ביהמ"ש המחוזי ביטל את חיובה של האישה לפצות את מאהבה בגין תלונת השווא, וקבע כי בפניותיו הבוטות לאביה איש הדת ולבעלה בחשיפת הרומן, סיכן המשיב את שלומה וגרם לה למצוקה נפשית, כמי שגדלה בחברה שמרנית ומסורתית. על כן, אף כי מדובר במעשה חמור, ניתן להבין את הנסיבות שהביאו אותה לפעול כפי שפעלה
בית המשפט המחוזי קיבל את ערעורם של בני זוג שחויבו לפצות את מאהבה של האישה ב-65 אלף שקל בגין תלונת שווא שהגישו נגדו האישה על אונס, לאחר שזה חשף את דבר הרומן ביניהם. השופט גדעון גינת קבע כי מדובר במקרה חריג ביותר, שבו מוצדק להקל עם מי שהגיש תלונה שקרית נוכח התנהגותו האימפולסיבית והכוחנית של המאהב, שהעמיד את האישה במצוקה נפשית גדולה אשר הביאה אותה לפעול כפי שפעלה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
במהלך תקופת נישואיהם של המערערים ניהלה האישה מערכת יחסים רומנטית עם המשיב במשך מספר שנים. לאחר שהמערערת ילדה ילד שלגביו נטען כי הוא בנו של המשיב, ביקש ממנה המשיב לעזוב את בעלה ולהינשא לו. משסירבה, פנה המשיב לאביה וּמשזה מאן לשתף עמו פעולה פנה ישירות לבעל וסיפר לו אודות הרומן עם אשתו ו"תוצאתו".
המערערת טענה כי המשיב החל להטריד אותה ואת בני משפחתה ללא הרף, אִיֵים עליה כי יחשוף את סיפורם בפני הקהילה שבה הם מתגוררים, ואם לא די בכך אף אנס אותה באחד מביקוריה אצל אחיותיו (שהן חברותיה). לאחר המקרה, הגישה המערערת תלונה במשטרה נגד המשיב וזה נעצר למשך מספר ימים ושוחרר. בהמשך, ביקשה המערערת לחזור בה מהודעתה ומסרה גרסה מפורטת באשר למהוּת יחסיהּ עם המשיב, שממנה עלה כי התקיימה ביניהם מערכת יחסים עמוקה וממושכת המושתתת על רצון ורגש הדדי. בעקבות הודעה זו סגרה המשטרה את תיק החקירה.
בעקבות כך, הגיש המשיב תביעת לשון הרע נגד המערערים. בית משפט השלום התייחס בין היתר לאסופת מכתבים גדולה שכתבה המערערת למשיב, חלקם נכתבו לאחר תאריך האונס הנטען, ותיארו את אהבתה העמוקה אליו ואת המשמעות שיש לו בחייה. עוד צוין כי הבעל והמשיב נפגשו באקראי במסגד שבו הם מתפללים לאחר שנודע לבעל אודות הרומן, והדבר הביא לחילופי מילים ומהלומות בין השניים ותלונות הדדיות במשטרה אשר תרמו להעמקת הסכסוך בין הצדדים. בסופו של דבר, קיבל בית המשפט את התביעה והמערערים חויבו בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 50 אלף שקל וכן בפיצוי של 15 אלף שקל בגין נזק ואובדן השתכרות שנגרמו למשיב.
בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור שהגישו המערערים על פסיקת השלום וציין כי אין חולק שהמערערת מסרה תלונת שווא במשטרה נגד המשיב, אשר הביאה למעצרו והסבה לו עוגמת נפש מרובה, לילות ללא שינה ונזקים שאין להקל בהם ראש וקשה לכמתם. עוד הודגש כי מסירת תלונת שווא היא מעשה חמור ולא קל למצוא עילות שיצדיקו הבנה והקלה כלפי מי שהגיש תלונת שווא למשטרה בטענה של אינוס אלא במקרים חריגים שבחריגים. עם זאת, סבר בית המשפט כי יש לתהות על המניעים והלחצים שהביאו את המערערת למסור את תלונתה השקרית. לשיטתו של השופט גדעון גינת, כמי שגדלה בחברה שמרנית ומסורתית אשר רואה בעין קשה מעשים כגון אלה שבהם "הסתבכה" המערערת, ברור כי מצוקתה הנפשית הייתה גדולה וכי הלחצים שבהם הייתה נתונה מבית וּמחוץ היו קשים מנשוא. עוד צוין כי המערערת היא אישה צעירה, נשואה ואם לילדים, אשר מצאה עצמה בין בעלה הנסער לבין אביה איש הדת, וסיפור המעשה היה בו גם כדי לפגוע בשמם הטוב, בשלוות נפשם ובבריאותם של כל המעורבים.
עוד ציין השופט גינת כי לא ניתן להתעלם מדרך פעולתו המניפולטיבית והכוחנית של המשיב, אשר פעל שלא על דעת המערערת, ותוצאת מעשיו היתה יכולה להיות קשה ביותר ואף קטלנית ככל שהדבר נוגע לשלומה ולחייה של המערערת. לאור האמור, קבע השופט גינת כי המשיב נהג באנוכיות ובאימפולסיבית שלוחת רסן שיש בה משום "אשם תורם" נכבד לאופן שבו פעלה המערערת, וכי תלונתה הייתה תולדה של נסיבות חריגוֹת המחייבות פּרשׁנות רחבה ומעמיקה יותר מזו שניתנה לה בבית משפט השלום.
השופט התייחס גם להודעתה השנייה של המערערת שבה ביקשה לחזור בה מהדברים שמסרה, וציין כי סעיף 19 לחוק איסור לשון הרע מונה מספר נסיבות המצדיקות הקלה עם מפרסם לשון הרע, ובכלל זאת התנצלות, תיקון או הכחשה של הדבר המהווה לשון הרע. על יסוד האמור, נקבע כי המערערת ראויה להתחשבות שכן מהודעתה השנייה במשטרה ניתן להתרשם כי מצפּוּנה ייסר אותה והיא אזרה כוח ושׂמה פעמיה בשנית אל תחנת משטרה במטרה לחזור בה מתלונת השווא.
לסיכום, קבע השופט גינת כי גם אם יש אמת ביסוד הדברים שאמר המשיב, הם עדיין לא היו צריכים להיאמר כפי שנאמרו, למי שנאמרו ובעת בה נאמרו. לשיטתו, בפניותיו הבוטות לאביה של המערערת ולבעלה פתח המשיב "תיבת פנדורה" והעמיד את המערערת בפני מצב בלתי נסבל תוך שפגע בשמה הטוב, וכתוצאה מכך הלכה היא ונהגה כפי שנהגה. לפיכך, קבע בית המשפט כי בנסיבות הכה חריגות של המקרה, יש להתערב בסכום הפיצוי שקבע בית משפט השלום ולבטלו כליל.
ע"א 28384-09-13
