התובע שעבד כפחח במוסך קיבל לבקשתו תוספת של 500 שקל נטו למשכורתו תמורת ביטול הביטוח הפנסיוני שלו. כשהתפטר, עתר לפיצוי בגין אי ההפרשה לגמל. ביה"ד קבע כי על המעסיק חלה חובת ההפרשה לפנסיה, ואין משמעות להסכמת העובד, או אף לבקשתו, לקבל פיצוי במשכורת במקום זאת
עובד ומעסיק אינם יכולים להסכים כי במקום שהמעסיק יפריש כספים לקרן פנסיה, ישולם לעובד פיצוי כספי מידי חודש בחודשו, כך קבע בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב. השופטת אריאלה גילצר כץ קבעה כי על המעסיק חלה חובת הפרשה לפנסיה, ואין משמעות להסכמת העובד לקבלת פיצוי במשכורת במקום זאת, אף אם הוא זה שביקש ויזם את התשלום. לאור האמור, חויב המעסיק בתשלום פיצוי בגין אי הפרשה לגמל בסך של 21 אלף שקל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
התובע עבד כפחח במוסך במשך כשנתיים וחצי. סמוך לאחר תחילת עבודתו, ביטחה הנתבעת, חברת מוסך גלית בע"מ, את התובע בביטוח פנסיוני בחברת "כלל", אולם בהמשך אותה שנה חתם התובע על מסמכים שבהם ביקש לבטל את הפוליסה ולקבל בתמורה 500 שקל נטו כתוספת למשכורתו. לאחר סיום עבודתו הגיש התובע תביעה לפיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות, ובכלל זה עתר גם לפיצוי בגין אי הפרשה לגמל על ידי המעסיקה בסך של 23,489 שקל.
החברה הגיש תביעה כנגדה ובה עתרה להשבת הלוואות שנתנה לו לטענתה, החזר מענקים שנתיים שקיבל וכן החזר תשלום בגין ימי מחלה שלא הגיעו לו, כספים שקיבל לכאורה ביתר, היעדרויות ועוד.
השופטת אריאלה גילצר כץ דחתה את שתי התביעות ברובן וקבעה כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא התפטר ולכן הוא אינו זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת, אלא עליו לשלם למעסיקה חלף הודעה מוקדמת עקב התפטרותו. עוד התקבלה טענת המעסיקה וחוות דעת המומחה החשבונאי מטעמה לפיה היא לא נותרה חייבת לתובע כספים בגין שעות נוספות, אלא אף שולמו לו כספים ביתר אותם עליו להשיב.
השופטת קבעה עוד כי על התובע להשיב כספים ששולמו לו ביתר בגין ימי מחלה. אשר לטענה בדבר היעדרויותיו של התובע מהעבודה, שוכנעה השופטת כי התובע אכן נעדר מדי פעם מעבודתו לאורך כל התקופה, אולם המעסיקה שילמה לו שכר מלא ולא תיעדה היעדרויותיו אלו. בנוסף, לא היה כל פיצול פיקטיבי של השכר כטענתו.
השופטת גילצר כץ דחתה את עמדת החברה בעניין הפנסיה וציינה כי על המעסיק חלה חובת הפרשה לפנסיה ולא פיצוי על כך במשכורתו של העובד, ואין זה מעלה או מוריד אם העובד מסכים לכך אם לאו או אפילו אם העובד הוא שמבקש ויוזם זאת. משכך, יש להחיל על המקרה את צו הרחבה בענף המוסכים לפיו המעסיקה מחויבת להפריש כספים לפיצויים לגמל. אשר על כן, על המעסיקה לשלם לתובע סך של 21,483 שקל. אשר לכספים ששולמו לתובע בגין פנסיה ישירות למשכורתו, קבעה השופטת כי החברה לא ביקשה לקזז סכומים אלו ולא הגישה תביעה שכנגד בגינם, ולכן אין מקום להידרש לכך.
לבסוף, קבעה השופטת כי על התובע להשיב לחברה את סכומי ההלוואה שניתנו לו, אך דחתה את דרישת המעסיקה לתשלום בגין פגיעה במוניטין, שימוש ברכב, שכירת רכבים, פגיעה במוניטין, עוגמת נפש עקב התפטרות התובע.
סע"ש 6910-08-12
