חדשות

האנס הסדרתי המרצה 35 שנות מאסר הגיש תביעה נגד העיתון בגין כתבה שפורסמה במוסף 7 ימים והתיימרה להציג את גרסתו. ביהמ"ש קבע כי מעשיו הנוראים והתייחסות בתי המשפט אליהם כסוטים ותוקפניים במיוחד לא הותירו לו שמץ של שם טוב, והעיר כי במקום לתבוע, היה על סלע להודות לכתבת על שהציגה אותו כמי שמכה על חטא

בית משפט השלום דחה על הסף תביעת לשון הרע שהגיש האנס בני סלע נגד העיתון "ידיעות אחרונות" שבמרכזה כתבה שפורסמה במוסף "7 ימים" בשנת 2006 והתיימרה להציג את גרסתו. השופט אילן דפדי קבע כי מעשיו הנוראים והתייחסות בתי המשפט אליהם לא הותירו לסלע שמץ של שם טוב וכי גם השיהוי העצום שנפל בהגשת התביעה והעובדה כי הכתבה כלל לא פגעה בו מובילים למסקנה כי סלע ניצל לרעה ובאופן ציני את ההליכים המשפטיים, באופן המצדיק שימוש בצעד החריג של דחיית תביעה על הסף.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

סלע הוא אסיר המרצה 35 שנות מאסר בגין הרשעתו בביצוע מספר מעשי אונס. עניינה של התביעה, בכתבה שפורסמה בשנת 2006 במוסף "7 ימים" של העיתון ידיעות אחרונות, שלטענתו פגעה בפרטיותו ובשמו הטוב. הכתבה תוארה ככתבה בלעדית אודות "גרסת האנס הסדרתי", ובכותרת המשנה נכתב כי התובע, שאינו משתף פעולה עם חוקרי המשטרה, עונה לשאלות 7 ימים ובמסגרת תשובותיו מתוודה לראשונה. לטענת התובע, בכתבה הוכנסו אמרות שכביכול נאמרו על ידו בריאיון ישיר עם הכתבת כשהן תחומות בגרשיים, כך שניתן להבין כי מדובר בציטוטים מדבריו, אלא שבפועל הוא כלל לא התראיין לאותה כתבה ולכן לדבריו דובר ב"פנטזיות" של הכתבת ש"הפליגה בדמיונה" וכתבה על מחשבות המתיימרות להיות שלו.

התביעה על סך של 100 אלף שקל הוגשה נגד העיתון ידיעות אחרונות, הכתבת שוש מולא ועורכת הדין שייצגה את התובע באותה עת. נוסף לטענות אודות לשון הרע והפגיעה בפרטיותו, הוסיף התובע כי הכתבה עוררה את כעסו של שירות בתי הסוהר ובעקבות האמור הגבילו והצרו את צעדיו, מנעו ממנו עיתונים יומיים ואפשרו מפגשים עם עורכי דין ועם אמו רק כאשר בינו לבינם יש מחיצה. בנסיבות אלה, נטען, לא התאפשר לו לחבק את אמו שבאה לבקרו בתקופה כה קשה עבורו, עניין שגרם לו למצב נפשי קשה ולעוגמת נפש.

בכתב ההגנה מטעם "ידיעות אחרונות" נטען כי מדובר בתביעה אבסורדית ועזת מצח, שהוגשה שלושה ימים בלבד לפני התיישנותה, מה שמלמד על שיהוי עצום ושימוש לרעה בהליך השיפוטי. כן טען העיתון כי אין מקום לקבל את הטענה שהכתבה פגעה ב"שמו הטוב" של התובע לאחר שזה הורשע בביצוע מעשים מזוויעים, המשיך לבצע עבירות מין בכלא כלפי סוהרות, ברח ממאסרו ואף קשר עצמו מיוזמתו לסיפור רציחתה של הילדה תאיר ראדה ז"ל שנרצחה יומיים לפני שנלכד. לפיכך, טען העיתון, ברור שהתובע אינו יכול לטעון לשם טוב. עוד נטען כי התובע אינו רק מוכר כאנס סדרתי אלא גם כתובע סדרתי הממשיך לנהל ממקום מאסרו מאות רבות של הליכים משפטיים, רובם הליכי סרק המכבידים על המערכת המשפטית והקופה הציבורית. לגופו של עניין נטען כי בפרסום האמור אין כלל לשון הרע וכי הריאיון התבצע באמצעות העברת שאלות וקבלת תשובות בכתב.

השופט אילן דפדי דחה את התביעה על הסף בנימוק שהיא אינה ראויה להתברר בבית המשפט. השופט ציין כי התובע ידוע בציבור בשל השם הרע שדבק בו עקב מעשיו החמורים עליהם הרחיבו בתי המשפט בפסיקותיהם. לפיכך, בצדק הפנו  הנתבעים אל פסק דינו של בית המשפט העליון בערעורו של התובע (ע"פ 1239/01 בני סלע נ' מדינת ישראל) שבו ביטאו שופטי ההרכב את תחושת הזעזוע, החלחלה והפלצות שמעוררים המעשים בהם הורשע והדגישו עד כמה חריג המקרה לחומרה לעומת עברייני מין אחרים הפוקדים את שערי בית המשפט. מעבר למעשים הנוראים לכשעצמם, בחר בית המשפט להדגיש את האופן בו נעשו ואת יחסו המזעזע של התובע לקורבנותיו והציגו כעבריין מין חריג, סוטה ותוקפני במיוחד, שלו תכונות של רשעות ואטימות לב, שאינו ראוי לבוא בשעריה של חברה מתוקנת.

לאור האמור, קבע בית המשפט כי פסקי הדין בעניינו של התובע מאיינים מיסודה את טענתו לפגיעה בשמו הטוב, שכן מעשיו הנוראים והתייחסות בתי המשפט אליהם לא הותירו שמץ של שם טוב לתובע, אשר נושא כאות קין את הכינוי "האנס" או "האנס הסדרתי" בפי כלל הציבור.

עוד קבע השופט דפדי כי לא רק שהכתבה מושא התביעה אינה פוגעת בתובע אלא שעיון בה מגלה ללא כל ספק כי היא אף עושה עמו חסד ומציגה אותו כמי שמכה על חטא ומבקש להשתקם. לפיכך, מבחינה זו מציגה הכתבה פן אנושי של התובע ויוצרת סוג של חמלה כלפיו. לדעת השופט, מגמה זו משתקפת לכל אורכה של הכתבה ואין המדובר בקטע אחד בלבד. השופט אף סבר כי על התובע היה אף להודות לכתבת על כך שהציגה אותו באופן זה ולא להגיש נגדה תביעה על לשון הרע, באופן המחזק שבעתיים את הקביעה כי מדובר בתביעה טרדנית וקנטרנית המהווה ניצול לרעה של הליכי המשפט ובזבוז משאבי ציבור שלא לצורך.

לכך הוסיף השופט דפדי את השיהוי הרב שנפל בהגשת התביעה, שלושה ימים בלבד לפני התיישנותה, וציין כי אף ששערי בית המשפט פתוחים בפני בעלי דין להגיש את תביעותיהם – אין זה אומר כי השימוש במשאבי הרשות השופטת הוא הפקר ויש לשקול מנגד גם את זכויותיהם של הנתבעים שלא להיגרר להליך עקר ויקר ולהיטרד שלא לצורך.

סלע יישא בהוצאות הנתבעים בסך של 20 אלף שקל.

ת"א 39092-12-13