שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > יוצרי סרטון ביוטיוב תבעו את "הארץ" על שימוש בצילומי מסך בכתבות – והפסידו

חדשות

יוצרי סרטון ביוטיוב תבעו את "הארץ" על שימוש בצילומי מסך בכתבות – והפסידו, צילום: לוגו youtube
יוצרי סרטון ביוטיוב תבעו את "הארץ" על שימוש בצילומי מסך בכתבות – והפסידו
10/05/2015, עו"ד לילך דניאל

ביהמ"ש דחה תביעת זכויות יוצרים שהגישו יוצרי הסרטון "שיט שתל אביבים אומרים" נגד עיתון הארץ בגין פרסום כתבות הכוללות צילומי מסך מתוך הסרטון, וקבע כי פרסום תמונות אקראיות מתוך יצירה קולנועית אינו העתקה, וכי ממילא מדובר בשימוש הוגן שנעשה למטרות ביקורת

בית משפט השלום דחה תביעת זכויות יוצרים שהגישו יוצרים של סרטון "יוטיוב" הומוריסטי שעסק באמירות מיוחדות וסלנג תל אביב", נגד הוצאת עיתון "הארץ" בגין פרסומי כתבות שהכילו צילומי מסך מתוך הסרטון. השופטת ריבה ניב קבעה כי היות שמדובר ב"יצירה קולנועית" הרי שפרסום מספר תמונות אקראיות ממנה אינו מהווה העתקה המפרה זכויות יוצרים, וכי ממילא מדובר ב"שימוש הוגן" שנעשה למטרות ביקורת. כמו כן, נקבע כי גם הקרדיט שניתן ליוצרים היה ראוי.

 

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

 

התובעים יצרו סרטון הומוריסטי בשם "שיט שתל אביבים אומרים" שעסק באמרות מיוחדות וסלנג היוצאים מפי תל אביבים. בסיום הסרטון, שהופץ באתר יוטיוב וזכה לצפיות רבות, הופיע שמם של התובעים כיוצרים.

בפברואר 2012, פורסם במדור "ועדת המדרוג" במוסף סוף השבוע של עיתון הארץ תמונה המהווה צילום מסך מתוך הסרטון ותחתיה נכתב "הסרטון הוויראלי 'שיט שתל אביבים אומרים'. אם רק היה פחות מביך ויותר מצחיק".  מדובר במדור שבו מחולק עמוד בעיתון לארבעה ריבועים המסווגים כטוב ורע, גבוה ונמוך. יצירת התובעים מוקמה במיקום "נמוך" ו"רע", ושמו של הצלם לא פורט ברשימת הקרדיטים בתחתית העמוד.

מספר ימים לאחר מכן, פורסמה במהדורה המודפסת של עיתון "עכבר העיר" כתבה בת ארבעה עמודים שעסקה בשיח התל אביבי. לצד ראיונות עם בעלי דעות, אוזכר בכתבה גם סרטון התובעים ובגדרה פורסמו בין היתר שישה צילומי מסך מתוך הסרטון. יום למחרת, פורסמה הכתבה גם באתר האינטרנט של "עכבר העיר" בשינויים קלים.

בעקבות הפרסומים, הגישו התובעים את התביעה שבה עתרו לחייב את "הארץ" לפצותם ב-360 אלף שקל בעילה של הפרת זכויות יוצרים. לטענתם, כיוצרי הסרטון הם בעלי זכות היוצרים בו, ולכן בפרסומים האמורים הפר "הארץ" את זכות היוצרים וכן את זכותם המוסרית בכך שלא ניתן להם קרדיט.

השופטת ריבה ניב דחתה את התביעה וקבעה כי עסקינן בסרטון המוגן מכוח היותו "יצירה קולנועית" שכן נשמת אפו איננה התמונות המופיעות בו באופן בודד כי אם התנועה, הקול והשילוב ביניהם. במקרה זה, אין חולק שהוצאת "הארץ" לא שידרה או הקרינה את הסרטון ולא ניתן להתרשם כי התמונות שפורסמו בכתבות השונות מהוות את "לב ליבו" של הסרטון, היות שאין מדובר בפרסום סצנה מרכזית המזוהה עמו. עוד נקבע כי אין לקבל את העמדה לפיה די בכך שתמונות אקראיות מהסרטון הוצגו בכתבה על מנת שהנתבעת תיחשב כמי שהעתיקה את יצירת התובעים, מקום בו צילום המסך אינו מהווה חלק מהותי מהיצירה. לדעת השופטת ניב, המבחן איננו מבחן כמותי בלבד ואף לא מבחן טכני, כי אם מבחן מהותי שאינו מתקיים במקרה זה. מכאן, שיש לדחות את טענת התובעים בגין ביצוע העתקה של יצירתם וכפועל יוצא את הטענה להפרת זכות היוצרים שלהם.

