חדשות

השופט אסף זגורי מתח ביקורת על "רוח העידן" ביחס לדירת המגורים המשפחתית, המאפשרת הגשת תביעות מופרכות מיסודן כמו התביעה הנוכחית, המבקשת לקבל מחצית הזכויות בדירה שנרכשה במהלך האירוסין ללא כל תרומה מצד האישה וכאשר הנישואים הסתיימו בפרידה כעבור שלושה חודשים בלבד

יש לעצור את הסחף בתביעות לשיתוף ספציפי, כאשר מדובר בנישואין של שלושה חודשים בלבד, ובדירה שנרכשת על ידי בן הזוג בתקופת האירוסין ללא השתתפות כלכלית כלשהי של בת הזוג. כך פסק עקרונית סגן נשיא של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, שדחה תביעה לשיתוף ספציפי בדירת מגורים, בקובעו כי יש להעלות הרף הראייתי בנסיבות מסוג זה כדי לבסס שיתוף ספציפי בדירת מגורים.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

פסק הדין ניתן בעניינו של זוג ערבים-מוסלמים, שהתארסו זו עם זה כנהוג בעדה וכעבור שמונה חודשים נישאו זה לזה בחוזה נישואין שרעי ("עקד"). כעבור כשלושה חודשים בלבד של נישואין, נפרדו דרכיהם לבלי שחוברו להם שוב ובחלוף שנה וארבעה חודשים מיום הנישואין, השניים התגרשו על פי הוראות פסק דינו של בית הדין השרעי בנצרת.

כשבוע ימים בלבד לאחר טקס האירוסין (וכשמונה חודשים טרם הנישואין), רכש האיש דירה בת 4 חדרים. לטענת האיש ואחותו, ביום שבו נרכשה הדירה, נערך ביניהם הסכם הלוואה בגדרו פורטה הלוואה שקיבל מאחותו בסך 155 אלף שקל לצורך רכישת הדירה, כאשר הוא התחייב להשיב לה את הכספים עד שנת 2014 שאם לא כן, יידרש למכור את הדירה לאחותו. לאחר שהאיש לא עמד בהתחייבותו להחזיר את ההלוואה לאחותו, הוא העביר לה את הזכויות בדירה.

נכון להיום, האישה מתגוררת יחד עם בנם הקטין של הצדדים בדירה. היא והאיש התגרשו והוא גר במקום אחר והמחלוקת מבקשת הכרעה.

"רוח העידן שינתה את פרשנות חוק יחסי ממון"

עיקר טענתה של האישה בתביעתה לבית המשפט לענייני משפחה היא כי מהיום שבו הכירה את האיש (בספטמבר 2012)  סוכם ביניהם כי ירכשו דירה משותפת ושבה יתגוררו בנישואיהם. לדבריה, אין מדובר אך בסיכום אלא בתנאי לנישואין, תנאי שהוצהר והוסכם עליו עם ההיכרות או האירוסין.

לאחר שראתה הדירה ביחד עם האיש, נחתם חוזה לרכישת הדירה לפני עורך דין מסוים ורעייתו שלא בנוכחותה. לדברי האישה, האיש מסר לה כי הדירה נרכשה בסך 750 אלף שקל, אולם לא הראה לה מעולם כל מסמך בנוגע לרכישת הדירה. עם זאת, היא העידה וטענה כי האמינה לו וסמכה על דבריו כי הדירה נרכשה עבור שניהם וזהו המצג שהציג כלפיה לאורך כל הדרך.

עוד היא הוסיפה שהדירה הייתה זקוקה לשיפוץ, וכי היא והאיש שיפצו את הדירה כאשר היא השקיעה מכספה סך של 80 אלף שקל בשתי פעימות: הראשונה בסך 40 אלף שקל נערכה סמוך לאחר האירוסין והיתרה העבירה לדבריה בקיץ 2013 לידי האיש.

לכן, טענה האישה, קיימת זיקה בלתי נפרדת בין נישואי הצדדים לרכישת הדירה ומכוחה היא זכאית למחצית משוויה. לחלופין, עתרה האישה לחייב את האיש להעביר לה את הכספים שהשקיעה בשיפוץ הדירה.

הבעל טען מנגד כי לאישה לא הייתה כל מעורבות ברכישת הדירה והוא זה שרכש אותה לבדו תמורת 655 אלף שקל, כאשר סך של 400 אלף שקל מומן על ידי הלוואת משכנתא שקיבל ואילו היתרה באמצעות הלוואה מאחותו.

השופט זגורי הקדים בפתח פסק דינו כי אילו הייתה נדונה התביעה לפני עשור אחד או שניים, לא היו מהססים בתי המשפט להורות על סילוקה על הסף זמן לא רב לאחר הגשתה וזאת ללא צורך להקדיש זמן שיפוטי לבירור ראייתי של הטענות של האישה. אלא שכלשונו של בית המשפט העליון, "רוח העידן" ביחס לדירת המגורים המשפחתית שינתה באופן יסודי את התפיסה ואת פרשנות חוק יחסי ממון בין בני זוג, עד כדי יצירת דין חדש, דין השיתוף הספציפי בנכסים חיצוניים של מי מבני הזוג אשר נצברו קודם הנישואין.

