתי המשפט
דנציגר מסתייג מגישתו של ברק: אין להחיל את הלכת אפרופים על פרשנות צוואה
17/08/2015, עו"ד לילך דניאל

שופטי ביהמ"ש העליון נחלקו בנוגע לגישה הרווחת לפרשנות צוואות, במסגרת ערעור יורשים על פסיקה שנגעה לצוואה מתחילת המאה ה-20. בדעת יחיד, הביע השופט יורם דנציגר הסתייגות מעמדתו של הנשיא לשעבר אהרן ברק וקבע כי נוכח השוני המהותי בין שני המסמכים, אין לנקוט כלפי צוואות בגישה המפחיתה ממשקל הלשון ומגדילה את משקל הנסיבות החיצוניות

במסגרת ערעורם של יורשים על פסיקה שנגעה לצוואת בן משפחתם מתחילת המאה ה-20, התעוררה מחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון בכל הנוגע לגישה הרווחת לפרשנות צוואות. השופט יורם דנציגר הביע הסתייגות מגישתו הפרשנית של נשיא העליון לשעבר אהרן ברק, לפיה יש להחיל על פרשנות צוואות את העקרונות שנקבעו בנוגע לפרשנות חוזים בהלכת אפרופים, וציין כי נוכח השוני המהותי בין שני המסמכים אין לשיטתו לנקוט כלפי צוואות בגישה פרשנית המפחיתה ממשקל הלשון מחד ומגדילה את משקלן של הנסיבות החיצוניות מאידך. מנגד, סברו יתר שופטי ההרכב, עוזי פוגלמן ונעם סולברג, כי הדיון הכללי בנושא פרשנות צוואה חורג מגדרה של ההתדיינות במקרה זה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

המערערים הם אח ואחות הרשומים כבעלי זכות החכירה של מחצית מקרקעין בהוד השרון. בעלת המקרקעין היא הקרן הקיימת לישראל (המשיבה 1) והיא מנוהלת על ידי מינהל מקרקעי ישראל (המשיב 2). המקרקעין נרכשו על ידי קק"ל מכספי עיזבונו של תעשיין יהודי-אנגלי שנפטר בשנת 1919. תחילה, ערך המנוח צוואה בה הוריש חלק עיקרי מעיזבונו לבני משפחתו וסך של 5,000 פאונד לקק"ל, אלא שבהמשך ערך נספח לצוואה במסגרתו הוריש לקק"ל את כל יתרת עיזבונו שתיוותר לאחר החלוקה למשפחתו הקרובה, לצורך רכישת קרקעות בארץ ישראל ומתן אפשרות לאלה מבני משפחתו שהם צאצאיו הישירים של אביו להתיישב בפלשתינה. מספר שנים לאחר פטירת המנוח ערכה קק"ל הסכם עם מנהל עיזבונו במסגרתו נקבע בין היתר כי תוקם ועדה מנהלת שתפקידה יהיה לבקר ולכוון את אופן מימוש יתרת העיזבון.

מחוץ להקשר הטקסטואלי

סבם של המערערים, שהיה אחיינו של המנוח, עלה לישראל והתיישב עם משפחתו במקרקעין שבמחלוקת. תחילה החתימה קק"ל את הסב על חוזה זמני למשך שלוש שנים, ועם סיומו נערך בין הצדדים ביום חוזה חכירה למשך 49 שנים שבמסגרתו נוסף למקרקעין שטח נוסף. בשנת 1948 נחתם שטר תיקון חוזה חכירה חקלאי בין קק"ל ליורשיו של הסב – אימם ודודם של המערערים, במסגרתו הועברו להם זכויות החכירה במקרקעין בחלקים שווים ובוטלה בהסכמה זכות החכירה בשטח הנוסף. בתחילת שנות התשעים, לאחר מותה של אמם, נרשמו המערערים כבעלי זכות החכירה במקומה ובהמשך פורק השיתוף במקרקעין.

בשנת 2009 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט המחוזי, בעקבות דרישת המינהל לתשלומים כתנאי להסכמתו לחלוקת המקרקעין בעין. סלע המחלוקת בין הצדדים נגע לשאלת כוונתו של המנוח בצוואתו השנייה – האם כי קק"ל תשמש כנאמנה בלבד לצורך רכישת קרקעות עבור בני משפחתו או שמא כי תהיה בעלת הקרקעות. מחלוקת נוספת נגעה לשאלת פרשנותו של ההסכם בין מנהל עיזבונו לבין קק"ל וליתר דיוק בשאלת מעמדה של קק"ל על פיו.

