חדשות

ביהמ"ש דחה עתירות שהגישו עורכי דין וארגונים ציבוריים נגד התיקון לחוק המגביל את שכר הטרחה בגין טיפול בתביעות תגמולים של ניצולי השואה, הכולל גם דרישה להשבת כספים שכבר שולמו בפועל. השופט נעם סולברג קבע כי אף שהחוק פוגע בליבת זכות הקניין של העותרים, הוא עומד בתנאי פסקת ההגבלה לאור תכליתו הראויה למנוע מהניצולים להפוך למנוצלים

בג"ץ דחה עתירות שהגישו עורכי דין וארגונים ציבוריים נגד תיקון לחוק שהגביל את שכר הטרחה שניתן לגבות בגין טיפול בתביעות תגמולים של ניצולי שואה, וכן כלל דרישה להשבת עודף שכר טרחה שכבר שולם בפועל. השופט נעם סולברג קבע כי החוק פוגע בליבת זכות הקניין של העותרים, אולם הוא עומד בתנאיה של פסקת ההגבלה בשים לב לתכליתו הראויה להגן על ניצולי השואה מפני ניצול ולהיותו מידתי. כן נדחו הטענות נגד הליך חקיקתו של התיקון.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בדצמבר 2014 אישרה הכנסת בקריאה שניה ושלישית תיקון לחוק נכי רדיפות הנאצים (הגבלת שכר טרחה בטיפול בתביעה לקביעת זכאות לתגמולים לפי החלטה מנהלית). עניינו של התיקון בהגבלת שכר הטרחה אותו משלמים ניצולי שואה לעורכי דין ולגורמים נוספים בגין טיפול בתביעותיהם לקבלת פיצויים.

לטענת העותרים, עורכי דין וארגונים שונים, מדובר בתיקון שאינו חוקתי שכן הוא פוגע בשורה של זכויות יסוד המוקנות להם מכוח חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק. בעיקר הדגישו העותרים את הפגיעה החמורה הנגרמת להם בעקבות הדרישה החריגה להשבת סכומי כסף אשר כבר שולמו כדין, דבר המהווה פגיעה בוטה בקניינם. בנוסף הלינו העותרים על ההתערבות המאוחרת בהסכמים אשר נכרתו כדת וכדין, המהווה לשיטתם פגיעה בזכותם לחופש החוזים ובזכותם לאוטונומיה, וכן על הצרת צעדיהם של העוסקים בתחום לאחר שרכשו בו ידע, ניסיון ומומחיות בהשקעה מאומצת משך שנים רבות. מישור נוסף של טענות העותרים נגע לעניין הליך חקיקתו של התיקון, היות שלשיטתם ההליך התנהל "בחיפזון ובבהילות" על מנת להעביר את התיקון טרם פיזורה של הכנסת.

לעתירות הצטרפו כידידי בית המשפט הקליניקות לסיוע לניצולי השואה באוניברסיטאות תל אביב ובר אילן.

הזכות לגבות שכ"ט אינה חלק מליבת חופש ההתקשרות

השופט נעם סולברג דחה את העתירות וציין כי נקודת המוצא לדיון היא כי לחוק עומדת מעין חזקת חוקתיות המחייבת את בית המשפט להניח כי הוא לא נועד לפגוע בעקרונות חוקתיים. משכך, לא בנקל יקבע בית המשפט שחוק מסוים אינו חוקתי, אלא עליו לנקוט בזהירות ובריסון רב תוך הקפדה על האיזון העדין הנדרש בין עקרונות שלטון הרוב והפרדת הרשויות, לבין ההגנה החוקתית על זכויות האדם ועל ערכי היסוד העומדים בבסיס שיטת המשטר בישראל.

השופט סולברג ציין כי אין ספק שהתיקון פוגע בזכויותיהם של העותרים שכן התשלום אותו הם זכאים לגבות בעבור שירותיהם הוגבל, הסכמים עליהם חתמו שונו למפרע והם נדרשים להשיב תשלומים שכבר קיבלו לידיהם. יחד עם זאת, התקבלה עמדת המשיבים לפיה הפגיעה בחופש העיסוק של העותרים הייתה מוגבלת ואינה בליבת הזכות שכן הפגיעה לא התבטאה בשלילת עיסוקם של העותרים או במניעת כניסתם לתחום עיסוק מסוים, אלא באופן מימוש העיסוק. בעניין זה, נקבע בפסיקה כי הגבלת העיסוק במניעתו, בשלילתו או בסגירת הכניסה אליו היא פגיעה קשה וחריפה יותר מאשר הטלת הגבלות על מי שעוסק במקצוע או במשלח היד הרצויים לו. הוא הדין באשר לפגיעה בחופש החוזים של העותרים, שאף היא בעלת עוצמה נמוכה באופן יחסי, מאחר שהגבלת שכר הטרחה של עורכי הדין כבר הייתה מעוגנת בחוק עוד בטרם חקיקתו של התיקון. כמו כן, עניינו של התיקון למנוע גביית שכר טרחה מופרז תוך ניצול לרעה של ניצולי שואה, ועל כן "הזכות" לגבות שכר טרחה מופרז אינה חלק מליבת חופש ההתקשרות.

