חדשות

המטופלת סבלה לאחר הניתוח מהפרעה תחושתית וכאבים ונגרמה לה נכות נוירולוגית בשיעור של 10% כתוצאה מפגיעה במקלעת הזרוע במהלך הניתוח. ביהמ"ש הבהיר כי הוא אינו קובע קביעה נחרצת לפיה הצוות הרפואי התרשל במהלך הניתוח, אלא שזוהי האפשרות המסתברת יותר וביה"ח לא הרים את הנטל להוכיח אחרת ועל כן מוטלת עליו האחריות לפצות את התובעת

בית המשפט המחוזי קיבל תביעת רשלנות רפואית נגד בית החולים סורוקה וחייב אותו בפיצוי של כ-252 אלף שקל למטופלת שעברה ניתוח לפתרון בעיה של הזעת יתר בכפות הידיים. לאחר הניתוח, סבלה התובעת מהפרעה תחושתית וכאבים בגפה הימנית ונכותה הוערכה בשיעור של 10%. השופט אריה רומנוב קבע כי המקור לנכות זו היא פגיעה במקלעת הזרוע שאירעה במהלך הניתוח וכי יותר מתקבל על הדעת שהפגיעה נובעת מהתרשלות של הצוות הרפואי במהלך הניתוח בכל הנוגע למנח שבו הוצבו ידיה של התובעת.

התובעת סבלה מתופעה של הזעת יתר בכפות הידיים ובשנת 2001 הופנתה לבית החולים סורוקה לביצוע ניתוח. טרם הניתוח, נבדקה התובעת במרפאה הטרום ניתוחית של בית החולים ובאותו מעמד חתמה גם על טופס הסכמה. בהמשך, אושפזה התובעת בבית החולים כהכנה לקראת הניתוח, ובמסגרת זו עברה גם בדיקה גופנית שתוצאותיה היו תקינות.

ככלל, מדובר בניתוח קצר יחסית שבמסגרתו המנותח מושכב על הגב כשידיו פרושות לצדדים בזווית שנעה בין 80 ל-90 מעלות ביחס לבית החזה, כאשר מנח לא נכון של הזרועות עלול לגרום לנזק נוירולוגי למנותח. במהלך הניתוח, מבוצע חתך קטן באזור בית השחי ומוחדר מכשיר חשמלי דק שבאמצעותו נעשית צריבה של המערכת העצבית הגורמת להזעת היתר.

למחרת הניתוח שוחררה התובעת מבית החולים במצב כללי טוב, תוך שצוין כי היא סובלת מצניחת עפעף שהיא תופעת לוואי מוכרת בהקשר לניתוח זה ואף ניתן לה ביטוי מפורש בטופס ההסכמה. כחודש וחצי לאחר מכן, פנתה התובעת אל רופא המשפחה שלה אשר ציין ברישום כי עדיין יש סימן של צניחת עפעף וכי התובעת חשה חולשה ביד ימין מאז הניתוח. בהפנייתו נבדקה התובעת על ידי מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים, אשר מצא ממצאים דומים של צניחת עפעף וחולשה ביד. לאחר בדיקות נוספות, ציין הנוירולוג את הסברה כי המקור לתלונותיה של התובעת בדבר חולשה ביד הוא מתיחה של מקלעת הזרוע שהתרחשה במהלך הניתוח.

על פי התיעוד הרפואי שהוגש, במרוצת השנים שחלפו מאז הניתוח קיימות תלונות חוזרות של התובעת על כאבים, ירידה בתחושה ביד ימין ועוד. לאור האמור, הגישה התובעת תביעה נגד בית החולים שבה טענה כי בשל התרשלותו בביצוע הניתוח נגרמו לה נזקי גוף מהם היא סובלת עד היום. לתמיכה בטענותיהם, הגישו שני הצדדים חוות דעת רפואיות מטעמם, אולם על רקע חילוקי הדעות ביניהם מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

השופט אריה רומנוב קיבל את התביעה וקבע כי התובעת סובלת מנכות נוירולוגית וכי יש לקבל בהקשר זה את הערכתו של מומחה בית המשפט לפיה נגרמה לתובעת נכות בשיעור של 10%, על רקע תלונותיה בדבר הפרעה תחושתית וכאבים בגפה הימנית. בעניין זה, קיבל בית המשפט את עדותה של התובעת כי הסימפטומים מהם החלה לסבול לאחר הניתוח לא נעלמו במשך הזמן וכי הלכה לרופאים וביצעה בדיקות שונות ובכללן בדיקת MRI ובדיקת הולכה עצבית, כאשר חלק מהבירור הרפואי נעשה הרחק ממקום מגוריה והדעת נותנת כי לא הייתה משקיעה מאמץ כה רב כדי "להמציא" תביעה.

אשר למקור נכותה של התובעת, העדיף בית המשפט את עמדתה לפיה מדובר בפגיעה במקלעת הזרוע אשר נגרמה כתוצאה מכך שבמהלך הניתוח ידיה היו פרושות בצורה לא נכונה. השופט רומנוב ציין כי עמדה זו נתמכה בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, וכן בעובדה שאין מדובר רק בסמיכות זמנים בין הניתוח לבין הסימפטומים מהם החלה התובעת לסבול אלא בסימפטומים שעל פניו עשויים להיות קשורים בניתוח ונובעים ממנו. עוד צוין כי אין חולק שפרישה לא נכונה של הזרועות במהלך הניתוח עלולה לגרום לפגיעה מהסוג האמור המתבטאת בסימפטומים עליהם התלוננה התובעת, וזה הטעם לכך שנקבעו נהלים והנחיות בעניין זה אשר נועדו למנוע את הדבר. מכאן, שהנזק שהתובעת טוענת לו הוא בדיוק הנזק שהצוות הרפואי מודע לו ואשר אותו הוא מבקש למנוע. זו גם הייתה הערכתם של הרופאים שטיפלו בתובעת "בזמן אמת", שכן ארבעה רופאים שבחנו את עניינה היו בדעה כי המקור לתלונותיה הוא פגיעה במקלעת הזרוע.

השופט רומנוב קבע כי במקרה זה מתקיימים התנאים להפעלת הכלל של "הדבר מעיד על עצמו", שכן לתובעת אין יכולת לדעת כיצד בדיוק אירעה הפגיעה, בפרט בשים לב לעובדה שהיא הייתה מורדמת במהלך הניתוח. בנוסף, אין חולק שלנתבעים הייתה שליטה מלאה על אופן עריכת הניתוח. כמו כן, בשים לב לכך שהתובעת נכנסה לניתוח ללא הפגיעה הנוירולוגית ויצאה ממנו כשהיא פגועה, ובשים לב לכך שהפגיעה שנגרמה לה בניתוח היא כזו שהצוות הרפואי מודע היטב לסיכוי שתתרחש ואמור לנקוט בפעולות שונות כדי למנעה –  מסתברת יותר האפשרות שהייתה התרשלות מצד הצוות הרפואי מאשר שלא הייתה. מכאן, שעל הנתבעים מוטל היה הנטל להוכיח שלא התרשלו אך הם לא עמדו בנטל זה.

עם זאת, הבהיר בית המשפט כי אינו קובע קביעה נחרצת לפיה הצוות הרפואי התרשל במהלך הניתוח, אלא שעל יסוד כל החומר המסקנה המסתברת יותר היא שהייתה התרשלות מצדו, ומכאן שעל הנתבעים מוטלת האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה.

ת"א 2200-08