חדשות

שופט ביהמ"ש העליון צבי זילברטל מתח ביקורת על צד שהגיש בקשת רשות ערעור בגלגול חמישי בסכסוך שהחל להתברר בביהמ"ש לתביעות קטנות: "הפרשה היא דוגמה למחלוקת שראוי היה לפתרה בהידברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה לממדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר"

לא אחת מבקרים את בית המשפט העליון על כך ששכח את תפקידו בחברה כפותר סכסוכים משפטיים ועוסק בעיקר בשאלות חוקתיות ברומו של עולם. והנה בא בית המשפט העליון וקובע מפורשות כי "ראוי שבני אדם ילמדו להסדיר את מערכת היחסים היומיומית ביניהם ולפתור את בעיות היום-יום בנושאים כמו סכסוך שכנים, בלי להזעיק לעזרתם את מערכת בתי המשפט". כך קבע עקרונית השופט צבי זילברטל מבית המשפט העליון, בהחלטה שבה דחה בקשת רשות ערעור וחייב את המבקשים בסך של 3,000 שקל לקופת אוצר המדינה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

בבואו לדון בפרשה, הביא השופט זילברטל מדברי ההסבר להצעת חוק שיפוט בתביעות קטנות, שנחקק לפני כ-40 שנה: "החוק המוצע בא לקבוע דרך שיפוט מיוחדת בתביעות אזרחיות קטנות. שיפוט זה יהיה, אמנם, במסגרת בתי משפט השלום הרגילים, אך הדיון בתביעות הקטנות יהיה ללא פורמליות, מהיר וזול". "חלפו כארבעים שנה", אפיין השופט זילברטל. "ספק אם ההליכים בפרשה דנא, הליכים שכללו הגשת מספר חוות דעת מומחים, שתחילתם בהגשת תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בסוף שנת 2011, ושבגדרם מתבקש עתה דיון בפרשה בגלגול חמישי, מגשימים את התקוות שתלה המחוקק במוסד התביעות הקטנות. הפרשה דנא היא דוגמה למצב דברים (לדאבון הלב שכיח במקומותינו) של מחלוקת (לגיטימית) בין שכנים, שהיקפה הכספי אינו רב (גם אם אינו מבוטל), שראוי היה לפתרה בהידברות ישירה, מחלוקת אשר צמחה לממדים בלתי סבירים רק בשל עמידה על קוצו של יוד, אי ויתור על טענות וחוסר נכונות להתפשר".

מדובר בסכסוך שכנים, שגרתי למדי, על שאלת האחריות לרטיבות שהתגלתה בקירות הבית המשותף. בבעלות הגברת אילנה משיח חנות בעיר בת ים. מעל החנות מצוי אולם השמחות "אולמי נפטון", שבבעלות אלי אוהב ציון. משיח טענה כי מקור נזקי הרטיבות שהתגלו בקירות החנות ובתקרתה הוא באולם השמחות, שבו מותקן אקווריום (בריכת נוי), אך בעל האולם כפר בכך.

"במצב זה מוטב, ככלל, כי שני הצדדים ייפנו במשותף לבעל מקצוע או למומחה, ישאלו לדעתו לעניין מקור הרטיבות ויגיעו להסדר מוסכם, תוך ויתורים הדדיים ככל שנותרו מחלוקות ביניהם", קבע השופט זילברטל. "ברי שזו הדרך הראויה, הסבירה והזולה, שגם מבטיחה יחסי שכנות טובים; במיוחד שאין מדובר, לשמחת כולם, בעלויות כבדות במיוחד, כאשר עלויות ההתדיינות – ובכללן תשלום למומחים – עלולות שלא לעמוד ביחס סביר לשווי המחלוקת".

עוד הוסיף השופט כי אם לא ניתן לפתור את המחלוקת ללא הזקקות לערכאות, שכן לפתרון מסוג זה נדרש שיתוף פעולה שלא תמיד קיים, יש לנהל את ההתדיינות ביעילות, בגמישות וברוח פשרנית, על מנת לסיימה בתוך זמן קצר ומבלי שיושקעו בה משאבים ניכרים, אלא שלא כך התנהלו הדברים בענייננו.

