שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > אב יפצה את בנו ב-150 אלף שקל לאחר שחשף את עברו הנפשי בכנסת ובתקשורת

חדשות

אב יפצה את בנו ב-150 אלף שקל לאחר שחשף את עברו הנפשי בכנסת ובתקשורת, צילום: צילום: Getty images Israel
אב יפצה את בנו ב-150 אלף שקל לאחר שחשף את עברו הנפשי בכנסת ובתקשורת
14/06/2015, עו"ד לילך דניאל

האב הכפיש את בנו בדיון בוועדת הכנסת ובתקשורת בעקבות דרישות תשלום ששלחה החברה בשליטת הבן, וייחס לו בין היתר זיוף, הונאה ובעיות נפשיות חמורות. ביהמ"ש לענייני משפחה קבע כי מדובר במקרה יוצא דופן בחומרתו, וכי הפרסום נעשה ללא כל הצדקה או עניין ציבורי אלא מתוך כוונה זדונית לפגוע בבן ובעסקיו

בית המשפט לענייני משפחה קיבל תביעה שהגיש בן נגד אביו, וחייב את האב בפיצוי של 150 אלף שקל לאחר שזה הכפיש את הבן בדיון בוועדת הכנסת ובתקשורת בעקבות דרישות תשלום ששלחה החברה בשליטת הבן לאנשים שונים. בין היתר, ייחס האב לבנו זיוף, הונאה ואף בעיות נפשיות חמורות. השופט נפתלי שילה קבע כי האב לא הוכיח שדבריו חוסים תחת הגנות החוק של אמת בפרסום או תום לב, וכי מדובר במקרה יוצא דופן בחומרתו נוכח ההכפשות קשות והפגיעה בפרטיות הבן בחשיפת עברו הרפואי.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

במשך שנים שרר בין האב לבנו נתק מוחלט שהיה קשור בין היתר לסכסוך גירושין קשה שבין האב לאשתו לשעבר (אמו של התובע). האב הוא בעל מניות בחברה אך במועד מסוים הועברה השליטה בחברה זו לבן, אשר מצדו הקים חברות נוספות.

הרקע לפרשה הנוכחית הוא מכתבי דרישה רבים ששלח בא-כוח החברות שבשליטת הבן לאנשים אשר על פי הנטען היו חייבים לחברה כספים בשל שירותים שסופקו ותמורתם לא שולמה, ואלו מצדם הגישו תלונות רבות לרשות מוסמכת על מנת שתחקור בנושא. בעקבות האמור, התקיים דיון בוועדה של הכנסת, בו השתתף גם האב. במעמד זה אמר האב בין היתר כי מדובר ב"זיוף אינטרנטי מתוחכם והונאה ממש מפלצתית", וכי הוא העביר את החברה בשליטתו לבנו בכפייה ובעקבות איומים על חייו. כן ציין האב כי בנו הוא "אדם מסוכן מאוד", "מומחה לזיופים" וקרא לשר לביטחון פנים ולמפכ"ל המשטרה למנות צוות חקירה מיוחד על מנת לתת מענה "לדבר המפלצתי הזה". מלבד השתתפותו בדיון, התראיין האב בתכנית טלוויזיה ושם טען בין היתר כי בנו סובל ממחלה נפשית, חתר תחתיו בתקופה שניהל את החברה ואף זייף את חתימותיו ו"החליט כי הוא המנכ"ל". למחרת התראיין האב גם בתוכנית בוקר, שם טען כי בנו הוא בעל עבר נפשי בעייתי הזקוק לטיפול פסיכולוגי והוא מתכנן לפגוע בו. בשל דברים אלה הגיש הבן תביעת לשון הרע נגד האב, שבה עתר לפצותו בסך של 880 אלף שקל בגין הפגיעה בפרטיותו ובשמו הטוב.

