חדשות

מקרי האלימות המקושרים למלחמות הגירושין ויוקר המחיה, המקשה על ההישרדות גם בבית שבו שני מפרנסים, דוחפים את הזוגות להישאר במערכת יחסים כושלות. אלו שכן מתגרשים הם הזוגות שהשכילו לפעול בתיאום או שעבורם המצב כבר הפך לבלתי נסבל

"ירידה של 2% בכמות המתגרשים בישראל" כך דיווחו העיתונים (26.4.15). "לאחר שנים של עלייה מתמדת בכמות המתגרשים בישראל (5.8% ב-2013) הגיעה התפנית ולראשונה מזה זמן רב נצפית ירידה בכמות המתגרשים. כך על פי נתוני הנהלת בתי הדין הרבניים". ידיעה זו שהופיעה בגרסה זו או אחרת בכל העיתונים מחביאה עוול גדול המתרחש היום בתחום הגירושין בישראל. הנהלת בתי הדין הרבניים המציגה את הנתונים הללו וכורכת אליהם נתונים נוספים, שמטרתם להראות שיפור ברמת השירות שהיא מעניקה לציבור, בוחרת בדרך שבה היא מציגה את הנתונים לעשות לעצמה חיים קלים ובורחת מעיסוק בסיבות שמובילות לנתונים הללו.

הליכי גירושין כרוכים מטבעם בהמון פחדים וחששות. בני הזוג הבוחרים להתגרש, בין אם בהחלטה משותפת ובין אם באופן חד צדדי, נקלעים למשבר רגשי, חברתי וכלכלי בעל ממדים אדירים. הליכי גירושין מוציאים מהצדדים את הפחדים הקיומיים הגדולים ביותר עבורם: שאלות של זהות אישית, חשש לילדים, פחד מהעתיד הכלכלי ושלל פחדים אישיים אחרים משתלטים על מחשבתם של בני הזוג וגורמים להם לפעול בדרך שמביאה אותם לעשות טעויות קריטיות כלפיי עצמם וכלפיי ילדיהם.

לתוך קלחת הפחדים של בני הזוג בגירושין הצטרפו בשנים האחרונות שני פרמטרים שהתעמקות בהם תוך הבנת נפשו של המתגרש תוביל להבנה שהירידה בכמות המתגרשים היא בעצם ירידה קטנה לצורך עלייה גדולה.

יותר מ-70 ילדים נרצחו על ידי הוריהם בעשור האחרון במסגרת הליכי גירושין. בכל כמה חודשים נפתחות מהדורות החדשות בהודעה דרמטית על עוד הורה שאיבד את שפיותו ורצח את ילדיו. רצח ילד על ידי הורה שעבר את משבר הגירושין הוא רצח שמבוצע מתוך שנאה ורצון לנקמה בבן הזוג. אותו הורה רוצח הגיע למצב בו השנאה לבן זוגו כתוצאה מההליכים שנעשו במסגרת הגירושין הייתה כל כך גדולה עד שעלתה בהרבה על אהבתו לילדיו. מסיבה זו רציחות הילדים מבוצעות בצורה מזוויעה. כמובן שאין שום הצדקה, מחילה והבנה לרצח נפשע של ילדים. זווית הראייה הדרושה לנו במקרים אלו היא זווית ראייה המחפשת כל דרך למנוע את הרצח הבא. רצח שכל עוד מערכת המשפט לא תשנה את עצמה בהליכי הגירושין – יחזור שוב.

ריבוי מקרי האלימות יחד עם אין ספור ההמלצות מפיהם של יועצי אחיתופל המרווחים ממלחמת הגירושין הקשה, יחד עם המדריכים האינטרנטיים הפשטניים למלחמות בגירושין המופיעים בכל מקום ברחבי הרשת, גורמים לרבים הנמצאים במערכות נישואין כושלות ופוגעות לוותר על טובתם האישית ולעיתים גם על טובת ילדיהם. מתוך החשש שגם הם יופיעו בטור האלימות והפחד של מתגרשים בישראל, הם בוחרים להישאר ולחיות במציאות של סבל ותסכול, תוך השלמה עם מה שיכול להיות רק רע יותר. כתוצאה מהפחד הזה הם לעיתים מוותרים על החשוב להם ונשארים במערכת הנישואין הרעה.

ההבנה שרבים נשארים נשואים לא מרצון אלא מפחד מביאה למסקנה שאלו שכן מתגרשים הם אלו שהשכילו לא לפחד ופעלו בתיאום עם בני זוגם, או לחילופין אלו שהמצב כבר הפך לבלתי נסבל עבורם. עוד ניתן להסיק מכך שקיימת אוכלוסייה גדולה שמחכה לרגע בו יעלם הפחד או שלא תהיינה עוד ברירות.

יוקר המחייה כמעכב גירושין. אחד ההיבטים העיקריים שגורמים לזוגות רבים להישאר נשואים הוא ההיבט הכלכלי. במדינה בה יוקר המחייה גורם לקושי שרידותי בבית אחד עם שני מפרנסים, קל וחומר להבין שפיצול המשפחה והקמה של בית נוסף עלולים לגרום לקריסה כלכלית של אחד מבני הזוג ולעיתים אף של שניהם. מכאן שככל שכובד המחייה למשפחות בישראל עולה כך עולה גם החשש מפירוק הנישואין. הוכחה לטענה זו מציגה עמותת הורות שווה = טובת הילדים, אשר פרסמה לאחרונה נתונים המלמדים כי במקרים רבים, גבר שהתגרש ולו שני ילדים, המחויב על ידי בית המשפט לשמר את רמת חייהם של ילדיו בבית אימם, נקלע למצב כלכלי בלתי אפשרי ואף לעוני קשה.

מעבר לעלויות הישירות של הקמת בית נוסף לאחר הגירושין, חוששים בני הזוג מהעלויות הצפויות להם מעצם קיום הליכי הגירושין. כולם כבר מכירים את עלויות שכר הטרחה של עורכי הדין בגירושין. סכומים אלו הנעים בין עשרות למאות אלפי שקלים מביאים את בני הזוג להימנע מגירושין בעזרת עורכי דין. בנקודה זו יש לציין שדווקא בסעיף זה ישנה נקודת אור בכך שהעלויות האדירות שגבו עורכי הדין למשפחה על ניהול תיקי גירושין הובילו לגידול בכמות התיקים המגיעים למגשרים ולא לעורכי הדין. ההבנה הציבורית שמומלץ לבדוק ולהשוות מחירים הגיעה גם לתחום הגירושין, וכעת רבים יותר פועלים לפי שיקול כלכלי המביא אותם לבחור בהליכי גישור הזולים בעשרות אחוזים.

נדב נישרי הוא מגשר, מנכ"ל קבוצת יחד גישור וחבר לשכת המגשרים בישראל

לקריאה נוספת, ראו:

סוגרים תיקים ב-2014: ירידה של 40 יום במשך הטיפול בתיק בבתי הדין הרבניים