ביה"ד לעבודה אימץ את מסקנות המומחה הרפואי כי לא מתקיים קשר סיבתי של קרינה או חשיפה לאבק שהוביל להופעת גידולי הלוע האפי, אך הסביר כי תנאי עבודתו של המנוח החמירו את מחלתו בכך שהביאו לאבחון מאוחר, לאחר שכל תלונותיו בדבר אף סתום וקושי בנשימה יוחסו על ידי רופאיו באופן טבעי לעבודתו
בית הדין האזורי לעבודה קיבל תביעה שהגישו אלמנתו וילדיו של עובד נמל אשדוד שעבד במתקן לשינוע מחצבים, וקבע כי יש להכיר במחלת הסרטן ממנה נפטר כפגיעה בעבודה. השופט אילן סופר קבע כי יש לאמץ את מסקנות המומחה שמונה בהסכמת הצדדים, אשר קבע כי לא מתקיים קשר סיבתי על דרך של גרימה בין מחלת המנוח לתנאי עבודתו, אך מאידך הסביר כי תנאי עבודתו של המנוח החמירו את מחלתו במובן זה שהביאו לאבחון מאוחר.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
באמצע שנות השישים הוקם בנמל אשדוד "מתקן תפזורת", שנועד לשנע מטענים המגיעים בתפזורת (להבדיל ממטענים הארוזים בחבילות או במכולות) ועיקר ייעודו הוא לייצא מחצבים כגון פוספטים ואשלג המגיעים מאזור ים המלח והנגב לחו"ל. מדי שנה משנע מתקן התפזורת כארבעה מיליון טון פוספטים ואשלג, שרובם מגיעים אליו באמצעות רכבות. תפקיד עובדי מתקן התפזורת הוא תפעול המתקן – פריקת המחצבים וטעינתם על האוניות, והחל משנת 1992 ביצעו חלקם גם עבודות אחזקה וניקיון.
באמצע שנות התשעים הותקנו מדכאי אבק (שרוולי טעינה) במנופים שהטעינו את האוניות וכן במעברים בין המסועים השונים. כן נעשתה עבודת איטום של המחסנים והמנהרות באמצעות קצף פוליטילן לסגירת הפער בין הגג הגלי לבין הקירות, הותקנו דלתות במחסנים ובמנהרות לפתחים השונים והוחלפו גגות. מאז הקמת המתקן עמדו לרשות עובדיו מסכות אף-פה, ובשלב מסוים הוסף למסכות גם שסתום חד כיווני המאפשר יציאת אוויר ביתר קלות. עם זאת, עד שנת 1996 לא התמידו העובדים בעטיית המסכות על פניהם בשל היעדר הקפדה. בנוסף, החל משנת 1992 מבוצעים במתקן סקרים מקיפים לבחינת תנאי הגהות והבטיחות בעבודה, במסגרתם מבקרים במקום מומחים מטעם המרכז למחקר גרעיני נחל שורק, עורכים מדידות ותצפיות במשך מספר חודשים ועורכים דו"ח הערכת סיכוני קרינה לעובדים. כמו כן, בשנת 2002 נערך במתקן התפזורת ניטור סביבתי של אבק מזיק.
התובעים הם אלמנתו וילדיו של מנוח שעבד במתקן התפזורת בנמל במשך כ-16 שנה כחשמלאי ומפעיל מגרוף. בגיל 34, חלה המנוח במחלת הסרטן וכעבור חמש שנים הלך לעולמו והוא בן 39 בלבד. בעקבות האמור, עתרו אלמנתו וילדיו לחייב את המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלתו של המנוח כ"פגיעה בעבודה". במסגרת התביעה, הגיעו הצדדים להסכמה על מינוי מומחה-יועץ רפואי לבחינת הקשר הסיבתי שבין מצבו הרפואי של המנוח לבין עבודתו במתקן התפזורת.
השופט אילן סופר קיבל את התביעה וציין כי על פי הפסיקה בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות הדעת של המומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים, כשלרוב בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן. זאת, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה רבה.
במקרה זה, סבר השופט סופר כי לא ניתן לומר שחוות הדעת האחרונה של המומחה לא הייתה מפורטת ומנומקת או שלא היה בה מענה לשאלות שהופנו אליו. כמו כן, אין בה פגמים נגלים לעין ואין היא בלתי סבירה על פניה. עוד הוסיף השופט כי המומחה הסביר אמנם לאורך כל תשובותיו ובחוות הדעת כי אין קשר סיבתי על דרך של גרימה תוך קרינה או חשיפה לאבק לבין הופעת גידולי הלוע האפי, אך הסביר כי תלונותיו של המנוח בקשר ל"אף סתום, קושי בנשימה" יוחסו באופן טבעי לתנאי העסקתו הן על ידי המנוח והן על ידי רופאיו.
השופט דחה את טענת המל"ל כי קביעות המומחה שזורות במילים המעידות על ספק ומבוססות על השערות ותאוריות, וקבע כי אין לקבל טענה זו מקום בו המומחה קבע מחד כי לא מתקיים קשר סיבתי על דרך של גרימה בין מחלת המנוח לתנאי עבודתו, אך מאידך הסביר כי תנאי עבודתו של המנוח החמירו את מחלתו במובן זה שהביאו לאבחון מאוחר יותר ודי בכך כדי להקים קשר סיבתי משפטי/רפואי.
לקריאה נוספת, ראו:
מאמן שלקה בהתקף לב עקב הפסד הטניסאית שאימן הוכר כנפגע עבודה
חברה קבלנית הורשעה ונקנסה בגין ליקויי בטיחות בעבודה אף שאיש לא נפגע
המדינה תפצה מורה להתעמלות שחלתה בסרטן העור עקב חשיפה ממושכת לשמש
