חדשות

הרכב של שלושה שופטים דחה את עתירת התנועה לאיכות השלטון וקבע כי אין מקום להתערב במינוי, שכן מאז ריצוי עונשו חלף פרק זמן כמעט כפול ממגבלת הכשירות בת 7 השנים שקבע המחוקק, וכי למרות חומרת המעשים, קיימים שיקולים המטים את הכף לטובת סבירות המינוי

הרכב של שלושה שופטיי בג"ץ דחה עתירה שהגישה התנועה לאיכות השלטון, בה ביקשה להורות לראש הממשלה להעביר את אריה דרעי מתפקידו כשר הכלכלה וזאת נוכח עברו הפלילי בגינו ריצה עונש מאסר בפועל והוטל עליו קלון. השופטת אסתר חיות קבעה כי אין מקום להתערב במינוי שכן מאז ריצוי עונשו חלף פרק זמן כמעט כפול ממגבלת הכשירות בת 7 השנים שקבע המחוקק בחוק יסוד הממשלה, וכי למרות חומרת המעשים קיימים שיקולים המטים את הכף לטובת סבירות המינוי, ובהם הבעת האמון של הכנסת בממשלה, חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים ושיקול הדעת הרחב המוקנה לראש הממשלה בענייני הרכבת הממשלה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן 

בסוף שנות התשעים הורשע חבר הכנסת אריה דרעי מש"ס בשתי פרשות המוכרות בכינוין "התיק האישי" ו"התיק הציבורי". "התיק האישי" הוא כינויה של פרשה שעניינה עבירות שביצע דרעי בשנים 1990-1984 בעת שכיהן בתפקידים ציבוריים בכירים במשרד הפנים (עוזר שר הפנים, מנכ"ל המשרד ושר הפנים). בין העבירות שיוחסו לדרעי בפרשה זו היו לקיחת שוחד וניצול תפקידיו כדי לקדם את ענייניה של עמותה אשר בעבר כיהן כמנהלה האדמיניסטרטיבי, בין היתר בדרך של קבלת כספים במרמה מהקופה הציבורית. בעקבות הרשעתו, נגזרו על דרעי ארבע שנות מאסר בפועל (שהופחתו בערעור לשלוש שנים) וקנס בסך 250 אלף שקל. בפרשה המכונה "התיק הציבורי" הורשע דרעי בעבירה של הפרת אמונים בשל מעשים שביצע בשנת 1989 בהיותו שר הפנים, אז פעל להסדרת תמיכה באמצעות עיריית ירושלים בסכום של 400 אלף שקל לטובת עמותה הקרויה על שם חותנו וחותנתו המנוחים, שאותה ניהל אחיו וגיסו שימש בה כגזבר. בתיק זה נגזרו על דרעי שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 שקל.

ההליכים הפליליים הנוגעים לפרשות לעיל (וכן בנוגע לפרשת "בראון חברון" בגינה לא הועמד דרעי לדין) הסתיימו בתחילת שנות האלפיים ומאז לא נזקפה לחובתו מעורבות פלילית נוספת. כעשר שנים לאחר מכן, נבחר דרעי לכהן כחבר כנסת מטעם ש"ס ובבחירות לכנסת ה-20 שהתקיימו במרץ 2015 שימש כיו"ר המפלגה.

עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית

במסגרת המשא ומתן הקואליציוני שהתקיים לאחר הבחירות, חתמו סיעת הליכוד וסיעת ש"ס על הסכם לפיו יוקצו לש"ס שני תפקידי שרים. לאחר חתימת ההסכם, הגישה התנועה לאיכות השלטון עתירה לבג"ץ שבה עתרה לצו שיורה לראש הממשלה להימנע מלהציג את מינויו של דרעי כשר בממשלה וכן בקשה לצו זמני אשר נדחתה.

לאחר הגשת העתירה ובטרם הוצגה הממשלה בפני הכנסת, ניתנה לראש הממשלה חוות דעת של היועץ המשפטי לממשלה לפיה אין מניעה משפטית למנות את דרעי לתפקיד שר. לפי חוות הדעת, מינויו של דרעי עומד בתנאי הכשירות הקבועים בסעיף 6(ג) לחוק יסוד: הממשלה, לפיהם מינויו של אדם שהורשע בעבירה שיש עמה קלון והוטל עליו עונש מאסר יתאפשר רק שבע שנים לאחר מועד סיום ריצוי העונש. סמוך לאחר מכן, התייצבה הממשלה בפני הכנסת והודיעה על קווי היסוד שלה ועל חלוקת התפקידים בין השרים, לרבות כהונתו של דרעי כשר הכלכלה ופיתוח הנגב והגליל. ברוב של 61 חברי כנסת הביעה הכנסת אמון בממשלה החדשה ומאותה שעה נכנסו השרים, ובהם דרעי, לכהונתם. לפיכך, תיקנה העותרת את עתירתה וביקשה צו על תנאי שיורה לראש הממשלה להעביר את דרעי מתפקידו.

לטענת התנועה לאיכות השלטון, החלטת ראש הממשלה שלא להורות על העברתו של דרעי מכהונתו לוקה בחוסר סבירות קיצוני, שכן העובדה שדרעי נטל שוחד באופן מודע, עקבי, שיטתי ומכוון מקופת הציבור והקלון שהוטל בו בגין כך מצדיקים את העברתו מכהונת שר. עוד ציינה העותרת כי דרעי מעולם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה עליהם ולשיטתה בנסיבות אלה אין מקום לאפשר את מינויו לשר.

