המורה שהיתה חברה בוועדה לעריכת שאלונים הסתייעה בקולגה בעל חברה להכנת תלמידים לבחינות הבגרות, ואף השאירה אצלו את הטיוטה הסופית של שאלוני הבחינה במתמטיקה בעת שהיתה בחו"ל. אלו החליפו ידיים והגיעו לנבחנים עתידיים בתמורה לתשלום. ביהמ"ש: העובדה שההליך הפלילי הסתיים בהיעדר הרשעה אינה חוסמת את האפשרות של המדינה להגיש תביעה נגררת
בית משפט השלום דחה בקשה לסילוק על הסף של תביעה נזיקית שהגישה המדינה נגד מורה למתמטיקה שהורשעה בהליך פלילי בהדלפת בחינות הבגרות של שנה"ל תש"ע. זאת, לאחר שבעת כהונתה בוועדה לעריכת שאלונים במשרד החינוך הסתייעה בקולגה לצורך חיבור השאלונים ומאוחר יותר העבירה אליו את השאלונים והפתרונות אשר מצאו דרכם לידי נבחנים. השופט זאיד פלאח קבע כי חברת ועדה סבירה ונבונה הייתה צריכה לצפות שהעברת השאלונים לצד שלישי עלולה להוביל לחשיפתם בפני אחרים, וכי העובדה שההליך הפלילי הסתיים בהיעדר הרשעה אין משמעה כי המדינה נעדרת זכות להגיש תביעה נגררת או כי עשתה שימוש לרעה בהליכי המשפט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנתבעת, רחל קדם, עבדה כמורה למתמטיקה בבית ספר תיכון במועצה האזורית כרמל-זבולון. בשנת 2013, הועמדה הנתבעת לדין והורשעה בהתאם להודאתה בביצוע עבירות שעניינן הוצאת מסמך ממשמורת והפרת אמונים. על פי עובדות האישום, מונתה הנתבעת כחברה בוועדה לעריכת שאלונים לבחינת הבגרות במתמטיקה והיה עליה לשמור בסודיות מרבית הן את דבר מינויה והן את סודיות השאלונים.
סמוך לאחר מינויה, פנתה הנתבעת למכרה, אף הוא מורה למתמטיקה במקצועו ובעל חברה להכנת תלמידים לבחינות הבגרות, וביקשה את עזרתו בחיבור השאלות לשאלונים, בעודה מזהירה אותו לבל ייוודע דבר פנייתה אליו. משנענה המכר לבקשה, העבירה לו הנתבעת את השאלונים ולאחר שזה החזירם אליה העבירה אותם לרכזת הוועדה ועל בסיסם גובשה טיוטה סופית של השאלונים אשר הרכיבו בסופו של יום את בחינות הבגרות במתמטיקה של קיץ תש"ע. אחר הדברים הללו, ביקשה הנתבעת לטוס לחו"ל ולכן העבירה למכר טרם טיסתה את מקבץ השאלונים והפתרונות שהיו ברשותה. אלו החליפו ידיים ובסופו של דבר הגיעו לנבחנים עתידיים בתמורה לתשלום ללא ידיעתה של הנתבעת. רק לאחר שהודפסו שאלוני הבחינה והועברו לסניפי הדואר, נודע למשרד החינוך כי השאלות הודלפו ולכן לא נותרה ברירה אלא לאסוף את כל השאלונים ולהחזירם למדפיס הממשלתי, ולאחר מכן להחליף את כל השאלונים במתמטיקה בכל הרמות ובכל המועדים ולהפיצם מחדש לבתי הספר השונים.
בתיק הפלילי הוחלט לבטל את הרשעת הנאשמת על אף שהודתה בביצוע העבירות, והוטל עליה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף של 250 שעות. בסיומו של ההליך הפלילי, הגישה המדינה נגד הנתבעת תביעה אזרחית נגררת בה עתרה לחייבה בפיצוי של 2.5 מיליון שקל בגין הנזקים שגרמה למשרד החינוך.
הנתבעת עתרה לסילוק התביעה נגדה על הסף, בטענה כי הגשת התביעה על ידי המדינה לאחר סיום ההליך הפלילי, חרף העובדה שהיא לא הורשעה, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט ועלולה למוטט כלכלית ולהרוס באופן סופי ומוחלט כל סיכוי שהיה לה להשתקם. עוד נטען לאכיפה בררנית, שכן המדינה אינה מוצאת לנכון לתבוע את עובדיה, גם אם אלה הורשעו בפלילים אפילו בגין עבירות חמורות יותר.
