חדשות

אדם שנמצא ישן ברכבו המונע בעודו חונה, כשבגופו כמות אלכוהול הגבוהה מהמותר, הורשע בנהיגה בשכרות. ביהמ"ש העליון קבע כי הפרשנות הנכונה למונח "נהיגה" היא על פי מבחן השליטה האפקטיבית, נוכח הסיכון ששיקול דעתו הלקוי של האדם השיכור יגרום לו להתחיל בנסיעה ולסכן את עצמו ואת יתר משתמשי הדרך

בית המשפט העליון דן ב"גלגול שלישי" בעניינו של נהג שהורשע בעבירת נהיגה בשכרות לאחר שנמצא ישן ברכבו המונע בעודו חונה כשבגופו כמות אלכוהול גבוהה מהמותר. בהיעדר הגדרה ממצה וברורה למונח "נהיגה", שהוא אחד מיסודותיה של העבירה, קבע בית המשפט כי ניתן להרשיע אדם בנהיגה בשכרות גם במצב שבו הרכב לא היה בתנועה, בהתאם ל"מבחן השליטה האפקטיבית" על אמצעי הפעולה של הרכב. זאת, נוכח הסיכון ששיקול דעתו הלקוי של האדם השיכור יגרום לו להעביר את הרכב ממצב סטטי למצב של תנועה וכך לסכן את עצמו ואת יתר המשתמשים בדרך.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. מעובדות כתב האישום ומהעובדות שהתבררו במהלך הדיון, באחד הימים בשנת 2009 החנה המערער את רכבו בשעות אחר הצהריים בעיר אזוּר, באופן שגרם להפרעה חלקית לתנועה. המערער יצא מהרכב, פנה לחנות סמוכה ורכש לעצמו בקבוק וודקה. לאחר ששתה כמות נכבדה מן המשקה, ומאחר שהבין כי אינו יכול לנהוג במצבו, חזר המערער אל רכבו ולאחר שסיים לשתות את יתרת המשקה שקע לשינה עמוקה שעה שרכבו עדיין מונע. לאחר שעוברי אורח שנקלעו למקום סברו כי המערער נתון באובדן הכרה ברכבו הוזעקו למקום אמבולנס של מד"א וניידת משטרה, ולאחר שהסתבר כי המערער ישן הוא נעצר בחשד לנהיגה בשכרות והובל לתחנת המשטרה. בשלב זה נערכה לו בדיקת ינשוף שהעלתה כי בגופו 885 מ"ג אלכוהול בליטר אויר, שהם למעלה מפי שלושה וחצי מכמות האלכוהול המותרת לנהיגה.

"ההימנעות מנהיגה ראויה להערכה ולא לגינוי"

בית המשפט לתעבורה הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום וקבע כי במקרה זה הוכחו שני היסודות הדרושים להרשעה – יסוד הנהיגה ויסוד השכרות. אשר ליסוד הנהיגה, ציין בית המשפט כי מוסכם על הכל שהמערער ישב במושב הנהג כאשר מנוע הרכב פועל, ולכן הייתה בידיו "שליטה ברכב". לאחר זאת, השית בית המשפט על המערער שנתיים פסילת רישיון נהיגה בפועל, פסילה על תנאי, מאסר על תנאי וקנס בסך 1,500 שקל.

בערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי טען המערער כי בית המשפט לתעבורה ערבב בין פעולות המהוות נהיגה ברכב לבין פעולות המהוות שימוש ברכב שאין בהן משום נהיגה. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע כי כל פרשנות אחרת לישיבת המערער ברכב מונע כשהוא שיכור לבד מהיותו נוהג ברכב היא "בלתי סבירה בעליל". עם זאת, דחה בית המשפט את קביעתו של בית המשפט לתעבורה לפיה הסיכון שיוצר נהג היושב ברכב מונע כשהוא שיכור זהה לסיכון שיוצר נהג שיכור הנוהג ברכב כשהוא בתנועה. לדברי בית המשפט, אדם שסובר שהוא איננו בכושר מתאים לנהוג ולכן מחנה את רכבו ראוי להערכה ולא לגינוי, ולכן ראה לנכון להפחית בענשו של המערער מ-24 חודשי פסילה ל-8 חודשי פסילה בלבד. בית המשפט קבע עוד כי שלושת חודשי הפסילה הראשונים יחולו על כל כלי הרכב ואילו החמישה הנותרים יחולו על רכב דו-גלגלי ופרטי בלבד בכדי לאפשר למערער לנהוג במשאית לשם פרנסתו.