השופטת אסתר חיות דחתה את העתירה וציינה כי אחד מעקרונות היסוד שנקבעו בנוגע למינויים לתפקידים ציבוריים הוא העיקרון לפיו אין די בכך שהמועמד לתפקיד עונה על תנאי הכשירות הקבועים בחוק, וכי על מנת שההחלטה על דבר מינויו תהא סבירה נדרש הגורם הממנה לבחון בנוסף מכלול של שיקולים רלוונטיים הנוגעים למינוי ולאזן ביניהם. בכל הנוגע לבחינת מינויו של מועמד שהורשע בפלילים לכהונה ציבורית, ניצבות שתי מערכות שיקולים מרכזיות שיש לאזן ביניהן – מחד גיסא יש להתחשב בעברו הפלילי של המועמד ובחומרת מעשיו ומאידך יש ליתן את הדעת לפרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה וסיום ריצוי העונש וכן להתנהלותו של המועמד מאז ועד היום.

עוד ציינה השופטת חיות כי ח"כ דרעי עומד בדרישות הכשירות שמציב סעיף 6(ג) לחו יסוד הממשלה, שכן חלפו כ-13 שנים מאז סיים לרצות את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק האישי בגין עבירות שיש עמן קלון. לצד זאת, ציינה השופטת כי מינויו של דרעי כשר צולח גם את מבחן הסבירות. אמנם, הבהירה השופטת, לא ניתן להפריז בחומרת מעשיו של דרעי, אשר בוצעו בזיקה ישירה לתפקידים הציבוריים שמילא באותה עת ומהווים עבירות מובהקות של שחיתות שלטונית המטילות על איש הציבור החוטא בהן כתם מוסרי כבד. עם זאת, יש לשקול מנגד את פרק הזמן שחלף מהמועד בו בוצעו העבירות ומהמועד בו סיים דרעי לרצות את עונשו שכן הפסיקה הכירה בכך שהזמן שחלף יש בו כדי להפחית מהחשש שמינויו של מועמד שהורשע בפלילים לכהונה ציבורית יפגע באמון הציבור במערכות השלטוניות.

אין קוד אתי לממשלה

אשר לשאלה מהו פרק הזמן שנדרש כי יחלוף בטרם ניתן יהיה למנות לכהונת שר אדם שהורשע בפלילים בעבירה שיש עמה קלון ובגינה אף ריצה עונש מאסר, סברה השופטת חיות כי מן הראוי שזו תוכרע על די הגורם הממנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. עם זאת, אין ספק כי פרק זמן של 13 שנים, כמעט כפול מהקבוע בחוק, נושא משמעות לא מבוטלת בבחינת סבירותו של המינוי שבמחלוקת.

השופטת הוסיפה כי אמת מידה נוספת בה יכול להיעזר ראש הממשלה לצורך הפעלת שיקול דעתו בעניין מינוי שרים היא אמת מידה אתית, אלא שלמרבה הצער עד עצם היום הזה לא הותקן קוד אתי החל על חברי הממשלה ומשכך אין בידי ראש הממשלה כללים שבהם יוכל להסתייע.

לשיטתה של חיות, אין לנבחר ציבור זכות קנויה להיות שר, אולם העובדה שכהונתו קיבלה את אמון הכנסת מחלישה במידת מה את עוצמת הטיעון שהמינוי פוגע באמון הציבור במערכת השלטונית. לבסוף, הזכירה השופטת חיות כי מלבד כל האמור לעיל, בכל הנוגע לענייני הרכבת ממשלה מסור לראש הממשלה שיקול דעת רחב ורק במקרים חריגים ונדירים יוחלפו מאזניו ומשקלותיו באלו של בית המשפט.

למסקנה זו הצטרפו יתר שופטי ההרכב. השופט חנן מלצר ביקש להעיר בהתייחס לטענת בא כוח העותרת כי אכן במרבית הדמוקרטיות המערביות לא מתעוררת בדרך כלל סיטואציה מעין זו, אולם בהודו קרה הדבר ובית המשפט העליון שם ראה לאחרונה שלא להתערב שכן לא מצא לכך עילה מוכרת בדין. כמו כן, ראו השופטים ההודיים להביע דעתם כי היווצרות פרקטיקה שכזו עלולה לפגוע במשילות, "במוסריות הקונסטיטוציונית" ו"במסירות החוקתית" הנדרשים לממשל תקין, ולדעת מלצר הערות אלו יפות אף למקרה זה.

התנועה למען איכות השלטון מסרה בתגובה לפסק הדין כי "השוחד הינו אבי אבות השחיתות ואין מקומו של מי שהורשע בלקיחת שוחד שיטתית ופעל נגד מערכת אכיפת החוק והרשות השופטת בכהונה ציבורית. עמדת התנועה היא כי המינוי מצוי מעבר לגבול הסבירות והיא שוקלת את המשך צעדיה המשפטיים בנושא, בהם הגשת בקשה לדיון נוסף, נוכח חשיבות הסוגיה והשפעתה על הנורמות השלטוניות בישראל".

בג"ץ 3095/15

לקריאה נוספת, ראו:

האם בג"ץ יפסול את מינויו של חבר הכנסת אריה דרעי לשר בממשלת נתניהו? 

עורכי דינו של דרעי: העתירה לבג"ץ נגד מינויו לשר חותרת תחת המשטר הדמוקרטי