חדשות

ביהמ"ש דחה את טענת הנתבעת כי מדובר בשיחה שבעבר, לפני עידן הפייסבוק, התנהלה בטלפון או בבית קפה ולא היתה מתועדת ומוצאת את דרכה לבית המשפט. השופט נאסר ג'השאן: "הכללים עתיקי היומין האוסרים על לשון הרע והליכת רכיל לא נס ליחם והם שרירים וקיימים גם ברחבי הרשת"

עורכת דין שעוסקת בדיני משפחה השמיצה עורכת דין אחרת בהתכתבות פרטית עם הלקוח שלה בפייסבוק וחויבה לפצות את חברתה למקצוע בסך של 20 אלף שקל. כך פסק השופט נאסר ג'השאן, מבית משפט השלום בקריות, שאף חייב את עורכת הדין המשמיצה בהוצאות משפט בסך 5,000 שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

תחילת הפרשה בהתכתבות שניהלה עו"ד מירב פלד בשיחה פרטית באמצעות תיבת ההודעות הפרטיות (Inbox) בפייסבוק עם מכר משותף שלה ושל עו"ד שולמית סטרוגנו.  בשיחה זו השמיצה פלד את חברתה ואמרה דברים קשים על רמתה המקצועית והאישית. הדברים שכתבה פלד הגיעו לעיניו של אותו מכר בלבד. באותם ימים שכר האחרון את שירותיה של עו"ד סטרוגנו על מנת לייצגו בערעור לבית המשפט המחוזי. בשיחה זו שהתנהלה במסגרת מערכת ההודעות הפרטיות, נאמרו דברים בגנותה של עו"ד סטרוגנו, בין היתר באמירות כגון "היא מאלה שעשו התמחות על תיק הגירושין של עצמן ומשחזרות את כל העוולות שעשו לגרוש שלהן בכל התיקים... הרמה הנמוכה ביותר שפגשתי לאחרונה", "סתומה בלחץ", "מסכנה... אפילו עברית היא לא יודעת, בכל דיון יוצאת או בוכה או עצבנית רצה לסיגריה חחח...  נחשבת? מי מכיר אותה". גם כאשר הבינה עו"ד פלד היטב כי עו"ד סטרוגנו מייצגת את אותו מכר היא המשיכה באמירות ברוח זו.

עו"ד סטרוגנו טענה בכתב התביעה כי הדברים נאמרו בכוונה לפגוע בה, במשלח ידה ובמקצועיותה, וכי יש בהם כדי להעיד על האופן שבו פנתה הנתבעת לאנשים נוספים ודיברה בגנותה. היא העמידה את הפיצוי בגין הפגיעה בשמה הטוב ובמשלח ידה בסך של 200 אלף שקל.

שיחת סלון בין מכרים

המחלוקת בין עורכות הדין הייתה בשאלה האם ראוי להכיר בפרסום כלשון הרע, האם מדובר ב"זוטי דברים", או שהפרסום חוסה בצילן של ההגנות שבחוק. לטענת עו"ד פלד, ההתכתבות בינה לבין נחושתן הייתה על רקע כתבה על "חזקת הגיל הרך", שאותה העלה המכר לדף הפייסבוק שלו ועל רקע תגובת עו"ד סטרוגנו לאותה כתבה. לטענתה, על רקע ההיכרות בינה לבין סטרוגנו "קיימת לא מעט ציניות וחוצפה בדברים שכתבה התובעת, שכן התובעת עשתה שימוש טקטי ופסול בילדי בני הזוג בתיק משותף שניהלו התובעת והנתבעת בבית המשפט לענייני משפחה", ולכן החלה התכתבות פרטית על הדברים שכתבה סטרוגנו. רק בשלב מאוחר של השיחה, טענה פלד, היא הבינה כי סטרוגנו מייצגת את אותו מכר, ועל כן הבהירה לו כי דבריה הם מניסיונה האישי והדברים יועדו לעיניו בלבד.

