חדשות

ביהמ"ש קבע כי החיוב המוגדל פי 27 המוטל על נסיעה ברכבת ללא כרטיס מתוקף הוא מידתי וסביר, וכי עניינם של המבקשים, שנסעו ברכבת בתום ללב וללא כוונת הונאה, אינו מצדיק בירור במסגרת תביעה ייצוגית שכן החיוב המוגדל נועד לטפל בהיבטים האזרחיים של נסיעה ללא תמורה ולא בפגם המוסרי שבכך

בית המשפט המחוזי דחה בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "סיטיפס", מפעילת הרכבת הקלה בירושלים, בטענה לאי חוקיות החיוב המוגדל המוטל על נסיעה ברכבת ללא כרטיס מתוקף. בין היתר נקבע כי גם אם המבקשים, שנסעו ברכבת בתום לב וללא כל כוונת הונאה, חוו אי נעימויות במגעיהם אל מול פקחי הרכבת – אין עניינם מצדיק אישור תובענה כייצוגית שכן לא קיים סיכוי סביר לקבלת טענתם שהסכום איננו סביר ואיננו מידתי או כי יש לערוך הבחנה בין נוסעים שהפגם המוסרי בהתנהלותם הוא שונה. כן נקבע כי טענות בדבר פגמים בהזדהות הפקידים או התנהלות בריונית מצדם מצריכות בירור פרטני ומקומן אינו להתברר בגדר תובענה ייצוגית.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשנת 2011 החלה לפעול בירושלים הרכבת הקלה המופעלת על ידי חברת סיטיפס מכוח הסכם זיכיון שעליו חתמה עם המדינה. התשלום עבור הנסיעה ברכבת נעשה באופן שונה מהמקובל בתחבורה הציבורית בארץ, שכן את כרטיסי הנסיעה יש לרכוש קודם לעלייה לרכבת ולהעבירו במכונת תיקוף הנמצאת בקרונות. מעת לעת, פוקדים את הרכבת פקחים הבודקים אם בידי כל אחד מן הנוסעים כרטיס מתוּקף כדין, כאשר אדם הנתפס נוסע ללא כרטיס או ללא כרטיס מתוּקף מחויב לשלם את דמי הנסיעה בתוספת "פיצוי כספי". שיעור הפיצוי נקבע על ידי שר התחבורה בסך של 180 שקל, ואם לא שולם החיוב המוגדל על אתר, מוסר פקיד הרכבת לנוסע דרישה בכתב לפרוע את החיוב.

בעבר, אדם שסבר כי חויב שלא כדין יכול היה לפנות רק אל בעלת ההיתר, סיטיפס, שקיימה מנגנון פנימי לבירור השגות כנגד חיובים מוגדלים. כחצי שנה לאחר הגשת התביעה, תוקנה פקודת מסילות הברזל והוספה אפשרות לערור על ההחלטה בהשגה בפני ועדת ערר המוקמת בידי שר התחבורה ושר האוצר.

החיוב המוגדל בעולם – פי 19 עד פי 356 מדמי הנסיעה

על רקע זה, הגישו המבקשים את הבקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד סיטיפס בטענה כי החיוב המוגדל נגבה שלא כדין. זאת, בין אם מאחר שהתקנות שקבעו את שיעור החיוב המוגדל לוקות בחוסר סבירות קיצוני ובין אם משום שסיטיפס מיישמת את התקנות באופן לקוי ולא ראוי. על פי הנטען, מדובר בחיוב שגדול פי 27 ממחיר הנסיעה, יחס הגבוה במידה ניכרת בהשוואה לחיוב המוגדל הנהוג ברכבת ישראל. בנוסף טענו המבקשים כי קיומו של חיוב מוגדל בשיעור אחיד וגבוה לגבי כל מי שאין בידיו כרטיס מתוּקף, הוא פסול ובלתי סביר, ויש מקום להבחין בין מי שלא רכש כרטיס כלל, בין מי שרכש כרטיס אך לא תיקף אותו, בין מי שבידיו כרטיס "חופשי חודשי" שלא תוקף ובין מי שנסע ללא כרטיס מתוּקף שעה שהייתה תקלה במכונת רכישת הכרטיסים או במכונת התיקוף.

השופטת תמר בזק רפפורט דחתה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וקבעה כי בשים לב למאפייני מערכת החיוב של נוסעי הרכבת הקלה, ובהיותה "מערכת פתוחה" שהאכיפה בה מדגמית, נראה כי קביעת סכום חיוב מוגדל גבוה במידה ניכרת מסכום דמי הנסיעה הוא מתבקש. בנוסף, סיטיפס פירטה עשרות דוגמאות למדינות שבהן היחס בין דמי הנסיעה לחיוב המוגדל הוא פי 19 עד פי 356, כך שהכפלת דמי הנסיעה באי אילו עשרות פעמים מקובלת בלא מעט מקומות ברחבי העולם. מנגד, מלבד טיעון כללי כי יחס של פי 27 איננו יחס סביר, המשיבים לא העמידו כל טיעון באשר לפרמטרים המתאימים לקביעת היחס הסביר בין דמי הנסיעה לבין שיעור החיוב המוגדל. זאת ועוד, שיעור החיוב המוגדל נקבע בידי שר התחבורה בתקנות מסילות הברזל (הוראות שונות), שהן תקנות ייעודיות שהותקנו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת לצורך הפעלת הרכבת הקלה, ובוודאי שהן נהנות מחזקת תקינות מעשי המינהל. משכך, לא ניתן להסתפק בטיעון סתמי אודות סכום "מופרז". השופטת הוסיפה כי אף אילו פורטה תשתית מספקת לטענת אי הסבירות, לא נראה כי היה מקום לתקיפה עקיפה של התקנות במסגרת תביעה זו, שכן מתקין התקנות (שר התחבורה) לא צורף כמשיב וממילא לא ניתן לברר את השיקולים שעמדו בבסיס התקנתן.

