ביהמ"ש המחוזי קבע כי הצעיר ניהל את ההליך כמי שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו והעיר כי עצם העובדה שאדם הוא תובע סדרתי המגיע למועדון כדי לעמוד שעה ארוכה בחוץ ולתעד את הבאים והולכים מבלי להוכיח שהוזמן, מלמדת כי הוא לא בא ליהנות אלא שם לעצמו למטה לתבוע כל מועדון שהוא בא בשעריו
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורה של חברה המפעילה מועדון בתל אביב נגד חיובה בפיצוי בסך של 30 אלף שקל לצעיר ממוצא ערבי שטען כי הוא הופלה בניסה למועדון בשל מוצאו. בין היתר, נקבע כי בית משפט השלום שגה כשהעביר את נטל ההוכחה אל כתפי המועדון על אף שקבע כי הצעיר לא הוכיח את גרסתו ומבלי שדן וקבע באופן פוזיטיבי כי אכן הסרט שהציג או ראיות אחרות מקימות את החזקות הקבועות בחוק איסור ההפליה. עוד התייחס בית המשפט לעובדה שהצעיר הגיש עשרות תביעות דומות נגד מועדונים וקבע כי עצם העובדה שאדם הוא תובע סדרתי המגיע למועדון כדי לעמוד שעה ארוכה בחוץ ולתעד את הבאים והולכים מבלי להוכיח שהוזמן – מלמדת כי הוא לא בא כדי ליהנות מהמועדון.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
המערערת הפעילה בתקופה הרלוונטית מועדון בתל אביב בשם צ'ין צ'ין, בו נערכו מעת לעת מסיבות. במועדון זה, כמו שנהוג במקומות דומים, נהוגה "סלקציה" שמטרתה לברור את קהל הבליינים במקום באמצעות סלקטור הנמצא בכניסה בליווי מאבטחים. המשיב, צעיר ישראלי ממוצא ערבי, הגיע למסיבה שהתקיימה במועדון לאחר שהוזמן אליה לטענתו על ידי יחצ"נית מטעם המערערת, שהודיעה לו באמצעות מסרון כי רשמה את שמו ב"רשימות" והורתה לו להודיע שהגיע דרכה. בשנת 2013, הגיש המשיב תביעת נזיקין נגד המערערים, שבה עתר לחייבם בפיצוי מכוח הוראות החוק לאיסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. לדבריו, כאשר הגיע למועדון והודיע לסלקטור כי הגיע דרך היחצ"נית והוא רשום ברשימותיה, הודיע לו זה כי אינו מכיר את היח"צנית, כשלטענת המשיב היה זה לאחר שהסלקטור שמע את מבטאו הערבי. עוד הוסיף כי בשלב זה התערב בשיחה מנהל המועדון וביקש לראות את תעודת הזהות שלו, אולם לאחר שעיין בה הודיע לו כי "אינו יכול לבוא בשערי המועדון".
לדברי המשיב, במשך כל זמן ההמתנה ראה לנגד עיניו כיצד נכנסים למועדון בליינים אחרים שאינם ממוצא ערבי אשר לא נשאלו לגבי רשימות ולא התבקשו להציג תעודת זהות, ולאחר שעמד בפתח המועדון כשעה נואש ועזב את המקום כשהוא מושפל ופגוע עד עמקי נשמתו. כתמיכה בטענותיו, הציג המשיב מסרונים המגבים לשיטתו את טענותיו, וכן סרטון של האירוע שצולם על ידו. בתגובה לכתב התביעה הכחישו המערערים את טענות המשיב והוסיפו בין היתר כי מדובר בתובע סדרתי המבקש להתעשר על חשבונם.
בית משפט השלום קיבל את התביעה ופסק לתובע פיצוי בסך של 30 אלף שקל. בין היתר, נסמך בית המשפט על סרטון שצילם התובע במהלך האירוע אשר תמך בגרסתו, ומנגד בעובדה שהנתבעים שינו את גרסתם ונמנעו מלהעיד עדים רלוונטיים שיכלו לשפוך אור על האירועים שבמחלוקת. בכל הנוגע לטענה לפיה המשיב הגיש תביעות דומות נגד אחרים קבע בית המשפט כי אין בכך כדי להוות חיסרון העומד לחובתו. הודגש כי חוק איסור האפליה נועד למנוע או לצמצם ככל האפשר את התופעה של הפליית מגזרים שונים בחברה הישראלית בכניסה למועדונים ומקומות ציבור, והחלטתו של המשיב לעמוד על זכויותיו בעניין זה לא רק שאינה ראויה לגנאי אלא להפך.