עוד קבעה השופטת ניב כי גם לו הוכח רכיב ההעתקה, הרי שהפרסום מושא המחלוקת מהווה שימוש מותר בהגדרתו בסעיפים 18-19 לחוק איסור לשון הרע. השופטת ציינה כי המדור "ועדת המדרוג" הוא מדור ביקורת, שהיא מטרה לגיטימית וראויה הזוכה להגנה בחוק. דברים אלה נכונים גם לגבי הכתבה ב"עכבר העיר", שהיא במהותה כתבת סקירה ומחקר בנושא השיח התל אביבי והתפתחותו. משכך, פרסומים אלה נעשו לצורך אחת מן המטרות המוגנות בחוק כאמור בסעיף 19(א). אשר לפרמטרים המנויים בסעיף 19(ב) שלאורם נבחנת הוגנות השימוש, קבעה השופטת כי הפרסומים עליהם מושתתת התובענה עולים בקנה אחד עם ההגנות שביקש המחוקק להקנות. זאת, שכן לא דובר בהעתקת הסרטון בשלמותו או הקרנתו בפומבי, כי אם פרסום תמונות מסך הלקוחות מתוכו. כמו כן, לא ניתן לומר כי צירופן לכתבה היה למטרת רווח שכן משקלו של המלל ושל האינפורמציה בכתבות עלה על הערך הכלכלי שלהן. זאת ועוד, אין בפרסומים כדי להשפיע על ערכה של היצירה או השוק הפוטנציאלי שלה, הן נוכח מהותה (יצירת אינטרנט המיועדת להפצה) והן נוכח היקף הפרסום מתוך הסרטון והיקף הפרסומים עצמם, מה גם שקריאת הכתבות אינה מייתרת את הצפייה בסרטון.

למעלה מן הצורך ציינה השופטת כי השאלה האם "מם" אינטרנטי מזכה בזכויות יוצרים טרם הוכרעה, אולם אין צורך להכריע בכך בגדר המקרה הנוכחי, שכן נמצא שאף לו היו לתובעים זכויות ביצירה הרי שאלה כלל לא הופרו.

לבסוף, נדחתה גם טענת התובעים להפרת זכותם המוסרית בסרטון. השופטת ניב קבעה כי העובדה שלא דובר בשידור יצירתם של התובעים אלא בפרסום של מספר תמונות מתוכה משפיעה באופן ניכר על היקף הקרדיט הראוי, שלא כמו קרדיט הניתן בגין תמונות "סטילס" המהוות "יצירת צילום". אשר לכתבה בעכבר העיר, צוין כי שמות התובעים אוזכרו בגוף הכתבה בסמוך לשם הסרטון, ואין חולק כי תחת אחת מן התמונות צוין במפורש כי הן לקוחות מתוך הסרטון. לדעת השופטת, אף שיתכן כי ראוי ועדיף היה ליתן קרדיט לכל אחת מתמונות המסך הנפרד, הרי שאין בכך הכרח ויש לקבל את עמדת "הארץ" כי האזכור שנעשה מהווה  קרדיט מקובל במקרים דומים, שניתן בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. אשר לפרסום במדור "ועדת המדרוג", סברה השופטת כי ציון שם הסרטון תחת צילום המסך מהווה קרדיט ראוי. השופטת התייחסה לצלם ששמו אינו מופיע בסיום הסרטון כיוצר, אלא כצלם ועורך, וקבעה כי משהתובעים עצמם בחרו להבחין בין היוצרים ובין הצלם, לא עמדה לנתבעת החובה לתת לו קרדיט כיוצר הסרטון.

 

ת"א 3731-04-12

 

לקריאה נוספת, ראו:

 

יובל המבולבל יקבל פיצוי של 200 אלף שקל על הפרת זכות יוצרים ופגיעה במוניטין

 

תביעה של 1.7 מיליון שקל נגד יוצרי עספור בטענה להפרת זכויות יוצרים

 

 

 

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:232
קומיט וכל טופס במתנה