המערער עתר בשנית לבית המשפט העליון, אשר קיבל את בקשת רשות הערעור אך דחה את הערעור לגופו. השופט אורי שהם ציין כי התכלית המרכזית העומדת ביסוד עבירות הנהיגה השונות היא בחשש לפגיעה בכושר הנהיגה ומניעת סיכונים לנהג עצמו ולמשתמשים בדרך. החשש מפגם בכושר הנהיגה של הנהג משתרע בין היתר על הפגיעה המשמעותית בשיקול הדעת של הנהג השיכור וסיכונים נוספים הגלומים בנהיגה ברכב על ידי נהג שיכור שהם ברורים מאליהם.

אין חשיבות לכוונה הסובייקטיבית

השופט בחן את המצב הנוהג במדינות אחרות וציין כי במדינות רבות בארצות הברית, קשת המצבים שבהם ניתן להרשיע נאשמים בעבירה של נהיגה בשכרות אכן כוללת נסיבות שבהן הרכב לא היה בתנועה ואף כאשר הרכב לא היה מונע, וכל שנדרש הוא שליטה פיזית ממשית של הנאשם על רכבו שעה שהוא היה שיכור. גם בדין הבריטי, מעגל האחריות בעבירת הנהיגה בשכרות טומן בחובו גם מצבים שבהם הנאשם אחראי על הרכב שעה שהוא שיכור. לצד זאת, הנאשם יוכל להתגונן מפני הרשעה בעבירה זו אם יוכיח כי היה בכוונתו לנהוג ברכב רק לאחר ששכרותו תפוג, על אף שנקבע כי הנאשם יתקשה לעמוד בנטל זה ככל שמידת שכרותו הייתה גבוהה.

על יסוד האמור, קבע השופט שהם כי המבחן הנכון לפרשנות המונח "נהיגה" יהיה מבחן השליטה האפקטיבית על אמצעי הפעולה של הרכב, כאשר בביטוי "שליטה אפקטיבית" גלומה יכולתו של אדם לשלוט במנגנוני התפעול, הבקרה והשליטה ברכב. בעניין זה, ציין השופט כי במצב של שכרות נפגע משמעותית שיקול הדעת של האדם ולכן אחד הסיכונים הגלומים במצב זה הוא האפשרות כי שיקול דעתו הלקוי יגרום לו להעביר את הרכב ממצב סטטי למצב של תנועה וכן להפעיל חלקים אחרים ברכב כגון ידית ההילוכים ובלם היד. סיכון זה, נקבע, קיים עוד בשלב שהרכב מצוי במצב סטטי ובעיקר כאשר מנועו של הרכב פועל ולכן מבחן זה מאפשר לקבוע, בנסיבות המתאימות כי בוצעה עבירה של נהיגה בשכרות גם במצב שבו הרכב לא היה בתנועה.

השופט הבהיר כי אין בכוונותיו הסובייקטיביות של הנאשם כדי לשנות בהכרח את התוצאה בשאלת אחריותו לעבירת הנהיגה בשכרות, שהרי מדובר באדם בעל שיקול דעת לקוי שלא ניתן להסתמך על כוונותיו. לצד זאת, ומבלי לקבוע מסמרות, סבר השופט כי אין לשלול אפשרות להעלאת הטענה כי הנאשם לא התכוון להפעיל את רכבו כאשר מדובר בשכרות קלה או גבולית.

במקרה זה נקבע כי המערער הורשע בדין בעבירה של נהיגה בשכרות, שכן על פי כל אמת מידה היתה לו שליטה אפקטיבית על אמצעי הפעולה ברכבו, ואין במצב השינה שאליו נכנס כדי להוביל למסקנה אחרת. המערער ישב במושב הנהג, ברכב מונע, שחנה בנתיב נסיעה ולכן יכול היה בקלות רבה לגרום לתנועת הרכב מתוך הפעלת שיקול דעת לקוי.

רע"פ 5166/14