חדשות

בית החולים הציע להורים לבצע נתיחה בגופו של בנם, שנפטר שבועות ספורים לאחר לידתו בשל מום מוחי, אולם ממועד זה החלה מסכת של טעויות שבעקבותיה נלקחה הגופה מבית החולים על ידי נציג חברה קדישא ונקברה בטעות, ולאחר מכן הושבה הגופה הלא נכונה. ביהמ"ש חייב את משרד הבריאות לפצות את ההורים ב-70 אלף שקל, אך דחה את התביעה נגד המועצה הדתית

בית משפט השלום קיבל חלקית את תביעתם של זוג הורים וחייב את משרד הבריאות לפצותם ב-70 אלף שקל בגין התרשלות בית החולים פוריה בטיפול בגופת בנם שנפטר שבועות ספורים לאחר לידתו. לאחר הפטירה, הוצע להורים לבצע נתיחה בגופה אולם ממועד זה החלה מסכת של טעויות שבעקבותיה נלקחה הגופה מביה"ח ונקברה בטעות, ולאחר מכן הושבה. בית המשפט דחה את טענת ביה"ח לפיה נציג חברה קדישא הגיע ונטל את הגופה על דעת עצמו וקבע כי בית החולים התרשל שעה שמסר את הגופה לקבורה על אף שהיה עליו להימנע מלעשות זאת.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בשנת 2005 הביאו התובעים לעולם בן בבית החולים פוריה הסמוך לטבריה. עם לידתו,  אובחן היילוד כסובל ממום מוחי ולכן אושפז ונפטר מספר שבועות אחר כך. ביום הפטירה, הוצע לתובעים לערוך ניתוח גופה לאחר המוות בכדי לחקור את סיבת המוות ולאחר שנתנו את הסכמתם התבקש התובע להגיע לבית החולים בכדי לחתום על טופס הסכמה לניתוח. משהגיע לבית החולים, נמסר לו לטענתו כי לא ניתן לערוך את הנתיחה באותו יום מאחר שהפתולוג אינו עובד ולכן הנתיחה תתבצע רק כמה ימים לאחר מכן. עם זאת, הוצע לתובע כי גופת היילוד תעבור בדיקת MRI בבית החולים איכילוב והוא הסכים להצעה זו, בשים לב כי דובר בבן השלישי שנפטר באותן נסיבות והיה חשוב למשפחה לדעת את גורם התמותה. לפיכך, התבקש התובע לשוב מאוחר יותר באותו יום בכדי לנסוע עם הגופה לתל אביב לצורך ביצוע הבדיקה.

כששב התובע לבית החולים, הלך לחדר קירור המתים, אולם האלונקאי במקום הודיע לו כי הוא אינו מוצא את הגופה ועל כן החל התובע בעצמו לחפש את גופת בנו במקררים תוך שנחשף לגופות אחרות ולמראות חדר המתים. במקביל, הוזעק למקום צוות רפואי שערך בירור והודיע לתובע כי נפלה טעות וחברת קדישא לקחה את גופת בנו יחד עם גופות אחרות וזו נטמנה בבית העלמין. לטענת התובעים, בשלב זה נכנס התובע להלם, החל למרר בבכי ודרש כי יחזירו את גופת בנו לבית החולים ללא דיחוי. לאחר שיחות שהתנהלו עם חברה קדישא ועם הרב שקבר את גופת הבן, הגיע הרב עם גופה והתובע התבקש לזהות את גופת בנו. משהתברר כי אין מדובר בגופה הנכונה, חזר הרב לבית העלמין ושב לבית החולים עם שתי גופות אשר אחת מהן זוהתה כגופת בנם של התובעים כשעליה סימני אדמה.

למחרת הגיע התובע לבית החולים, אולם לאחר שהבין כי יצטרך לנסוע עם הגופה במונית או לוותר על הבדיקה נכנע לתכתיב  בית החולים ונסע עם הגופה במונית לתל אביב. לטענת התובעים, כאשר הגיע לבית החולים איכילוב, המתין התובע בתור ולאחר מכן התבקש להניח את הגופה על מיטת המכשיר. לאחר שהבדיקה בוצעה, אסף התובע את גופת בנו וחזר עמה במונית לבית החולים פוריה שם מסר את הגופה. בהמשך, נערכה נתיחת הגופה ובשעות הצהרים נטמנה זו בבית הקברות. לאור האמור, הגישו התובעים תביעה נגד משרד הבריאות, המשרד לשירותי דת והמועצה הדתית טבריה, ובה עתרו לפצותם ב- 2.5 מיליון שקל בגין המאורעות לעיל.

השופטת עירית הוד קיבלה את התביעה נגד משרד הבריאות וציינה כי נוכח רצון התובעים לערוך נתיחה לגופה, לקיחתה לקבורה על ידי נציג של חברה קדישא נעשתה בשל רשלנות בית החולים. השופטת קיבלה את גרסתו של נציג חברה קדישא לפיו בית החולים ביקש ממנו להגיע וקבעה כי מ"נוהל טיפול בנפטר" עולה כי במקרה בו נציג של חברה קדישא נכנס לחדר המתים לבדו, הרי שממילא מדובר בהתרשלות של בית החולים אשר לא הקפיד על הנוהל ולא מנע כניסה כאמור. זאת, שכן מדובר בחדר הנמצא באחריותו ובשליטתו של בית החולים ולכן עליו להיות נעול ובהשגחת הגורמים הרלוונטיים על מנת למנוע מצב בו כל אדם יוכל להיכנס וליטול גופות ממנו.

עם זאת, נקבע כי האמור לעיל אינו מצביע על התרשלות של המועצה הדתית באשר לאופן הקבורה והיעדר סימון אשר באמצעותו ניתן היה לאתר באופן מיידי את גופת בנם של התובעים. השופטת הוד ציינה כי מאחר שביום בו נקברה גופת בנם של התובעים נקברו שני נפלים נוספים, הרי שלא היה בידי נציג חברה קדישא לזהות את גופת הבן בטרם הביאה לבית החולים והקבורה נעשתה בהתאם לנהלים הרלוונטיים באותה עת. בנוסף, המועצה הדתית רשאית הייתה להניח שהגופות שנמסרו לקבורה אכן מיועדות לקבורה והיא לא הייתה אמורה לצפות מקרה בו יהיה עליה לאתר את אחת מהגופות ולהשיבה לבית החולים. כמו כן, לא הוכחה טענת התובעים לפיה נציג חברת קדישא הציג להם מצג כוזב לפיו מדובר בגופת בנם שעה שידע כי מדובר במידע כוזב, או שהיה אדיש לשאלה האם מדובר באמת אם לאו. לפיכך, נקבע כי כל ההליך אשר נגרם בשל קבורת הגופה והצורך בזיהויה נבע מהתרשלותו הבלעדית של בית החולים אשר אמור היה לשמור על הגופה ולא למסור אותה לקבורה.

לצד זאת, קבעה השופטת כי החוויה הקשה שעבר התובע בעת שנסע עם גופת בנו לבית החולים איכילוב ובחזרה וכן תחושותיו בעקבותיה לא נגרמו בשל התרשלות או הפרת חובה על ידי מי מהנתבעות. גם לו היה נקבע כי ראוי שבית החולים ינסה ללכת לקראת התובע ויסייע לו בניוד הגופה, הרי שהימנעות בית החולים מלעשות כן אינה מהווה התרשלות ולא הוכח כי היה בכך כדי להגדיל את נזקו של התובע.

ת"א 11865-09-11