משאולמי נפטון, המיוצגים על ידי עו"ד ישראל רוזובסקי, סרבו לפצות את הגברת משיח, היא הגישה תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, תביעה שנתמכה בחוות דעת, בגדרה תבעה פיצוי בסך של כ-30 אלף שקל. בית המשפט לתביעות קטנות מינה מומחה מטעמו, ולאחר קבלת חוות הדעת תוקנה התביעה. לאחר שמיעת ראיות ניתן ביום פסק דין שחייב את אולמי נפטון לשלם לגברת משיח 12,290 שקל.

הבעלים של אולמי נפטון לא השלים עם פסק הדין, והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשת רשות הערעור התקבלה ופסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בוטל. התיק הוחזר לבית המשפט לתביעות קטנות לבחינה נוספת של מלוא הראיות, מאחר שהמומחה מטעם בית המשפט לא קבע עמדה נחרצת באשר למקור הרטיבות, ובית המשפט לא התייחס ליתר הראיות וביסס את פסיקתו על מומחה זה בלבד.

לאחר שהדיון הוחזר לערכאה הדיונית, ניתן על ידה פסק דין חדש, שבו נפסק כי הפעם על אולמי נפטון לפצות את הגברת משיח בסכום של 28,437 שקל, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה.

גם הפעם לא השלימו בעלי אולמי נפטון עם פסק הדין. בקשת רשות ערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי נדחתה והם חויבו בהוצאות משפט בסך של 5,000 שקל.

הבעלים של אולמי נפטון טיפס עד לבית המשפט העליון וטען כי נגרם בעניינם עיוות דין חמור המצדיק מתן רשות ערעור. אבל השופט זילברטל דחה כאמור את בקשת הערעור ופסק עקרונית כי "ההליך המשפטי בבית המשפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר, וכדי לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה במיוחד, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים ביותר בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור".

במקרה זה, נקבע כי לא מתעוררת כל שאלה משפטית בעלת חשיבות ציבורית, ונימוקי הבקשה תחומים למחלוקת שבין הצדדים. גם לא ניתן לומר שבהתנהלותו של בית המשפט לתביעות קטנות נפל פגם מהותי הדורש תיקון. משבוטל פסק הדין הראשון על ידי בית משפט קמא, ניהל בית המשפט לתביעות קטנות את המשפט מחדש. בעלי אולמי נפטון טענו כי יש לפרש את הנחייתו של בית המשפט המחוזי לפיה בית משפט לתביעות קטנות יבחן את מלוא הראיות שבפניו כמטילה מגבלות על סמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות להזמין עדים או לקבל ראיות חדשות בתיק. אך השופט זילברטל דחה פרשנות זו, וקבע כי אין מקום לפרשנות יצירתית שחותרת תחת לשונו הברורה של פסק הדין.

השופט זילברטל הסביר עוד עקרונית כי בקשת רשות ב"גלגול שלישי", כשידוע שהרשות ניתנת במשורה ורק במקרים שיצדיקו זאת, מוטב שתוגש מטעמים טובים, ולאחר מחשבה רבה ושיקול זהיר. פנייה שאינה לגיטימית לבית המשפט עלולה לגרור אחריה חיוב בהוצאות אף אם לא התבקשה תשובת המשיב. זאת כיוון שבית המשפט נאלץ לעסוק בהליך סרק והדבר נעשה בהכרח על חשבון ההליכים הלגיטימיים הממתינים לתורם המתארך בשל הטיפול בהליכי הסרק.

בית המשפט העליון הוסיף כי "קל וחומר כשמדובר בהליך שראשיתו בבית המשפט לתביעות קטנות, הליך שאמור להסתיים תוך זמן קצר ובעלויות נמוכות וללא הליכי ערעור, ובן בנו של קל וחומר כאשר מדובר, הלכה למעשה, ב'גלגול חמישי' של הפרשה. הגשת בקשה לבית משפט זה, בנסיבות המתוארות, במיוחד כאשר המבקשים מיוצגים וחזקה על פרקליטם שההלכות הנוגעות למתן רשות ערעור במצב דברים זה ידועות לו היטב והוא הסבירם לשולחיו, עלולה להיחשב כשימוש לרעה בהליך המשפטי, המצדיק, במקרה המתאים, הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה".

רע"א 2095/15

השופט רובינשטיין לוועדת האתיקה: הפסיקו לערער לעליון כשהסיכויים זעומים

העליון: ביהמ"ש לתביעות קטנות הוא מעוזו של האזרח ויש לבצר מעמדו ככזה