חדשות

ביהמ"ש קבע כי המשיב, הצפוי לעמוד לדין ברוסיה בעבירת תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות, אינו סובל ממצב פסיכוטי הפוגע בכושר השיפוט, אלא מאפיזודת דיכאון ומהפרעה הסתגלותית הנובעות מעצם הליכי ההסגרה, אך הוא מבין היטב את ההליך ומשתף פעולה עם סנגורו

בית המשפט המחוזי דחה בקשה להכריז על מבוקש להסגרה לרוסיה כבלתי כשיר לעמוד לדין בהליך ההסגרה מפאת מצב נפשי לקוי. בתוך כך, התקבלה עמדת המומחים הרפואיים מטעם המדינה כי המשיב מבין את הליך ההסגרה ואינו סובל ממצב פסיכוטי אלא מאפיזודת דיכאון הנמשכת בשל קיומם של הליכי ההסגרה, ועל כן לא מדובר במחלת נפש המונעת את העמדתו לדין. בנוסף, לא הוכח כי המשיב אינו משתף פעולה עם סנגורו או כי יש בכך בכדי לפגוע בהגנתו בהליך ההסגרה עצמו.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

נגד המשיב הוגשה בקשת הסגרה לרוסיה לשם העמדתו לדין בעבירת תקיפה במטרה לבצע שוד בנסיבות מחמירות. באי כוחו ביקשו להכריז עליו כמי שאינו כשיר לעמוד לדין בהליך ההסגרה בשל מצבו הנפשי, בהתבסס על פניית מומחית בפסיכיאטריה המטפלת בו, שבה הביעה חשש לגורלו ותיארה את מצבו ואת מסקנותיה המקצועיות לפיהם הוא אינו מסוגל להבין את ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו ואינו מסוגל להיות צד להם.

בתגובה לבקשה, טענה ב"כ המדינה כי הערכאה המוסמכת לדון בכשירותו של המשיב לעמוד לדין היא המדינה המבקשת – רוסיה, שם קיימת פרוצדורה דומה לבחינת מצבו הנפשי וכשירותו של נאשם לעמוד לדין. עוד ציינה כי פנתה לרשויות ברוסיה על מנת ליידע אותן אודות טענתו של המשיב ולברר את עמדתן.

בהחלטת ביניים קבע בית המשפט כי יש להחיל גם בהליכי הסגרה את העיקרון לפיו לא ניתן להעמיד לדין בישראל אדם שאינו כשיר לכך. המבחן לקביעת כשירותו של המשיב לעמוד לדין מתמקד בשאלות הרלוונטיות לאופיו של הליך ההסגרה, קרי האם הוא מסוגל להבין את מהות ההליך המשפטי ויכול לעקוב אחריו באורח מושכל, והאם הוא מסוגל לייפות את כוחו של עורך דינו ולשתף עמו פעולה על מנת לסייע לו בהגנתו.

לצורך האמור, הורה בית המשפט על עיכוב הליכי ההסגרה ונתן צו לבדיקה פסיכיאטרית של המשיב. לאחר אשפוזו ובדיקתו של המשיב, הוגשו מספר חוות דעת לצורך הכרעה בבקשה: המומחית לפסיכיאטריה סברה כי המשיב נמצא במצב פסיכוטי עקב אירוע טראומתי שעבר במעצר, מנגד סברו הרופאים מהמרכז לבריאות הנפש כי המשיב לוקה באפיזודת דיכאון ובהפרעה הסתגלותית הנובעות מעצם הליכי ההסגרה וההבנה כי ייתכן ויוסגר לרוסיה, אך הוא מבין היטב את ההליך ומשתף פעולה כך שניתן להעמידו לדין.

השופט בן ציון גרינברגר דחה את הבקשה וציין כי אין בחוק ההסגרה או בחקיקה אחרת התייחסות מפורשת לטענה בדבר אי כשירות לעמוד לדין במסגרת הליכי הסגרה. לצד זאת, קבע בית המשפט העליון בפרשת אבנרי (רע"פ 2111/93 אבנרי נ' מ"י) כי על מנת שניתן יהיה להפסיק הליכים פליליים נגד נאשם נדרשים שני תנאים מצטברים – היותו של הנאשם בלתי מסוגל לעמוד לדין וזאת מחמת היותו חולה במחלת נפש. עוד ציין השופט כי הן החוק לטיפול בחולי נפש והן חוק העונשין לא נותנים מענה לשאלה מהי "מחלת נפש", ולכן נקבע בעניין אבנרי כי רק מצבי פסיכוזה שבהם קיימת פגיעה חמורה בכושר השיפוט ותפיסת המציאות יהוו מחלת נפש ואילו הפרעות נפשיות אחרות לא ייחשבו ככאלה. בנוסף נדרשת הוכחה כי הנאשם לוקה בפגיעה קשה בכושר השיפוט או בתפיסת המציאות ואין די בהפרעה נפשית קלה.

במקרה זה קיבל השופט גרינברגר את עמדת הרופאים מהמרכז לבריאות הנפש, שהתבססו על התנהגותו במהלך האשפוזים שעבר, שיחותיו עם הצוות הרפואי ותגובותיו לטיפול התרופתי שניתן לו. זאת, בשונה מהפסיכיאטרית שאליה הגיע המשיב מפעם לפעם ומסקנותיה התבססו בעיקר על דבריו ודברי אמו וכן על מסמכי האשפוז. על סמך חוות דעתם של הרופאים קבע השופט כי גם אילו היה ניתן למצוא אצל המשיב מאפיינים פסיכוטיים, הרי שלצורך קביעת אי כשירות נדרשת הוכחה כי הוא לוקה בפגיעה קשה בכושר השיפוט או בתפיסת המציאות ואין די בהפרעה נפשית קלה. במקרה זה התרשם הצוות הרפואי כי המשיב מסוגל להבחין בין טוב לרע ומודע למעשיו. לאור האמור, נקבע כי לא מתקיימת בעניינו של המשיב הדרישה ל"מחלת נפש".

תה"ג 32860-03-12

לקריאה נוספת, ראו:

הפרקליטות מבקשת להכריז על כומר כבר הסגרה לרוסיה בגין ביצוע עבירות מין