ביה"ד הרבני: "נראה שסירובה של האישה להיפרד מהבעל בגירושין נובעת משיקולים טקטיים-ממוניים גרידא ולא מאמונה כנה שהבעל יחזור אליה לאחר 14 שנה. כאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, אין כל ערך בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובוודאי שאין הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה על ידי פסיקת מזונות לאישה"
14 שנות פירוד של זוג לארבעה ילדים יסתיימו בקבלת האישה גט מבעלה – שתמורתו יפצה אותה הבעל בסך של 100 אלף שקל. כך פסק בית הדין הרבני בחיפה, שקבע עקרונית כי "חובה עלינו להציל כל אחד מבני הזוג מלהיכשל באיסורים חמורים. ולפעול לפרידתם ובמסגרת הדין של כפיה על המצוות, להורות לצדדים להתגרש זה מזה".
הדיינים הרב דניאל אדרי, הרב אייל יוסף והרב דוד בר שלטון קבעו כי הבעל ישלם לאשתו פיצוי בסך 100 אלף שקל, לאחר שהביע נכונות בדיון שנערך לפני ארבע שנים לפצות את אשתו בסך 80 אלף שקל, שהם תשלומי המזונות החודשיים שמשלם הבעל לאישה בסך 3,500 שקל למשך שנתיים.
מדובר בבני זוג שהתחתנו בשנת 1975, ונולדו להם ארבעה ילדים שכולם כיום בגירים. בני הזוג פרודים מזה 14 שנים, והם מתדיינים בתביעת הבעל לגירושין. עוד בשנת 1993 הגיש הבעל תביעת גירושין, ואילו האישה עתרה לפסיקת מזונות. לימים, ולאחר שכבר חילקו את הרכוש המשותף ביניהם, בני הזוג השלימו ובשנת 2000 חזרו לחיות ביחד. אבל מערכת היחסים שלהם עלתה על סרטון ושוב נפרדה דרכם.
לפני ארבע שנים הגיש הבעל תביעה חדשה לגירושין לבית הדין הרבני בחיפה, בטענה כי האישה מיררה את חייו בצורה קשה ביותר, סירבה לקיים עמו יחסי מין וטענה בפניו שהיא מואסת בו ואינה מעוניינת בו. לדבריו, האישה נישלה אותו מכל זכויותיו הכספיות וגרמה להרחקת ילדיהם המשותפים ממנו.
עוד טען הבעל כי סירובה של אשתו להתגרש נעוץ בסיבה כלכלית, שכן בהסכם הממון שחתמו עליו הוסכם כי הבעל ישלם לאישה דמי מזונות כל זמן שהם נשואים ולילדים גם אחרי גיל 18 ואם יתגרשו תאבד האישה את דמי המזונות. עוד טען הבעל כי הוא חבר "אגד" ואם האישה תקבל מעמד של גרושה, היא לא תהיה זכאית לזכויות מ"אגד", ובמידה ותוגדר כאלמנה תהא זכאית לזכויות מ"אגד".
האישה עשתה כמה פעולות לשלום בית וטענה שהבעל רוצה להתגרש בגלל שיש לו קשרים עם נשים אחרות. הבעל הכחיש את טענותיה, והדיינים פסקו כי בפועל אף אחד מהם לא הוכיח את טענותיו. "בית הדין לא השתכנע כי אכן האישה חפצה בבעלה בכנות", נכתב בפסק הדין. "ניכר כי טענותיה הנ"ל הינן מהשפה ולחוץ, יתכן לשם השגת היתרונות הכספיים".
הדיינים פסקו כי "בהשקפה ראשונה נראה כי צודקת האישה בדבריה שלבעל אין עילה לגירושין. את טענות הבעל כי האישה מיררה את חייו לא הוכיח, ואף נראה כי קשה להוכיח הואיל ועברו שנים רבות של ניתוק. אולם הבעל טוען כי אינו חפץ באשתו. הפירוד ביניהם הוא שנים רבות ואינו רואה מקום לחזור לשלום בית. ואם כך הם פני הדברים, הרי שיש לבעל דין של המורד על אשתו שזכאית האישה לדרוש גט ואף בית הדין היה מחייב את הבעל ליתן גט. אלא שהאישה מסרבת לקבל את הגט בטענה כי עדיין חפצה בשלום בית למרות הנתק של שנים רבות".
בית הדין הרבני פסק עקרונית כי כאשר הזוג בפירוד מוחלט וכל אחד חי בדירה אחרת כבר יותר מ-14 שנים, אין בית הדין רואה סיכוי לשלום בית.
"טענתה של האישה, שרצונה בשלום בית, עומדת בסתירה לטענות שהעלתה כנגד הבעל", קבעו הדיינים, "בעל בוגד הולך עם נשים אחרות ואף היה עם אישה אחרת בביתה ועל מיטתה, סבלה ממנו ואף הייתה אלימות קשה כלפיה. האישה מבינה שנישואיה עמו הגיעו למבוי סתום. נראה שסירובה של האישה להיפרד מהבעל בגירושין נובעת משיקולים טקטיים-ממוניים גרידא ולא מאמונה כנה שהבעל יחזור אליה לאחר 14 שנה. האישה מצפה לקבל מהבעל דמי מזונות אישה לפרק זמן בלתי מוגדר. אישה אינה שבויה ביד בעלה ובעל אינו שבוי בידי אשתו, וכאשר אפסו סיכויי החזרה לשלום בית, כבמקרה דנן, אין כל ערך בשימור מלאכותי של נישואין על הנייר ובוודאי שאין כל הצדקה לעודד המשך קיום קשר חד סטרי זה על ידי פסיקת מזונות לאישה".
תיק 854970/1
לקריאה נוספת, ראו:
פריצת דרך: רוצה מזונות לעצמך כשנישואיך על הנייר? לא, צאי לעבוד!
פנסיונר שהתחייב למזונות גרושתו לכל חייה עתר לביהמ"ש: "טעיתי טעות גסה"