בית המשפט המחוזי דחה את התביעה על כל חלקיה וקבע כי המערערים לא הצליחו להוכיח את טענתם כי כוונת המנוח בצוואתו הייתה שקק"ל תרכוש קרקעות עבור בני משפחתו ולמנות אותה כנאמנה לשם כך. כן נקבע כי כוונה זו אינה עולה מלשון הצוואה, מההקשר הטקסטואלי או מהנסיבות החיצוניות, וכי היא גם אינה עולה מהמסמכים האחרים שאליהם הפנו המערערים. לפיכך נקבע כי אין מקום לפסוק למערערים את הסעד העיקרי שתבעו וגם לא את הסעד החלופי (להצהיר כי הם זכאים לנהוג במקרקעין "מנהג בעלים"). לבסוף נקבע כי יש לדחות גם את הסעד החלופי הנוסף שנתבע, להצהיר כי חוזה החכירה המקורי חל על המערערים, מכיוון שהם לא הוכיחו שיש להם זכות קנויה שהמינהל יחתום איתם על חוזה חכירה באותם תנאים של החוזה המקורי עם סבם.

השופט יורם דנציגר דחה את הערעור וציין כי בשונה מחוזה, שהוא פעולה משפטית שנוצרה על ידי שני צדדים או יותר, הצוואה היא פעולה משפטית חד-צדדית שלא קיים בצידה אינטרס הסתמכות לאיש, ולכן רשאי המצווה לקבוע בצוואתו כל העולה על רוחו ולשנותה בכל עת מבלי להתחשב באינטרס של מי מיורשיו על פי דין. משכך, בבוא בית המשפט לפרש צוואה עליו להציב לנגד עיניו את עיקרון כיבוד רצון המת כחלק מהאוטונומיה של הרצון הפרטי המעוגן בכבודו של האדם. מטבע הדברים, במועד שבו מתנהל ההליך המשפטי המצווה לא נמצא עוד בין החיים, ומשכך לא ניתן לברר עמו למה התכוון ומה היה רצונו, בניגוד להליך משפטי שבמרכזו מחלוקת בנוגע לפרשנות חוזה.

הרחבה ניכרת של עקרונות הפרשנות המקובלים

מן הפן המשפטי, הזכיר השופט דנציגר כי העקרונות האמורים מגולמים בסעיף 54 לחוק הירושה המחולק לשני חלקים: פרשנות פנימית "מתוך הצוואה" ופרשנות חיצונית "מתוך הנסיבות". בעניין זה, השתרשה בפסיקת בית המשפט העליון במרוצת השנים ההלכה שסוכמה בעניין שרש (ע"א 239/89 שרש נ' גלילי) לפיה קיים מדרג דו-שלבי בין שני חלקי הסעיף, על פיה בשלב ראשון יש לבדוק אם ניתן לאתר את אומד דעתו של המצווה מתוך הצוואה, ורק אם בית המשפט מגיע למסקנה כי הדבר אינו אפשרי יפנה לבחון את הנסיבות החיצוניות. עם זאת, בעניין טלמצ'יו (ע"א 1900/96 טלמצ'יו נ' האפוטרופוס הכללי) הציג הנשיא דאז אהרן ברק גישה שונה לפרשנות צוואה, הדומה לגישתו לפרשנות חוזים כפי שהובעה בפסק הדין בעניין אפרופים. כך, הציע הנשיא ברק לעבור גם בסוגיית פרשנות צוואה מגישת פרשנות דו-שלבית לגישה חד-שלבית, שבה הלשון והנסיבות אינן קודמות זו לזו ושבה בית המשפט רשאי ללמוד על אומד דעתו של המצווה מכל מקור אמין. עוד קבע ברק כי לצורך ההכרעה בשאלה מהו אומד דעתו של המצווה אין להגביל את בית המשפט מראש רק ללשון הצוואה, וכי במרבית המקרים יוכל זה לדעת אם מדובר באחד "המצבים המיוחדים" שבהם יש הצדקה לפרשנות במובן הרחב. יחד עם זאת, על גישתו של הנשיא ברק בעניין טלמצ'יו, כמו גם על גישתו הרחבה יותר שפרש בספרו "פרשנות הצוואה", נמתחה ביקורת הן בספרות המקצועית והן בפסיקה.

