חדשות

ביהמ"ש לעניינים מנהליים פסק לטובת פרופ' גלעד יששכר, שנפצע במלחמת ששת המים ואיבד את רגלו וידו, וקבע כי מרגע שהמכשור או הפרוצדורה רפואית המתקדמת ביותר נכנסו לסל הזכאויות של נכי צה"ל, אין לחייב נכה לבחור בדגם מתקדם פחות וזול יותר

"יש לאפשר לכל אחד מנכי צה"ל לקבל את הטכנולוגיה המיטבית שאושרה לשימוש לנכי צה"ל". כך פסק עקרונית בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע כי אין זה ראוי שמדינה השולחת לוחמים לקרב תטען כי עליהם להסתפק בפחות מהטוב ביותר הנמצא בשימוש נכי צה"ל. השופטת ד"ר מיכל אגמון גונן פסקה שאם המכשור או הפרוצדורה הרפואית המתקדמת ביותר נמצאת בסל הזכאויות, ייהנה ממנה כל נכה שנכותו מחייבת שימוש באותו מכשור, משהמכשור נמצא מתאים לו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

פסק הדין העקרוני ניתן בעתירה מינהלית שהגיש גלעד יששכר נגד אגף השיקום במשרד הביטחון. במשך כעשר שנים נאלץ יששכר, נכה קשה, להיאבק על זכויותיו מול אגף השיקום, ולבלות חדשות לבקרים בבתי המשפט.

פסק הדין שניתן אתמול (ג', 5.5) בעניינו עוסק בזכויותיהם של נכי צה"ל ובשאלה לאיזה עזרים זכאי נכה צה"ל, ובמקרה זה לאילו תותבות (פרוטזות): האם לדגם המתקדם והטוב ביותר שאושר לשימוש על ידי אגף השיקום בקרב נכי צה"ל, או שמא לדגם המאפשר לנכה לתפקד מבלי לסבול מכאבים, גם אם טכנולוגית הוא מתקדם פחות, אך זול יותר.

יששכר נפצע בשדה הקרב במלחמת ששת הימים, כאשר שירת כקצין ביחידה מובחרת. כתוצאה מהפגיעה הוא הפך לנכה: קטוע רגל ימין ויד שמאל, בעל פגיעות ונכויות קשות בשתי הגפיים האחרות וכן מגבלות נוספות כולל בשמיעה ובראיה. ליששכר נפסקה נכות של 100%+. על אף מגבלות אלו, הוא פיתח קריירה מדעית והיה לפרופ' לארגונומיה וביו-מכניקה בטכניון, ומומחה בעל שם עולמי בתחומים אלו.

עד שנת 2005, במשך קרוב ל-40 שנה, הוחלפו ליששכר תותבות כפי שקבעו רופאיו. החל משנת 2005 החל אגף השיקום לטעון כי עליו להסתפק בתותבת אחת (בטכניקה שונה). הניסיונות שנעשו לא צלחו, ויששכר נאלץ לפנות לבית המשפט. העתירה הוגשה בשנת 2011 והסתיימה בהסדר פשרה.

במסגרת הפשרה, פסקה השופטת אגמון גונן גם הוצאות משפט ריאליות לטובתו של יששכר בסך 80 אלף שקל בגין שכר טרחת עורך דינו והוצאות המומחה רפואי. אלא שבשנת 2014 הגיש יששכר עתירה נוספת, שבה טען כי אגף השיקום אינו מקיים את הסדר הפשרה. לאחר שבעה דיונים נקבע כי על אגף השיקום לספק את תותבות הידיים להן טען יששכר. כעת הוא טוען כי אגף השיקום אינו מקיים את ההסכם לעניין תותבות הרגליים וכי הוא זכאי לדגם הטוב ביותר שהוכנס לשימוש עבור נכי צה"ל. וכך במשך כעשר שנים הוא נאלץ להיאבק על זכויותיו מול אגף השיקום, ולבלות חדשות לבקרים בבתי המשפט.

בית המשפט המחוזי קבע כאמור עקרונית כי אין זה ראוי שמדינה השולחת לוחמים לקרב תטען  כי עליהם להסתפק בפחות מהטוב ביותר הנמצא בשימוש נכי צה"ל. אם המכשור או הפרוצדורה הרפואית המתקדמת ביותר נמצאת בסל הזכאויות, ייהנה ממנה כל נכה שנכותו מחייבת שימוש באותו מכשור, משהמכשור נמצא מתאים לו.

השופטת אגמון גונן קבעה שיש להכניס לסל של נכי צה"ל מכשור ופרוצדורות שיאפשר חלוקת משאבים סבירה ושוויונית. מאידך, מרגע שמכשור מסוים נכנס ל"סל הבריאות" של נכי צה"ל, אין לחייב נכי צה"ל לבחור בדגם מתקדם פחות וזול יותר.

"הנטייה היום היא להסתכל יותר ויותר על הפן הכלכלי, על 'החור שבגרוש'", אפיינה השופטת אגמון גונן. "לא ניתן להסתכל על מצבם של נכי צה"ל בכלל, והעותר בפרט, בפריזמה של 'השורה התחתונה'. צריך לזכור כי יש חוב עצום של החברה בישראל לאלו שנפגעו בקרב למען ביטחונה. אנו, כחברה, צריכים לעשות כל שביכולתנו כדי לאפשר לנכי צה"ל איכות חיים מקסימלית בהתאם למצב בו הם נמצאים. ואם המכשור המשוכלל יותר משפר, ולו במעט, את איכות חייהם, אנו כחברה חבים זאת להם".

השופטת אגמון גונן הורתה לאגף השיקום להתקין ליששכר את שתי התותבות מהסוג המתקדם, כפי שביקש. כמו כן, נתן בית המשפט הוראות לגבי החלפות נדרשות בעתיד. המדינה אף חויבה לשאת בהוצאות המשפט של יששכר "בגין הליך מיותר זה", כהגדרת השופטת, בסכום של 35 אלף שקל.

עת"מ 27786-08-11

לקריאה נוספת, ראו:

לראשונה: חייל שלקה בתסמונת טורט כתוצאה משירותו הצבאי הוכר כנכה צה"ל