לטענת הבן, דברי האב בוועדת הכנסת זכו להד נרחב וצוטטו לאחר מכן בכלי תקשורת רבים, כשלשיטתו מדובר בפרסום בוטה ומשפיל שנעשה מתוך זדון אמיתי שמטרתו להפוך את התובע למושא לשנאה והגברתה בציבור. עוד הוסיף הבן כי גם דבריו של האב בתכניות בהן התראיין מהווים פרסום לשון הרע והם נועדו רק כדי לפגוע ולהזיק בכוונה תחילה. אשר לחוק הגנת הפרטיות, טען הבן כי האב מסר לכלי התקשורת חומר רפואי סודי וחסוי הקשור אליו, ואף העביר לאחת התכניות מסמכים רפואיים חסויים אודותיו.

האב מצדו, טען בכתב הגנתו כי הבן התאכזר אליו ובאחת הפעמים אף ניסה להשליך אותו ממרפסת דירתו. לדבריו, הבן פועל לעשוק את הציבור ואין כל הצדקה למשלוח מכתבי הדרישה ללקוחות החברה. לגופו של עניין האב לא הכחיש את דבר הפרסומים אך טען כי ביצע אותם על מנת להגן על הציבור מפני התובע הסובל מלקות נפשית חמורה, והוסיף כי לא מסר לאף אחד מידע רפואי חסוי אודות בנו. עוד טען כי דבריו חוסים תחת הגנות תום הלב, אמת בפרסום, וכן תחת הגנת סעיף 28 לחוק לשון הרע שמחריג פרסום של ישיבות הכנסת מאחריות.

לא הבעת דעה לגיטימית

השופט נפתלי שילה קיבלה את התביעה וקבע כי ברור שכל שלושת הפרסומים העומדים בבסיס התביעה מהווים ביטויים מובהקים של לשון הרע שכן פרסומם פגע, השפיל וביזה את הבן ועלול לפגוע קשות בעיסוקיו. כמו כן, אין מחלוקת כי האב ביצע פרסום בתפוצה רחבה ביותר באמצעי התקשורת.

אשר לתחולתן של הגנות החוק, קבע השופט כי האב לא הוכיח כלל כי בוצע זיוף או הונאה וכי הוא העביר לבנו את החברה מתוך כפייה ואיומים. זאת ועוד, האב לא הגיש כל תלונה במשטרה בגין אירועים אלו ובמכתב ארוך שכתב לבני משפחתו אף ציין שהעביר את החברה לבנו בין היתר על מנת להביא לשלום בית במשפחה.

 

עוד ציין השופט כי האב לא הוכיח שהבן סובל כיום מבעיה נפשית הפוגעת בתפקודו ויכולת שיפוטו ולכן לא הוכיח כי גם דבריו אלה הם אמת. לשיטתו של השופט שילה, העובדה שלפני כ-15 שנים הבן היה חולה בנפשו ובמצב פסיכוטי לא מתירה פרסום לפיו גם כיום הוא "חולה נפש". האב אישר בחקירתו כי מסר לתקשורת שלבנו יש בעיה נפשית, כי הוא אושפז בעבר למשך תשעה חודשים וכי הוא מקבל קצבת נכות מהמל"ל. בנוסף, האב גם אישר שמסר את המסמך לגורם באחת מהתכניות בהן התראיין. מסירת המסמך לתוכנית, אף אם תוכנו לא שודר, מהווה לדעת בית המשפט "פרסום" מאחר שלפחות שישה אנשים ראו אותו.