השופטת רות לבהר שרון קיבלה את הערעור וציינה כי בית משפט השלום לא קבע כי המשיב הוכיח את גרסתו, אלא נסמך על כך שהמערערים לא סתרו אותה. מכאן, שבית המשפט העביר את נטל ההוכחה אל כתפי המערערים על אף שקבע שהמשיב לא הוכיח את גרסתו, ומבלי שדן וקבע באופן פוזיטיבי כי אכן הסרט או ראיות אחרות שהציג מקימות את החזקות הקבועות בסעיף 6 לחוק. לפיכך, קבעה השופטת כי נפלה טעות בניתוח העובדות שהוצגו בפני בית המשפט קמא וכי המסקנות שנבעו מהראיות ומהעובדות שהוצגו בפניו היו שגויות. גם מעיון בסרטונים שהגיש המשיב הסיקה השופטת כי מדובר בהסרטה באיכות ירודה ביותר וקשה ביותר להבין את הנאמר בהם. כמו כן, אין חולק כי הסרטונים אינם מתעדים את האירוע כולו שכן המשיב לא צילם את שאירע בכניסה למועדון בשעת הגעתו אליה אלא רק את אשר אירע כשלושת רבעי שעה לאחר מכן. משכך, נקבע כי אין כל הוכחה אפילו ראשונית להפליה כלשהי כלפי המשיב.
עוד הוסיפה השופטת כי לכל אורכו של הסרטון ניתן לראות שהמשיב עומד לצד הכניסה למועדון מעבר לגדר ולא בכניסה עצמה בתור, ככל באי המועדון. עוד ניכר כי השומר בכניסה מכניס את באי המועדון, חלקם באמצעות הצגת תעודת זהות, על פי רוב מבלי לשוחח עמם כלל. מלבד האמור ראה בית המשפט להדגיש כי מצפייה בסרטון והאזנה לקולו של המשיב לא ניתן להתרשם שמדובר דווקא בערבי, מאחר שחזותו לא נראית כשל ערבי ולא ניכר מקולו מבטא ערבי. לפיכך, נקבע כי המשיב לא הרים את הנטל להוכיח כי הוא בעל חזות ערבית או מבטא אשר בגללם מנעו את כניסתו וכי לא הוכיח שהיה למי מהמעורבים ידוע או ברור שהוא ערבי.
השופטת לבהר שרון העירה כי יש לתת גם משקל לעובדה שהמשיב הגיש למעלה מ-20 תביעות דומות נגד מועדונים שונים על פי חוק איסור הפליה. בעניין זה, ציטטה השופטת מדבריה של שופטת אחרת באחת מתביעותיו של המשיב נגד מועדון שסירב להכניסו, לפיהם נדמה כי הוא שם לעצמו למטרה לתבוע כל מועדון אשר הוא בא בשעריו – גם אם נמנעה כניסתו או עוכב בכניסה מטעם עניני אמיתי. עוד ציינה השופטת באותו הליך כי המשיב ניהל ההליך תוך שאינו נותן לעובדות לבלבל אותו, כך שגם כאשר הונחה בפניו תמונה עובדתית אותנטית של מנהל מועדון המעודד באופן ברור מגוון תרבותי ואתני, הוא המשיך לעשות מה שנדמה כ"ניצול ציני" של חוק איסור ההפליה.
עוד צוין כי גם בפסק דין אחר עמד בית המשפט על כך שהמשיב לא צילם את מחצית השעה הראשונה של הגעתו למועדון אלא רק את שאירע לאחר מכן, ולא הציג וחשף את התביעות האחרות שהוגשו על ידו אף שהתבקש לעשות כן. לדעת השופטת לבהר שרון, עצם העובדה שאדם הוא תובע סדרתי, המגיע למועדון כדי לעמוד שעה ארוכה בחוץ ולתעד את הבאים והולכים מבלי להוכיח את טענתו שהוזמן – מלמדת כי הוא לא בא כדי ליהנות מהמועדון. לשיטתה, אכן עיקרון השוויון ועיקרון איסור ההפליה הם עקרונות שיש להעלותם על נס, אלא שחוק זה והוראותיו ביחס לנטל ההוכחה לא נועדו לשמש ככלי לשם ניצול לרעה של הליכי משפט, כדי לסטות מהעיקרון הבסיסי של "המוציא מחברו עליו הראיה".
לקריאה נוספת, ראו:
"קפה קפה" תפצה צעיר ערבי שהופלה בקבלה לעבודה בסניף כשר למהדרין של הרשת