לעומת הפגיעה בחופש העיסוק ובחופש החוזים, סבר בית המשפט כי הפגיעה בזכות הקניין של העותרים, המתבטאת בדרישה להשבת עודף שכר טרחה שכבר שולם בפועל, אכן פוגעת בליבת הזכות. בעניין זה, הקדיש השופט סולברג מספר מילים לעניין הרטרואקטיביות בחקיקה, וציין כי אף שהיא חריגה באופייה היא אינה בלתי חוקתית בהכרח. עם זאת, ככל שהתחולה למפרע מובהקת יותר ופוגענית יותר, כך גם על הצידוקים לכך להיות משכנעים יותר. במקרה זה, סבר השופט כי החלת התיקון באופן רטרואקטיבי הייתה מוצדקת, בשים לב לכך שאלמלא היה נעשה כן היה הופך התיקון ל"אות מתה" כמעט לחלוטין. זאת, משום שרובם המכריע של ניצולי השואה שעמם נועד התיקון להיטיב כבר חתמו על הסכמי שכר טרחה, ואם לגביהם לא יחול התיקון נשאלת השאלה "מה הועילו חכמים בתקנתם". כמו כן, צמצום תחולתו של התיקון רק למצבים בהם טרם שולם שכר הטרחה היה יוצר הלכה למעשה הבחנה לא מוצדקת בין ניצולים אשר הזדרזו לשלם את שכר הטרחה לכאלו שלא עשו כן.

"הפגיעה בכדאיות הכלכלית אינה חמורה"

השופט הבהיר כי התיקון עומד בתנאיה של פסקת ההגבלה וכי הוא נועד לתכלית ראויה שאינה להיטיב את מצבם הכלכלי של הניצולים אלא למנוע את המשך ניצולם ולוודא כי חלק הארי מן התגמולים להם הם זכאים יישאר בידיהם. אשר לעיקרון המידתיות, נקבע כי קביעת מגבלות על "תקרת" שכר הטרחה שרשאים לגבות המטפלים בתביעות תורמת להגשמת התכלית המבוקשת ונראה שהפגיעה בכדאיות הכלכלית אינה חמורה עד כדי כך שלא ימצאו די עורכי דין להיעזר בהם בתביעות אלו. עוד נקבע כי החלופות שהוצעו על ידי העותרים בהקשר מבחן "האמצעי שפגיעתו פחותה", אינן מגשימות את תכלית התיקון באופן שווה ערך לאמצעים שנבחרו בתיקון. לדעת השופט, הגבלת תחולתו של התיקון למפרע רק לכספי שכר טרחה שטרם שולמו לא הייתה נותנת מענה למגמתו של המחוקק להעניק סעד לכלל ניצולי השואה בגין העוול שנגרם להם, וגם קביעת פטור מתשלום מע"מ לניצולי השואה או הגדלת סכום התגמולים המשתלמים להם אינם מגשימים באופן שווה את התכלית המבוקשת. סולברג הדגיש כי הטבת מצבם הכלכלי של ניצולי השואה היא רק תוצאתו המעשית של התיקון אך אינה תכליתו, שהיא כאמור לא לאפשר למטפלים בתביעות להפוך את הניצולים למנוצלים ולגבות שכר טרחה שאינם זכאים לו, ומכאן שקל וחומר שאין לאפשר זאת בסבסודה של המדינה. בדומה, גם המנגנונים אשר היו קבועים בחוק לפני התיקון, הגם שפגיעתם פחותה, אינם מגשימים באופן שווה ערך את תכליתו.

עוד נקבע כי אין להתעלם מהעובדה שהמחוקק נקט שורה של אמצעי "ריכוך" שנועדו להפחית את עוצמת הפגיעה בזכויות העותרים. שנית, השוואת הוראות התיקון השונות למצב המשפטי שהיה קיים עובר לתיקון מלמדת כי השינוי שיוצר התיקון אינו כה דרמטי, ובמצבים מסוימים אף אינו משנה את המצב הדברים כלל. מצדה השני של המשוואה, התועלת אינה מתמצה ברווח של כמה מאות או אלפי שקלים בלבד לכל ניצול אלא היא בראש ובראשונה ערכית, בשים לב לתופעה המקוממת של ניצול קשישים ניצולי שואה. לסיכום, נקבע כי הפגיעה בזכויותיהם של העותרים עומדת בתנאיה של פסקת ההגבלה, ואין כל טעם חוקתי המצדיק את ביטולו של התיקון או חלק ממנו.

לבסוף, נדחו טענות העותרים ביחס לפגמים בהליכי החקיקה, ונקבע כי ההליך כלל בין היתר דיונים במליאת הכנסת ושני דיונים בוועדת החוקה בהם חברי הכנסת נטלו חלק פעיל. דיוני הוועדה התאפיינו גם בנוכחות ניכרת של נציגי ממשלה, לרבות משרד המשפטים, הרשות לזכויות ניצולי שואה, המשרד לאזרחים ותיקים, רשות האכיפה והגבייה והמוסד לביטוח לאומי, כמו גם נציגי ארגונים רלבנטיים נוספים. עוד צוין כי גם נציגי לשכת עורכי הדין נכחו בדיוני הוועדה וקיבלו הזדמנות להשמיע באריכות בפני חברי הכנסת את טענותיהם ביחס לתיקון, אשר חלקן אף התקבל והביא לתיקונו של נוסח הצעת החוק. נוכח האמור, אין לקבל את הטענה בדבר פגם היורד לשורשו של ההליך.

לכך הצטרפו יתר שופטי ההרכב, השופט חנן מלצר והנשיאה מרים נאור שהוסיפה כי היא הוטרדה אמנם משאלת הרטרואקטיביות, אולם בשים לב לכך שבהוראה על החזר תשלומים לגבי סכומים ששולמו קיימת בידי עורך הדין בחירה בין החזרת 25% מעודף שכר הטרחה בלבד, לבין ניהול תביעת השבה, היא מצטרפת למסקנתו של השופט סולברג.

בג"ץ 687/15

לקריאה נוספת, ראו:

המדינה: המגבלות על שכ"ט עוה"ד המטפלים בניצולי שואה מגשימות את תכלית החוק

ביהמ"ש דחה תביעות נגד ניצולי שואה לתשלום שכ"ט בגין סיוע במילוי טפסים