חדשות

ביה"ד לעבודה קבע כי מעשיו של התובע, שהקים עסק עצמאי בעודו מועסק כשכיר ויצר קשרים עסקיים עם לקוחות החברות שבהן הועסק, מהווים הפרה של כל חוזה עבודה אפשרי ונמצאים ברף הגבוה ביותר של הפרות המשמעת: "נוכח הפרה כה חמורה של חובת האמון, חיובן של המעסיקות בפיצוי אינה מתיישבת עם תחושת הצדק"

מהנדס מים שהקים עסק עצמאי בעודו עובד בחברות ושיתף פעולה עם לקוחותיהן לשם יצירת רווח אישי יחויב בתשלום פיצוי בסך של 40 אלף שקל. כך קבע בית הדין לעבודה בנצרת בתביעות הדדיות שהגישו המהנדס ומעסיקותיו. השופט חיים ארמון קבע כי התובע פעל לעתים בניגוד לאינטרסים של המעסיקות, וכי התנהגותו הנמצאת ברף הגבוה ביותר של הפרות המשמעת מצדיקה את השלילה המלאה של זכויותיו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע, מהנדס מים במקצועו, הועסק בחברות העוסקות באספקת שירותים שונים בתחום המים. בתביעה שהגיש נגדן עתר התובע לחיוב המעסיקות בתשלום השלמת פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שונות. בתגובה טענו המעסיקות כי זכויותיו של התובע נשללו ממנו נוכח התנהגותו, שבגינה גם הוגשה תביעתן שכנגד. לטענתן, במהלך העסקתו של התובע אצלן הוא פעל למען עסקו הפרטי, בפרט ביצירת קשרים עם לקוחותיהן וניצולם לשם גריפת רווח אישי, תוך הפרת האמון וחוזה העבודה בין הצדדים. בכך, לטענתן ביצע כלפיהן התובע עוולות של גזל סוד מסחרי ושימוש במוניטין וגרם להן להפסדים ניכרים.

השופט חיים ארמון קיבל את התביעות בחלקן וקבע כי יש ממש בטענות המעסיקות בנוגע לקשריו של התובע עם לקוחותיהן למען רווחיו האישיים ולא למען האינטרסים של המעסיקות. כך, הוכח שבחלק מהמקרים הנטענים התובע פעל במהלך עבודתו ליצירת קשרים עסקיים שלא לצרכי המעסיקות אלא לצרכיו שלו, ולעתים אף בתחרות עם המעסיקות. בהתנהגות זו, ובפרט בהעדפתו את האינטרסים האישיים שלו על פני אלה של המעסיקות, בעודו מועסק כעובד בכיר בהן, הפר התובע לא רק את החוזה האישי שנכרת עמו, אלא גם כל חוזה עבודה אפשרי.

עם זאת, קבע השופט כי הגם שסביר להניח שהתובע יצא נשכר מפעולות אלו, הנתבעות לא הוכיחו את הסכום המסוים שהשתכר, כמו גם את הנזק הישיר שנגרם להן. בנוסף, לא הוכח סכומו של הנזק העקיף הנטען, בין היתר הנגיסה בהכנסותיהן וברווחיהן של הנתבעות מהעובדה שהתובע פעל נגד האינטרסים שלהן והעובדה כי חלק מזמן העבודה של התובע לא הוקדש לעבודתו שעליה הוא קיבל שכר, אלא למען עצמו.

השופט ארמון דחה גם את טענת המעסיקות לעשיית עושר ולא במשפט, שכן "הזכייה" על פי חוק עשיית עושר מכוונת לקבלת דבר מה מבלי שהיה הסכם המחייב את המזכה לתת אותו. בעניין זה נקבע כי הסכומים שהתובע קיבל מלקוחותיו ניתנו לו על פי הסכמים עמם, ואין בעובדה שהסכמים אלו היו מנוגדים לחובותיו כלפי מעסיקותיו כדי להחשיב אותם כ"זכיה" שלא על פי זכות שבדין. מנגד, נקבע כי נכון לחייב את התובע בתשלום פיצוי בסך של 40 אלף שקל מכוח חוק עוולות מסחריות, לאחר שנקבע כי מעשיו מצויים בחלק הגבוה ביותר של מדרג הפרות המשמעת שעובד יכול לעשות כלפי מעסיקו.

עוד נקבע כי התובע פוטר לאחר שנמצא אמת בחשדן של המעסיקות כי הוא פעל בניגוד לאינטרסים שלהן והקים למעשה עסק עצמאי בעודו עובד אצלן. חשד זה אומת על ידי חוקר פרטי שנשכר על ידי המעסיקות, ובעקבות כך זומן התובע לפגישה עם יו"ר החברות, שם נמסר לו מכתב הפיטורים אשר הוכן מראש. השופט ארמון דחה את טענת התובע כי סוכם עמו שהוא יקבל את הזכויות כמפוטר בכפוף לכך שהוא יכתוב מכתב התפטרות מטעמו, וקבע כי נוכח המעשים שיוחסו לו, אין כל סבירות בטענה שהנתבעות הסכימו לשלם לו דבר מה נוסף.

השופט ציין כי התנהגותו של התובע כלפי המעסיקות מצדיקה את השלילה המלאה של זכויותיו, וכי נוכח הפרה כה חמורה של חובת האמון כלפי המעסיקות – חיובן של האחרונות לפצותו אינה מתיישבת עם תחושת הצדק. לצד זאת, התקבלה תביעתו המתייחסת לפדיון חופשה ולדמי הבראה, והוא יפוצה בסך של 13,800 שקל.

תע"א 1027-06