בכתב ההגנה הדגישה עו"ד פלד כי מדובר ב"שיחה" שבעבר, לפני עידן הפייסבוק, התנהלה בטלפון או בפגישה בבית קפה, ואין הבדל בין שיחה זו לבין שיחה אחרת שאינה מתועדת המתנהלת בין שני חברים ואשר לא הייתה מגיעה לסיפו של בית המשפט. לכן אין להלום מצב ששיחה בה גילתה פלד את דעתה הכנה בפני ידיד תהפוך לתביעה בגין איסור לשון הרע רק משום שתועדה על ידו. עו"ד פלד הוסיפה כי "מדובר בתוצאה נוספת של המשבר בשוק עורכי הדין". לפיכך, מאחר ומדובר בשיחה פרטית ולא פורמלית, לשיטתה, אין היא ראויה להידון בבית המשפט.

בית המשפט קבע כי מדובר בלשון הרע שנאמר בזדון מתוך כוונה לפגוע בשמה הטוב של התובעת, ודחה את הטענה כי מדובר בזוטי דברים או כי העובדה שהדברים פורסמו באינטרנט אמורה להפחית מחומרתם. השופט נאסר ג'השאן ציין כי בניגוד לטוקבקים, פוסטים, בלוגים או לחוות דעת, אין מדובר בפרסום אנונימי אלא בשיחה בין מכרים אשר לא נבלעה בשטף המידע, ואין כל הבדל בינה לבין שיחת סלון, למעט המדיה שבאמצעותה פורסמו הדברים.

אחד שיודע

במישור העקרוני פסק השופט ג'השאן כי "עמדתי היא כי רשת האינטרנט היא זירה מהירה ותוססת להחלפת דעות. כיום, מן המפורסמות כי פלוני יכול להחזיק במכשיר הטלפון הנייד שלו, ותוך כדי צפייה בטלוויזיה או תוך כדי זלילת ארוחה מהירה במסעדה, יוכל הוא להגיב על כתבה שקורא ברשת האינטרנט ולבטא עמדתו בדברים שהם זרים לו ואף להציג עצמו כ'אחד שיודע'. ספק אם הציבור הרחב מייחס חשיבות לפרסומים מן הסוג הנדון. כמויות המידע הזורם באינטרנט, כמויות הדעות והאמרות ואיכותן של אמרות אלה המפורסמות בפורומים, באתרי אינטרנט וברשתות החברתיות, מלמדות כי ככלל אמירה על פלוני בעל מספרה כי הינו ספר לא מוצלח לא תפגע בפרנסתו, ואפילו תפגע בו, הרי פגיעה זו היא קלה שבקלות ויש 'לספוג' אותה על מנת לאפשר שיח חופשי באינטרנט.

"עם זאת, מוצא אני לנכון לציין כי הכללים עתיקי היומין האוסרים על לשון הרע והליכת רכיל לא נס ליחם, הם שרירים וקיימים גם ברחבי הרשת, וחרף הזכות לחופש הדיבור – ממנה ניתן לגזור חירות לשיח חופשי במרשתת, ייתכנו מקרים שגם פרסומים אלה, בין אם מפורסמים ברשת החברתית, בין אם כ'פוסט' ובין אם בפורומים, יצמיחו עילת תביעה. גם שיח חופשי באינטרנט אמור להיות מוגבל באופן שלא יפגע בשמו הטוב של אדם. וככל שבית המשפט יתרשם על פי אופי הפרסום, מקום הפרסום וזהות הכותב כי מדובר בפרסום שיש בו כדי לייצר רושם שלילי כלפי נפגע, מעבר לפרסומים חולפים, עלול הדבר להצמיח עילת תביעה. כל מקרה יידון לגופו, והצעתי היא כי שינוי העיתים אכן ישפיע על יישום דיני לשון הרע על פרסומים באינטרנט, אולם לטעמי הדבר אינו מביא קטגורית לכך שכל פרסום באינטרנט יהיה בבחינת פרסום מוגן או בבחינת זוטי דברים".

לכן נפסק כאמור כי הדברים לא נאמרו בתום לב, אלא עקב סכסוך קודם בין הצדדים, ועל כן בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי עו"ד פלד תשלם לעו"ד סטרוגנו 20 אלף שקל כפיצוי, בשים לב לתוכן הפרסום המכפיש ולכך שפרסום זה הגיע למכר בלבד, אשר המשיך להיות לקוח של התובעת.

ת"א 47032-04-14