ב"כ הנתבעת הוסיף כי היא פעלה במסגרת מילוי תפקידה הציבורי כחברת ועדה, במטרה לספק בחינת בגרות הוגנת ונטולת שגיאות וכן על מנת להגן על השאלונים מפני חשיפתם קודם למועד הבחינה. הנתבעת נקלעה למצוקה לאחר שלא זכתה לקבל ייעוץ, תמיכה והדרכה בעניין נהלי כתיבת בחינות הבגרות ולכן שיתפה את מכרה אשר הציע לסייע לה בחיבור השאלות. מאוחר יותר, עת שהיו השאלונים המלאים בידיה, נסעה הנתבעת לחו"ל וחששה להשאיר את השאלונים בביתה בתקופה זו ולכן העבירה אותם למכרה על מנת שיחזיק בהם עבורה בזמן שהותה בחו"ל. כן נטען כי אשמו של המכר הוא הסיבה המכרעת לנזק, ועל כן יש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי שבין התנהגות הנתבעת והתוצאה.
השופט זאיד פלאח דחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף וקבע כי חברת ועדה סבירה ונבונה הייתה צריכה לצפות שהעברת השאלונים למכר עלולה להוביל לחשיפת השאלונים בפני אחרים על ידו, במיוחד לאור עיסוקו בהכשרת תלמידים לאותן בחינות. כן היה על הנתבעת לצפות שכתוצאה מחשיפה זו ייאלץ משרד החינוך להדפיס מחדש שאלונים, שיגררו הוצאות מיותרות ורבות.
עוד נדחתה הטענה בדבר שימוש לרעה בהליכי משפט על ידי המדינה והובהר כי הגשת תביעה נגררת לפי סעיף 77 לחוק בתי המשפט נוצר על ידי המחוקק כדי שהניזוק יוכל להיפרע מהמזיק בדרך המהירה והיעילה ביותר לו ולמערכת השיפוטית כאחד, ועל כן אין לזקוף לרעתה של המדינה את השימוש בהליך זה. עוד הודגש כי קביעה של אי הרשעה אין משמעותה שהנתבעת לא ביצעה את המעשים, אלא שהיא אכן ביצעה אותם ועונשה הוא ללא הרשעה תוך חיובה בביצוע עבודות של"צ. משכך, העובדה כי לא הוגשו תביעות בעבר נגד נאשמים שלא הורשעו אינה חוסמת את האפשרות להגיש תביעה נגררת להרשעה בפלילים.
בית המשפט חזר וציין כי הנתבעת התרשלה ולא פעלה כפי שחברת ועדה סבירה ונבונה הייתה פועלת בנסיבות, שכן היא לא נקטה במידת הזהירות הנדרשת ממנה מתוקף תפקידה על אף שיכלה והייתה צריכה לצפות את הנזק שעלול להיגרם כתוצאה מהדלפת בחינת הבגרות לצד שלישי. כמו כן, הנתבעת יכלה למנוע את הנזק בקלות אילו הייתה פורשת מחברותה בוועדה כאשר לטענתה "נקלעה למצוקה", ומשלא עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. בנוגע לטענות הנתבעת לפיהן כל מטרתה הייתה לחבר שאלוני בגרות הוגנים ונטולי טעויות, הרי שחברת ועדה סבירה ונבונה לא הייתה פונה לצד שלישי מחוץ לוועדה לקבלת עזרה ולא הייתה מפקידה את השאלונים אצלו, אלא הייתה פונה לוועדה עצמה, מתייעצת עימם ומבקשת את עזרתם בסוגיה או לחילופין מתפטרת מתפקידה.
בית המשפט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית וקבע כי על אף שהמדינה החליטה לתת חסינות במקרים רבים, יש לה זכות להגיש תביעה נזיקית נגד כל אדם, בין אם מדובר בגוף ציבורי או בעובד ציבור, שמעשיו גרמו לה לנזק. לא זו אף זו, מקום בו עובד ציבור מבצע מעשים שיש בהם כדי להוביל לעלויות מרובות למדינה שהעסיקה אותו, בטחה בו וקידמה אותו לתפקיד של כותב בחינות בגרות – קמה לא רק הזכות להגיש תביעה נגדו אלא אף החובה לעשות כן.
חרף האמור, משמצא בית המשפט כי מידת אחריותה של הנתבעת לנזקים שנגרמו למדינה היתה קטנה מאוד, הציע השופט לצדדים להגיע להסכמה בדבר תשלום פיצוי בסך של 50-90 אלף שקל.
ת"א 43637-04-14
