חדשות

ביהמ"ש חייב את חברת פלאפון לשלם לתובע 4,000 שקל בשל שיחות חוזרות ונשנות שהתקבלו מנציגיה וממשווקים חיצוניים, המציעים לו לעבור להשתמש בשירותיה, ודחה את טענת החברה כי הוראת סעיף 30א(ב) אינה חלה על שיחות שנעשו באמצעות גורם אנושי

בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים חייב את חברת פלאפון בתשלום סך של 4,000 שקל בשל שיחות פרסומת שהתקבלו מנציגיה או ממשווקיה החיצוניים. הרשמת הבכירה סיגל אלבו קבעה כי הוראת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת, האוסר על משלוח דברי פרסומת, חל גם על מסר המועבר לנמען באמצעות שיחת טלפון המתקיימת מול גורם אנושי, ולא רק לגבי מסר מוקלט.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע טען כי חברת פלאפון מטרידה אותו בשיחות טלפון והודעות טקסט חוזרות ונשנות, באמצעות אנשי המכירות והמשווקים השונים, על מנת לנסות ולשכנע אותו להעביר את מנוייו לחברה, וזאת אף שבעבר הוא כבר הגיש תביעה נגדה וקיבל פיצוי במסגרת הסכם פשרה. לטענתו, למרות הסכם הפשרה שהושג בתביעה הקודמת, והפיצוי הגבוה בסך של 15 אלף שקל ששילמה לו החברה, ממשיכה פלאפון להטרידו ולהתקשר אליו. לאחר כל שיחה הוא פנה לבא-כוח הנתבעת וביקש להפסיק את השיחות, אך ללא הועיל.

התובע דרש פיצוי בגין כל אחת מהשיחות בסך של 1,000 שקל, ובסך הכל פיצוי בסך של 27,800 שקל.

חברת פלאפון טענה מנגד כי התובע מנסה לשחזר את הצלחתו להוציא ממנה כספים עוד בטרם יבשה הדיו על הסכם הפשרה שנחתם עמו בתביעה הקודמת שהגיש בגין אותה עילה, שבו צוין מפורשות כי מדובר בסכום חד פעמי שמטרתו לשים קץ להתדיינות מולו.

עוד טענה החברה כי לא מדובר בשיגור דבר פרסומת כמשמעו בחוק התקשורת (בזק ושידורים), שכן מדובר בשיחות טלפון שנעשו מול גורם אנושי. לטענתה, השיחות לא בוצעה על ידה, אלא באמצעות מוקדי שיווק חיצוניים, שעיקר עסקם הוא שיווק באמצעות פניות טלפוניות. משווקים אלה הונחו על ידי החברה להיעתר לבקשת לקוח להימנע מפניות נוספות אליו וליידע אותה על בקשת לקוח כאמור. במקרה זה, טענה פלאפון, היא  נקטה את מלוא האמצעים שברשותה על מנת להבטיח כי שמו של התובע יימחק מרשימת הלקוחות שאליהם עשויים להתקשר נציגי המכירות או המשווקים החיצוניים, אולם למרות מאמציה, הצליחו שיחות בודדות לחדור את מעטה ההגנה שפרשה החברה.

הרשמת הבכירה סיגל אלבו קיבלה את התביעה וקבעה כי אין מחלוקת שחלק משיחות הטלפון לתובע אכן כללו דברי פרסומת כהגדרתם בחוק וכי לא התקבלה הסכמת התובע לקבל דברי פרסומת מפלאפון.

הרשמת דחתה את טענת החברה כי הוראת הסעיף אינה חלה על שיחות טלפון שנעשו באמצעות גורם אנושי, תוך שציינה כי הוראת סעיף 30א(ב) לחוק התקשורת אוסרת על משלוח דברי פרסומת, בין היתר, באמצעות "הודעת מסר קצר". הודעה זו מוגדרת בסעיף 30א(א) לחוק גם כ"מסר בזק", הכולל גם "שמע" ומועבר באמצעות רשת בזק ציבורית אל ציוד קצה של נמען. הגדרה זו חלה לכאורה גם על מסר המועבר לנמען באמצעות שיחת טלפון המתקיימת מול גורם אנושי, ולא רק לגבי מסר מוקלט. מכאן, קבעה הרשמת, שלתובע עומדת עילת תביעה בגין השיחות השיווקיות שנעשו מטעם פלאפון או משווקים חיצוניים, ואשר במסגרתן ניסו אלה לשכנע אותו להצטרף לשירותי החברה.

עוד נדחתה טענת פלאפון להיעדר יריבות לאור העובדה כי שיחות הטלפון לא נעשו על ידה וצוין כי החוק מגדיר מפרסם כמי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו או לקדם את מטרותיו. העובדה כי עומדת לתובע עילת תביעה ישירה נגד אותם משווקים חיצוניים אינה שוללת את עילת התביעה נגד פלאפון. הרשמת אלבו הוסיפה כי פלאפון לא עמדה בנטל להוכיח כי השיגור לא היה ביודעין ולא הציגה ראיה בדבר המאמצים והאמצעים שנקטה על מנת ליידע את שלוחיה כי התובע ביקש שלא לקבל שיחות נוספות.

יחד עם זאת, הרשמת אלבו ציינה כי התובע קיבל ארבע שיחות בלבד המקימות לו עילה לקבלת פיצוי, העומד על פי החוק על 1,000 שקל לכל דבר פרסומת שנשלח בניגוד לחוק. הרשמת הוסיפה כי במקרה זה זכאי התובע לפיצוי המקסימלי הקבוע בחוק עבור כל אחת מהשיחות, שכן הוא הגיש תביעה בעניין זה בעבר, כך שהחברה היתה מודעת לקיומה של הבעיה, והוא אף פנה לבא כוח החברה לאחר קבלת השיחות וביקש כי יפעל להפסקתן אך הדבר לא נעשה. לפיכך, העמידה הרשמת את סכום הפיצוי לתובע על סך של 4,000 שקל.

הרשמת דחתה את דרישתו של התובע לפיצוי בגין עוגמת הנפש בסך של 27 אלף שקל, וקבעה כי בנסיבות העניין אין מקום לפסוק פיצוי נוסף מעבר לזה הקבוע בחוק.

ת"ק 31140-10-14

לקריאה נוספת, ראו:

דואר זבל: הצעה להצטרף למועדון לקוחות היא דבר פרסום המחייב הסכמת הלקוח

נדחתה בקשה לייצוגית נגד גוגל: חוק הספאם לא חל על פרסומות באתרי אינטרנט