בעניין זה, הביע השופט דנציגר את הסתייגותו מגישתו הפרשנית של הנשיא לשעבר ברק וציין כי לשיטתו אין מקום לשנות מהגישה הפרשנית הברורה והעקבית שהתפתחה והשתרשה בפסיקת בית המשפט העליון במרוצת השנים בנוגע לפרשנות צוואות ושסוכמה בעניין שרש. בבואו להסביר את הסתייגותו האמורה, הזכיר השופט דנציגר כי גישתו של ברק נותרה בגדר דעת יחיד ולכן אין מדובר בהלכה מחייבת. כמו כן, הגישה שסוכמה בעניין שרש עולה בקנה אחד עם אופן ניסוחו של סעיף 54 לחוק הירושה ומשקפת את הזהירות שבה על בית המשפט לפעול בבואו לפרש צוואה. בנוסף, הטעים השופט דנציגר כי בגישתו ביקש הנשיא ברק להשוות בין גישתו הפרשנית לצוואות לבין גישתו הפרשנית לחוזים, אלא שלדעת דנציגר קיימים הבדלים מהותיים בין צוואה לחוזה ומשכך ספק אם ישנה הצדקה לנסח מראש תורה פרשנית אחידה לשני אלו. בעניין זה הדגיש דנציגר כי לא מדובר בשוני שולי אלא בשוני מהותי ביותר ועל כן אין לנקוט כלפי צוואות בגישה פרשנית המפחיתה ממשקל הלשון מחד ומגדילה את משקלן של הנסיבות החיצוניות מאידך, וזאת בפרט באותם מקרים בהם הלשון בה נקט המצווה הייתה ברורה.

עוד הבהיר דנציגר כי הוא מתנגד עקרונית לגישתו של הנשיא ברק לפיה כאשר לא ניתן ללמוד על אומד דעתו הסובייקטיבי של המצווה מתוך הצוואה או מהנסיבות החיצוניות ניתן להסתייע בערכים ובעקרונות אובייקטיביים של שיטת המשפט, כגון עיקרון תום הלב, אומד דעתו ההיפותטי של המצווה, האדם הסביר וכיו"ב. לדברי דנציגר, מדובר בהרחבה ניכרת של עקרונות הפרשנות המקובלים בפסיקת העליון בנוגע לצוואות, וספק רב אם יש הצדקה לשימוש בערכים ובעקרונות אלו בהקשר של פרשנות צוואות. עוד צוין כי בנסחו את צוואתו רשאי המצווה להורות על אופן חלוקת רכושו לאחר מותו כאוות נפשו, ועל כן כל עוד הצוואה אינה נגועה באי-חוקיות או סותרת את תקנת הציבור, ויש לתת לרצונו של המצווה תוקף גם אם הוראות הצוואה אינן נראות לבית המשפט.

במקרה זה, לאחר שבחן את לשון הצוואה והנסיבות החיצוניות לה, הגיע השופט דנציגר למסקנה כי אין לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה פרשנותם של המערערים לצוואת המנוח אינה מתיישבת עם לשון הצוואה ועם נסיבות עריכתה.

יתר שופטי ההרכב הסכימו לתוצאה כי דין הערעור להדחות. בכל הנוגע לאמירותיו של השופט דנציגר בנוגע לפרשנות צוואות, העיר השופט סולברג כי לשיטתו ניתן להניח את מחלוקת הפוסקים על דרכי פרשנות צוואה לעת מצוא משהדבר לא נדרש בגדרי הערעור. לדבריו, המחלוקת העזה על מעמדה של הלשון ועל תרומתן של הנסיבות עודנה נתונה בעוזה בנוגע לפרשנות חוזים, ומחמת המחיר המערכתי הכרוך בכך מוטב שלא לדקדק עתה ולהבחין בין הלכת שרש לבין הלכת טלמצ'יו ולהותיר "שקט תעשייתי" מבלי לחולל פולמוס על אודות דרכי פרשנות צוואה. גם השופט פוגלמן הסכים כי הדיון הכללי בנושא פרשנות צוואה חורג מגדרה של ההתדיינות במקרה זה, אולם ביקש להעיר כי להשקפתו ההלכה המנחה בעניין פרשנות צוואה היא זו שנקבעה בעניין טלמצ'יו, ושעליה חזר בית המשפט העליון לא אחת מאז ניתנה.

ע"א 7631/12

 

לקריאה נוספת, ראו:

"הפרשנות היום מעניקה מעמד יתר לנשמת הצוואה על פני המילה הכתובה"

 

 

 

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:201
קומיט וכל טופס במתנה