השופטת בזק רפפורט סברה כי אמנם יש טעם בטענת המבקשים כי קיים שוני בעוצמת הפגם המוסרי בסיטואציות שונות של הפרה, אולם מנגד יש לקבל את טענת סיטיפס כי מנקודת ראותה בכל המצבים שפורטו היא לא תקבל לידיה את התמורה המגיעה לה עבור הנסיעה, ומבחינתה ה"אזרחית" דין אחד לכל אותם המקרים. על כן, קיימת מלוא ההצדקה להשתת חיוב מוגדל בשיעור אחיד בגין הסיטואציות השונות. עוד הוסיפה השופטת כי החיוב המוגדל נועד לטפל בהיבטים האזרחיים של נסיעה ללא תמורה ולא בפגם המוסרי שבכך. לאור האמור, נמצא כי לא קיים סיכוי סביר לקבלת טענת המבקשים כנגד החיוב המוגדל, מבחינת סבירותו ואחידותו.

בירור פרטני של התנהלות פקידי הרכבת

עוד נקבע כי גם אם ייתכן שבמקרה כזה או אחר היה פגם באופן הזדהותו של פקיד הרכבת, הרי שלא עולה מהדברים תמונה המלמדת ולו לכאורה על התנהלות שיטתית פגומה בנושא זה באופן המצדיק טענה לבטלות דרישת החיוב המוגדל. בעניין זה, לא נסתרה הצהרת סיטיפס כי ככלל פקידי הרכבת לבושים מדים מזהים ועונדים תעודה מזהה ולכן ככל שאכן היה פגם בהזדהות הרי שמדובר בטענה שיש לבררה באופן פרטני ולא יהא זה סביר, יעיל או הוגן לבררה במסגרת תובענה ייצוגית. עוד התייחסה השופטת לטענה כי הוספת הכותרת "קנס" לדרישת החיוב המוגדל היא מטעה, וקבעה כי גם בעניין זה הסיכוי להכרעה לטובת המבקשים הוא נמוך ביותר. זאת, שכן "קנס" הוא תשלום שקיימת חובה חוקית לפורעו ואכן החוק מחייב לפרוע דרישה לחיוב מוגדל.

בהמשך, נדחתה הטענה כי סיטיפס לא פרסמה כראוי עניינים שונים הנוגעים לחובת התיקוף. מטבע הדברים כאשר נכנסת לפעולה מערכת תשלום חדשה דוגמת זו שנוהגת ברכבת הקלה, ניתן לצפות שאצל חלק מהנוסעים העובדות הנחוצות לנסיעה ולתיקוף כדין לא תהיינה ידועות. עם זאת, גם אם ייעשו הפרסומים המתאימים לא כל הנוסעים יקראו כל תג ותג שבפרסום וממילא לא יהיו מודעים לחלק מהעניינים. מלבד זאת, המבקשים לא צירפו לבקשתם פרסומים של סיטיפס ולא הצביעו על חוסר כזה או אחר בפרסומים ואילו סיטיפס מצדה צירפה חומר פרסומי שהופץ בדרכים שונות השולל את הטענה אודות היעדר פרסום. לפיכך, נמצא כי בכל הנוגע לטענה בדבר היעדר פרסום מספיק מצד חברת סיטיפס אודות עניינים שונים – לא הוצגה תשתית מספקת ולא נראים סיכויים סבירים כי הטענה תוכרע לטובת הקבוצה.

השופטת דחתה עוד את הטענה לפיה היה על סיטיפס ליתן לפקידי הרכבת שיקול דעת בהשתת החיוב המוגדל. בכל הנוגע לטענה כי פקידי הרכבת נהגו בבריונות ובברוטאליות, קבעה השופטת כי אף כי מובן שעל פקידי הרכבת לנהוג באדיבות ובנימוס ויש לראות בחומרה התנהגות אחרת מצדם, הרי שאין בכך כדי להקים עילה להגשת תובענה ייצוגית לביטול כל דרישות החיוב המוגדל. סיטיפס הצהירה שפקידי הרכבת עוברים הכשרה מפורטת על מנת לוודא שהם מקיימים את תפקידם כראוי, ומכאן שלא נראית בעיה "מערכתית" בעניין ההכשרה בקשר עם התנהגותם של הפקידים. מכל מקום, נקבע, הבירור האם במקרה כזה או אחר נהג פקיד הרכבת שלא באדיבות ובנימו, הוא מטבעו בירור פרטני ואינדיבידואלי שהליך של תובענה ייצוגית אינו מתאים לו.

לבסוף, נדחו יתר טענות המבקשים, לרבות חשש לעידוד הפקחים לפעילות יתר של מתן קנסות, היעדר אפשרות להשיג בפני גוף בלתי תלוי כנגד החיוב המוגדל וטענות כי מדובר בהאצלת סמכות שלא כדין ובהיעדר הסמכה פורמאלית בידי סיטיפס.

ת"צ 37820-05-12

לקריאה נוספת, ראו:

ייצוגית ב-52 מיליון: הרכבת הקלה מונעת מאזרחים ותיקים לרכוש כרטיס מוזל