חדשות

ביהמ"ש קבע כי הלווה והמנוחה לא היו מבוטחים על ידי בנק דיסקונט בביטוחי חיים מפאת גילם והדבר הובהר להם מפורשות, וכי חברת הביטוח פטורה מתשלום לאחר שהוכח כי המנוחה הטעתה אותה בקשה למצבה הבריאותי

בית משפט השלום בתל אביב דחה את תביעתו של לווה משכנתא מבנק דיסקונט שאשתו נפטרה לסעד הצהרתי שיחייב את הבנק ואת חברת הביטוח לסלק לחלוטין את סכום הלוואת המשכנתא מכוח ביטוח החיים. השופט רחמים כהן קבע כי הלווה והמנוחה לא היו מבוטחים על ידי הבנק בביטוחי חיים מפאת גילם, וכי הדבר הובהר להם מפורשות. ביחס לחברת הביטוח איילון נקבע כי היא פטורה מתשלום לאחר שהוכח כי המנוחה הטעתה אותה באשר למצבה הבריאותי.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע נטל עם רעייתו הלוואה מובטחת במשכנתא מבנק דיסקונט למשכנתאות לרכישת בית מגורים בתל אביב. השניים נטלו הלוואה ראשונה מהבנק ובמסגרתה חתמו על הסכם הלוואה. כחמישה חודשים לאחר חתימת ההסכם, נטלו התובע ורעייתו הלוואה נוספת, שבמסגרתה ביטחה את עצמה המנוחה בביטוח חיים בחברת איילון.

עם פטירתה של האישה, הגיש התובע תביעה למתן סעד הצהרתי וסעד כספי מכוח ביטוחי החיים במסגרת הלוואת המשכנתא. לטענתו, ביטוחי החיים מכסים את יתרת החזר ההלוואות. עוד טען התובע כי הבנק נתן לו ולמנוח ייעוץ כושר ובלתי מספק, תוך ניצול חוסר ניסיונם או אי ידיעתם את תנאי הביטוח. לדבריו, הם הוטעו לחשוב שהבנק מבטח אותם בביטוח חיים.

לטענת הבנק, המנוחה לא בוטחה בביטוח חיים לגבי ההלוואה הראשונה. בפרט נטען כי לתובע ולמנוחה נשלחו שני מכתבים שבהם צוין כי הם לא מבוטחים בביטוחי חיים מפאת גילם.

חברת הביטוח, שפוליסת הביטוח שהנפיקה נוגעת רק להלוואה הנוספת, טענה כי המנוחה נשאלה ביחס למצבה הבריאותי בעבר ובהווה והשיבה כי בשלילה לשאלה בדבר גידולים סרטניים, זאת בשעה שאותרו אצלה גרורות עובר לכריתת חוזה הביטוח. בנוסף, המנוחה חתמה על הצהרת בריאות בפני פקידת הבנק. לטענת איילון, המנוחה פעלה בכוונת מרמה, הפרה את חובת הגילוי ולא נתנה תשובות מלאות וכנות לגבי מצבה הבריאותי, ועל כן המבטחת זכאית על פי דין לשלול את תגמולי הביטוח.

איילון הכחישה את האפשרות להחריג את מחלתה של המנוחה והוסיפה כי כל מבטח סביר אחר לא היה מתקשר עם המנוחה בחוזה ביטוח ביודעו את מצבה הבריאותי לאשורו, וזאת גם תמורת דמי ביטוח גבוהים.

השופט רחמים כהן דחה את התביעה וקבע ביחס להלוואה הראשונה כי נוכח חתימותיהם של התובע והמנוחה על מסמכי הבנק, בהם אישרו כי ידוע להם שהם אינם מבוטחים בביטוח חיים, אין לקבל את טענתו של התובע כי הוא חתם אך לא הוסבר לו על מה הוא חותם והוא לא קרא את המסמכים. השופט ציין כי מקרה זה אינו בא בגדר החריגים לחזקה שקבע בית המשפט העליון, לפיה חתימתו של אדם על מסמך כלשהו מהווה למעשה עדות מפורשת לכך שהוא נתן את הסכמתו לתוכן המסמך, לאחר שקרא והבין את מהותו.

השופט הבהיר כי אף שמדובר בבני זוג ששבו משהות ממושכת של 28 שנה בחו"ל, הוא התרשם משליטת התובע בשפה העברית וכן מעדותו לפיה המנוחה ידעה עברית. עוד הוסיף השופט כהן כי גם אם היתה מתקבלת עמדת התובע לפיה הוא לא ידע על מה הוא חתם, הרי שהבנק גיבה את היעדר הביטוח לתובע ולמנוחה במכתבים ששלח אליהם, שבהם צוין כי הם אינם מבוטחים בביטוחי חיים מפאת גילם.

השופט כהן דחה את התביעה גם נגד חברת הביטוח וקבע כי הצהרת הבריאות של המנוחה לא עלתה בקנה אחד עם מצבה הבריאותי ועם העובדה שחלתה בסרטן. בנסיבות אלו, נקבע כי אין מנוס מלקבל את עמדת המבטחת ולקבוע כי אף מבטח סביר לא היה מתקשר עם המנוחה בביטוח חיים, בנסיבות אלה, לו ידע את המצב הרפואי לאשורו.

ת"א 23391-05-10

לקריאה נוספת, ראו:

העליון לבנק דיסקונט: אל תפנו משפחה מביתה עד שיימצא לה דיור חלופי