השופט שילה קבע כי אף אם כוונתו של האב הייתה לסייע לאזרחים רבים מפני דרישות לא הוגנות וחסרות יסוד שהופנו אליהם מטעם הבן והחברה, הוא לא צריך היה לספר על אודות עברו הנפשי של הבן  ולכן אין מדובר כלל "בהבעת דעה לגיטימית" כפי שטען, אלא בהכפשה ובהעלבה מכוונת. לדעת בית המשפט, ככל שהאב סבור כי הבן מסוכן לציבור ויש לאשפזו עקב מעשי הונאה וגניבה היה עליו לפנות לגורמי הרפואה הרלוונטיים על מנת שיבחנו זאת ולא לפרסם את עברו הנפשי באופן כה בוטה ונרחב. גם טענתו כי הוא רוצה בטובתו של הבן מאחר שהוא מעוניין שיקבל טיפול נפשי לא מצדיקה פרסומי לשון הרע נגדו ובוודאי שלא פרסומים כה פוגעניים. לשיטת השופט, התנהלותו של האב נועדה לפגוע באופן קשה בבן כשבעניין זה אף ניתן לציין את עדותו של עורך הדין שייצג כמה מהחברות אשר הזדעזע לדבריו מנחישותו של האב לפגוע בבנו בכל דרך, ואף קיבל מהאב עשרות מסמכים שמהותם לפגוע בבן. זאת ועוד, האב לא הביא הוכחה כי הבן זייף מסמכים, חתימה דיגיטלית או שטרות כסף ולא הובא שום עד חיצוני לאישוש טענות אלו. עוד הוסיף בית המשפט כי האב גם לא הוכיח שקיים "עניין ציבורי" בפרסום מצבו הנפשי של הבן ויש לדחות גם את טענתו לפיה הבן הוא בגדר "דמות ציבורית" שיש לראות את הפרסומים לגביה כלגיטימיים.

חריגה בוטה וקיצונית ממתחם הסבירות

כן שלל בית המשפט את תחולת הגנת תום הלב, שכן הפרסום נעשה במטרה זדונית לפגוע בבן והאב לא הוכיח כי היחסים בינו לבין בנו הטילו עליו חובה מוסרית או חברתית לבצע את הפרסום, כנדרש לצורך תחולת ההגנה. נקבע כי האב יכול היה לפנות למשטרה או להסתפק בלומר כי לדעתו החובות לא אמיתיים ולא היה כל צורך להכפיש את בנו ברבים, מה גם שלא ברור כיצד פרסום עברו הנפשי של הבן יכול לסייע לציבור הנפגעים להתגונן מפני דרישות התשלום של החברה. גם טענת האב כי הוא פעל "בשוגג, מחוסר ידיעה מתוך חובה לנפגע עצמו ולציבור גדול" לא מתיישבת כלל וכלל עם היקף הפרסומים הרחב שעשה ועל גילוי עברו הנפשי של בנו, שלא היה נחוץ כלל לצורך הגנת הציבור. משכך, צודק הבן בטענתו כי דברי הנתבע מהווים חריגה בוטה וקיצונית ממתחם הסבירות. בכל הנוגע להגנת סעיף 28 לחוק איסור לשון הרע, קבע בית המשפט כי כוונת הסעיף להחריג מאחריות דברים שנאמרו במליאת הכנסת על ידי חברי כנסת ולא בוועדות הכנסת, ומכאן שאין כל הגנה על מי שאינו חבר כנסת, כך שלא עומדת לאב כל הגנה.

השופט הוסיף כי בשניים מהפרסומים קיימת פגיעה גם על פי חוק הגנת הפרטיות, שכן ברור שמסירת מידע אודות מצבו הנפשי של אדם מהווה פגיעה בפרטיותו.

בקביעת שיעור הפיצוי, הדגיש השופט שילה כי מדובר במקרה יוצא דופן בחומרת הפגיעה, המתבטאת לשיטתו בכמה מובנים: ראשית, מדובר בלשון הרע של אב, אשר במקום להיות אוהב, תומך ומסייע כלפי בנו בחר לפגוע ולהכפיש אותו. שנית, מדובר בהכפשות קשות שמטרתן להשפיל אדם ולבזותו. בנוסף, מדובר כאמור בחשיפת עברו הרפואי הנפשי של הבן, באופן הפוגע בפרטיותו הבסיסית ביותר. חומרה נוספת מצא בית המשפט בכך שדובר בסדרת פרסומים בכלי תקשורת רבים שיש להם תהודה ארצית אדירת מימדים, ובכך שהאב לא התנצל כלל והוא לא רואה עד היום במעשיו דבר שלילי שיש להצטער עליו.

 

תמ"ש 56460-02-14

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:127
קומיט וכל טופס במתנה