בראיון ראשון מאז כניסתה לתפקיד, הסבירה נציבת הביקורת על מערך התביעה, השופטת בדימוס הילה גרסטל, לכתב העת "עורך הדין" את עמדתה בסכסוך המתמשך עם הפרקליטים: "גם הפרקליטים ששובתים ישלמו את המחיר. יש כאן מעגל שוטה שמישהו צריך לפרוץ אותו"
בימים שבהם שביתת הפרקליטים גובה מחיר כבד מהקופה הציבורית, כאשר שופטים מטילים הוצאות משפט בהיקפים של מיליוני שקלים על המדינה בשל שביתת הפרקליטים המוחים על נציבות הביקורת עליהם, מתייצבת השופטת בדימוס הילה גרסטל, נציבת תלונות הציבור על הפרקליטות, כדי להרגיע את הרוחות. "הפרקליטים ניזונים מעדויות שמיעה שחלקן מעוותות", טוענת השופטת גרסטל.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
בראיון ראשון מאז כניסתה של השופטת גרסטל לתפקיד נציבת הביקורת על מערך התביעה ועל מייצגי המדינה בערכאות, היא מסבירה לכתב העת "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין, המתפרסם בימים אלה באתר של הלשכה (אפריל 2015), מדוע נענתה לאתגר ופרשה מכהונתה כנשיאת מחוזי מרכז ואת עמדתה בנוגע לסכסוך המתמשך עם הפרקליטים. "אני ממש לא מתכוונת להיגרר לסכסוך, משום שאני בטוחה שאין לי חלק בו", היא אומרת בראיון.
על הנזק העלול להיגרם כתוצאה מהסכסוך המתוקשר שמנהל לאחרונה ארגון הפרקליטים אמרה השופטת גרסטל כי "אינני יודעת אם הנזק הציבורי שנגרם מהתהליך הוא הפיך או בלתי הפיך. והנזק לא אצלנו, כי אנחנו עובדים; הנזק הוא לתדמית של הפרקליטים בציבור. הנזק השני ברמה היומיומית הוא שלא מוגשים כתבי אישום ולא מוגשים כתבי הגנה. הרי מי ישלם את המחיר? גם הפרקליטים ששובתים ישלמו את המחיר כי את כתבי האישום צריך להגיש, ובסופו של דבר הם יצטרכו לעבוד כפל כפליים כדי להשלים את החסר, ואם יהיו פיגורים תהיה עליהם ביקורת ציבורית. יש כאן מעגל שוטה שמישהו צריך לפרוץ אותו. צריך לשבת ולהבין שהביקורת נועדה לטובה ולא לרעה".
כנגד הטענה כי הפרקליטים חוששים מהתלונות הפרטניות נגדם ולא מהתלונות המערכתיות, אמרה השופט גרסטל כי "מסע ההפחדה נגד אגף התלונות הפרטניות של נציבות הביקורת (נתב"ם) לא מוצדק. לא יושבים פה אנשים שבאו לתלות את הפרקליטים או את המבוקרים בכיכר העיר, וכל תלונה תתקבל ברמה העניינית והמקצועית ולא ברמה של אנטי-פרקליטות או לעומתיות. לא יכולה להיות מחלוקת על כך שאין מקום לעיגול פינות, ומקום שיש הצדקה לקבל תלונה, יש לעשות כן. הצער שלי הוא בעיקר על כך שארגון הפרקליטים לא לקח את ידי המושטת ולא אפשר לי לעשות את המסע בארץ כדי להיפגש עם הפרקליטים ולהסביר להם שזה לא כצעקתה. הפרקליטים ניזונים מחלקי מידע, מעדויות שמיעה שחלקן מעוותות, ולכן הנציבות הפכה בעיניהם לגוף דמוני מאוד".
באחרונה פורסם כי השופטת גרסטל הורתה לברר את ההדלפות בתיקים מתוקשרים של האישים אהוד אולמרט ודני דנקנר. על כך היא נשאלה בראיון עמה האם לדעתה היא יכולה להילחם בתופעת ההדלפות. לדבריה, "בדיקת הדלפות היא פרויקט קשה, ואני לא גוף חוקר אלא גוף מבקר. כל פנייה נבדקת באמצעים שיש לי כנציבות ביקורת. ברור שאני לא משטרה ואין לי כלי חקירה פורמליים לברר את זה".
באשר לטענה כי כאשר מוגשת תלונה על הדלפה לנציבות הביקורת, זה עלול לרפות את ידי הפרקליט העוסק בתיק, ציינה כי הנושא הזה לא נבדק תוך כדי הליך אלא רק בסיומו, וההדלפה נעשית בזמן ההליך. בעניין זה עוד הוסיפה השופטת גרסטל כי "הנציבות לא יכולה לשמש כלי לניגוח הפרקליטות וזה ברור לנו יום יום, שעה שעה. מצד אחד, הייעוד שלנו הוא לא לנגח את הפרקליטות ולא להלך אימים על פרקליט שמופיע, אם מול ארגון פשיעה ואם מול אדם מפורסם. מצד שני, אם נעשים דברים לא תקינים, לא צריכות להיות הנחות. צריך להפעיל שכל ישר, צריך להיות זהירים. בדיוק כפי שאומרים 'הווה מתון בדין', גם כאן הווה מתון ושקול וזהיר ומאוזן. הרי לא הגעתי לתפקיד הזה כרועת צאן ממצפה בגליל, אני 24 שנה במערכת. אמנם מה שרואים מכאן לא רואים משם, אבל אני יודעת לבור בזהירות רבה מי פונה בגלל אינטרס זר ומי פונה כי נעשה לו עוול. וגם אם אני לא יודעת לבור במאה אחוז, ברור לי שאני צריכה לבחון כל מקרה בזהירות כדי לא לשמש כלי ניגוח ממניעים זרים. צריך לשמור גם על זכויות הפרקליט וגם על זכויות האזרח. לא תמיד יש קונפליקט ביניהן, אבל מקום שיש קונפליקט צריך למצוא את נקודת האיזון".