"דומני כי 'רוח העידן' מאפשרת גם הגשת תביעות מופרכות מיסודן כגון תביעתה זו של האישה", קבע השופט זגורי, תביעה בה מבקשת היא לקבל ולזכות במחצית זכויות בדירה שנרכשה במהלך האירוסין, ללא כל תרומה מצדה לרכישתה וכאשר הנישואין הסתיימו בפרידה סופית כעבור שלושה חודשים בלבד של מגורים בדירה.

האישה לא השתתפה במימון

"כפי שהפסיקה מפתחת את האפשרות להכיר בשיתוף ספציפי בנכסים חיצוניים מכוח דיני תם הלב, כך גם אמור בית המשפט לעצור את הסחף וההיסחפות ולא לאפשר להעלות טענות ותביעות לשיתוף בדירה של אחד מבני הזוג במקרים של נישואין קצרי טווח כמו הנישואין של בני הזוג שבפניי, וכאשר אין חולק כי עסקינן בנכס שנרכש על ידי בן זוג אחד ומכספו או כספי משפחתו בלבד ובנכס שנרשם על שמו בלבד", קבע עקרונית השופט זגורי, ופסק לעיצומה של התביעה בפרשה זו כי לא עלה בידי האישה להוכיח קיומו של שיתוף ספציפי בדירת המגורים המקנה לה זכויות בה.

בדיון ההוכחות שהתקיים בבית המשפט הודתה האישה כי לא השתתפה במימון הדירה ואף כי ידעה על רכישתה רק בדיעבד. הדירה איננה על שמה של האישה, היא לא נכחה בהסכם ואף לא הוצג מטעמה כל מסמך בכתב שיהיה בו כדי לתמוך בטענותיה לפיהן הובטח לה בטרם נישואיה, כי תרכוש דירה משותפת עם האיש.

גם את טענתה של האישה לפיה התנאי לנישואין היה רכישת דירה משותפת, דחה בית המשפט בנימוק כי לא הונחה בפניו תשתית ראייתית לביסוס הטענה. "יש להבדיל, בייחוד במגזר הערבי, בין התחייבות או הבטחת האיש לאשה ולמשפחתה כי יתקין מדור ('סוכנה') לאשתו ומדובר הלוא בתנאי בסיסי לפי הדין השרעי לחובת האיש בנישואיו לבין התחייבות שטוענת לה התובעת, כי הצדדים ירכשו יחד דירה", פסק השופט זגורי. "דווקא מעדותה של האישה ואביה עולה כי הדירה לא נרכשה 'יחד' ואינני מקבל הטיעון כי הייתה התחייבות של האיש לרכישה משותפת של דירה".

בית המשפט פסק כי לא ניתן לקבל הטיעון של האישה כי רכישת דירה משותפת עבור הצדדים הייתה תנאי לנישואין, בשעה שהיא מעידה כי לא חתמה בעצמה על חוזה הרכישה מעולם, לא ידעה כיצד האיש שילם, לא דרשה מסמך כי הדירה משותפת ורשומה גם על שמה וגם כאשר רכישת הדירה נעשית "מאחורי גבה" כלשונה ועובר לנישואין, היא נישאת ורואה בתנאי ככזה שבוצע בפועל. הטיעון אינו הגיוני והעדות כוללת סתירות לא מעטות בהקשר זה. המדובר על היתממות של האישה שאינה מתיישבת עם גישתה בדיעבד במהלך ההליכים והעדויות שבפני בית המשפט.

לגבי תביעתה האישה להחזיר לה את עלויות השיפוץ של הדירה בסך 80 אלף שקל שהיא השקיעה לטענתה, קבע השופט זגורי כי האישה לא צירפה כראיה כל מסמך המעיד על תשלום כלשהו לטובת שיפוץ הדירה ובעניין זה מהימנה עליו גרסתו של האיש לפיה השיפוץ בדירה היה בהיקף קטן בהרבה מהנטען על ידי אשתו וכי הסכומים הושקעו על ידו ולא ממקורות של האישה או משפחתה.

עם זאת, נדחתה גם טענת האיש כביכול הדירה שייכת לאחותו בגלל שלא החזיר לה את ההלוואה לצורך רכישתה. "דומני כי החיפזון והמהירות בהם 'נמכרה' הדירה לאחותו נעשתה לשם מטרה אחת והיא כפי שכבר ציינתי: החשש שמא ייקבע כי לאשה זכויות בדירה", קבע השופט זגורי.

תמ"ש 47674-06-14

לקריאה נוספת, ראו:

ביהמ"ש העליון אישר: האישה תקבל מחצית מדירת הבעל שנרכשה לפני הנישואים

ביהמ"ש פסק לאישה מחצית מפירותיו של בניין על קרקע שירש הבעל טרם נישואיו

עומדים להתחתן? אולי תשקלו לקנות דירת מגורים לפני הנישואים