חדשות

המבקש, חסיד באחד מפלגי חסידי ברסלב, מרצה מאסר של 26 שנים בגין עבירות החזקה בתנאי עבדות ועבירות מין ואלימות כלפי משפחתו, המונה שש נשים ו-17 ילדים. ביהמ"ש קבע כי נוכח תמונת יחסי השליטה והפחד העולים מההרשעה והכחשתם של הנשים את הפגיעה והאונס שסבלו, אין משמעות לתמיכתן בבקשה להתיר את הביקורים

בית המשפט העליון דחה ערעור על החלטת המחוזי לדחות את בקשתו של אסיר להתיר לארבע מן הנשים שעמן חי לבקרו בכלא וכן להתיר לו מפגשי התייחדות עם אחת מהן. השופט מני מזוז קבע כי ההחלטה הנשענת על הערכת מסוכנותו של המבקש כלפי הנשים וילדיהן אינה מגלה עילה להתערבות, והדגיש כי העובדה שהנשים עצמן חתמו על הבקשה אינה משנה ממסקנתו נוכח יחסי השליטה והפחד העולים מהכרעת הדין בעניינו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

המבקש, חסיד באחד מפלגי חסידי ברסלב, מרצה עונש מאסר של 26 שנים בגין מסכת חמורה ומתמשכת של עבירות החזקה בתנאי עבדות ועבירות מין ואלימות בנסיבות מחמירות, שביצע כלפי בני המשפחה שהקים – אשר מנתה שש נשים ו-17 ילדים. בהכרעת הדין נקבע כי המבקש שלט בבני המשפחה במשטר של ענישה ושירותים, לרבות באמצעים פיזיים ואלימים ותוך התעללות, השפלה וביזוי, ובני המשפחה מילאו אחר הוראותיו מתוך פחד ויראה, ביחסם לו מעמד של קדוש ויודע כל. המבקש החל לרצות את מאסרו ביולי 2011 והוא צפוי להשתחרר בשנת 2037.

בקשת המבקש להתיר לארבע מן הנשים שעמן חי לבקרו בכלא וכן להתיר לו מפגשי התייחדות עם אחת מהן נדחתה בהתבסס על עמדתה של הוועדה המשולבת לגילוי עריות ואלימות במשפחה. המבקש עתר נגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את ערעורו בין היתר בהתבסס על מידע חסוי נוסף שהוגש לעיונו, שממנו עלה כי התרת הביקורים כמבוקש עלולה לגרום נזק לנשים ולקרובי משפחתן ולעודד את המשך הפעילות הפלילית. בהחלטתו התייחס בית המשפט לכך שהמבקש כופר בעבירות ולא נוטל אחריות על ביצוען.

בבקשת רשות הערעור, החתומה על ידי ארבע הנשים הנזכרות, טען המבקש שייצג את עצמו כי מניעת הביקורים וההתייחדות פוגעת פגיעה בלתי מידתית בזכויותיו החוקתיות לכבוד, להורות ולחיי משפחה, וכן פוגעת בשוויון שלו מול אחרים שלהם אושרו ביקורים וביקורי התייחדות בפרט. בנוסף נטען כי מניעת הביקורים מזיקה גם לנשים ולמשפחותיהן וכי מניעת ההתייחדות תפגע בזכות האישה לממש את זכותה להורות.

עוד טען המבקש כי הוא חף מפשע וכי ההרשעה נגועה בפטרנליזם ודחייה של אורח החיים הפוליאמורי שאינו מקובל על בית המשפט. לטענתו, לא היה מקום לשקול לחובתו את העובדה שהוא מכחיש את העבירות המיוחסות לו, שעה שערעורו על הכרעת הדין וגזר הדין תלוי ועומד. עוד הוסיף המבקש כי הוא הורשע באונס של שתיים בלבד מארבע הנשים שהוא מבקש להתיר את ביקוריהן, ואף להרשעה זו אין יסוד כיוון ששתיהן העידו בבית המשפט המחוזי כי הוא לא אנס אותן.

השופט מני מזוז דחה את בקשת רשות הערעור וציין כי על פי הפסיקה, אין לאסיר זכות קנויה לביקורים בהיותו בכלא, אלא מדובר בהטבה הנתונה לשיקול הדעת של שירות בתי הסוהר, בהתאם לשיקולים ולתנאים שנקבעו לכך. לכך הוסיף השופט כי התערבות בית המשפט בשיקול הדעת הגורמים המקצועיים המופקדים על שירות בתי הסוהר בכלל, וועדת האלימות במשפחה בפרט, מצומצמת למקרים חריגים בלבד, ואילו במקרה זה ההחלטה אינה מעלה עילה ראויה להתערב בה.

השופט מזוז ציין כי לאחר בחינת החומר שהוגש לעיונו, לרבות הערכת המסוכנות הנשקפת מהמבקש לנשים ולמשפחתן, לא ראה לנכון להתערב במסקנה כי אישור הביקורים מסכן את הנשים ואת ילדיהן. "אמנם הנשים המעוניינות בביקור ואף חתמו על הבקשה המבקש, אינן שותפות לעמדה זו, אולם נוכח תמונת יחסי השליטה והפחד העולה מן ההרשעה, בצירוף הכחשתן את הפגיעה שסבלו, אין בעמדתן לשנות ממסקנתי", כתב השופט בהחלטתו.

רע"ב 8802/14