חדשות

מזכירה בחברה נתנה ביטוי קולני לדעותיה הגזעניות במרחב הציבורי של מקום העבודה, ששיאו בסירובה לעבוד עם עובדיה הערבים של החברה. בית הדין דחה את תביעתה לתשלום דמי הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין הפרת חובת השימוע וקבע כי שלילתם היתה מוצדקת נוכח הראיות שהיו בפני החברה לפיהן היא חיבלה במהלך התקין של העבודה

בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעת פיצויים של מזכירה שפוטרה מעבודתה בחברה ללא הודעה מוקדמת בשל טענות לגילויי גזענות נגד ערבים ויחס שלילי לעבודה עמם. בתוך כך, התקבלו טענות החברה, שגובו אף בעדויות המנכ"ל ויו"ר החברה, לפיהן התובעת נתנה ביטוי קולני לדעותיה הגזעניות במרחב הציבורי של מקום העבודה וכי אלו אף השפיעו לרעה על עבודתה בכך שלא קידמה את הטיפול בפרויקטים של מהנדס ערבי שהועסק בחברה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובעת הועסקה כמזכירה בחברה העוסקת בניהול פרויקטים הנדסיים, תחילה באמצעות קבלן כוח אדם וזמן קצר לאחר מכן כעובדת החברה. כחמישה חודשים לאחר תחילת עבודתה, הסתיימה העסקת התובעת בעקבות שיחה שהתקיימה בינה לבין מנכ"ל החברה, שבה נדונה עמדתה השלילית כלפי ערבים. עם פיטוריה של התובעת, שלח יו"ר החברה הודעה בדואר אלקטרוני לכלל העובדים שבה הובא לידיעתם כי התובעת פוטרה "בשל התנהגות חסרת סבלנות שאין הדעת סובלת אותה".

התובעת עתרה לפיצוי על פיטורים ללא שימוע, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה ופיצוי על פרסום לשון הרע נגדה. בתביעתה טענה התובעת כי היא הביעה את רגשותיה השלילים כלפי ערבים בדיסקרטיות באזני מזכירה אחרת שעמה עבדה, ועמדותיה כלל לא השפיעו על עבודתה. החברה טענה מנגד כי העסקת התובעת הופסקה עקב התנהלות גזענית וגילויי אלימות מילולית כלפי עובדי החברה ובשל סירובה לעבוד ולשתף פעולה עם עובדיה הערבים. לטענת החברה, התנהלות זו הגיעה לשיא כאשר התובעת נשמעה באחד הימים צועקת בקול רם במשרד כי היא אינה מוכנה לעבוד עם ערבים, אירוע שבעקבותיו זומנה לשימוע בפני המנכ"ל ובו הבהירה כי היא אינה מוכנה לשתף פעולה ולבצע עבודה עם עובדים ערבים המועסקים בחברה. בכך, על פי הנטען, הוציאה התובעת את עצמה מציבור עובדי החברה והביאה על עצמה במו פיה את סיום עבודתה.

הנתבעת הכחישה את יתר טענותיה של התובעת, וטענה בין היתר כי אין לחייבה בפיצוי כלשהו בגין אי ביצוע ההפרשות לפנסיה, שכן התובעת היא זו שסירבה כי תיפתח עבורה קופת פנסיה מאחר שלא רצתה לבצע הפרשות משכרה, ולא שיתפה פעולה גם כאשר החברה הסכימה להעלות את השכר על מנת שלא ייפגע שכר הנטו שלה.

השופט דניאל גולדברג דחה את התביעה וקבע כי התובעת הביעה בקול את יחסה השלילי לערבים במרחב הציבורי של החברה, וכי אין מדובר רק בשיחה פרטית עם מזכירה. כך, העיד אחד מעדי החברה כי באחד הימים בעת ששהה במטבח המשרד וחימם את ארוחת הצהריים שלו, שמע את התובעת אומרת בקול רם שאי אפשר לעבוד עם ערבים וקיללה אותם. בנוסף, העיד עובד אחר כי אף הוא שמע התבטאות זו של התובעת, וכי כשבוע לפני פיטוריה קיבל מסרונים ממהנדס של החברה ממוצא ערבי, שבהם התלונן על השירות שקיבל מהתובעת. מנכ"ל החברה העיד כי בחודשי עבודתה של התובעת הוא קיבל תלונות של עובדים בדבר התנהגות גסת רוח ותוקפנית מצידה, ועל עיכוב בעבודות שעליהן הייתה אחראית. עוד טען שזכורות לו בעיקר תלונות של אותו מהנדס ערבי לפיהן הוא אינו מקבל שירות כנדרש כגון עיכוב הוצאת סיכומי פגישות וקביעת דיונים, וכי התקבלו תלונות מצד מזמיני עבודה על דיבור מתלהם של התובעת כלפיהם.

השופט גולדברג קיבל את גרסת החברה באשר להתנהלותה של התובעת ודחה את טענת התובעת לפיה דעתה האישית לא קיבלה כל ביטוי מעשי בתפקודה בחברה.

השופט ציין עוד כי אמנם התובעת לא הוזהרה אודות הכוונה לפטרה ואף לא ניתנה לה שהות ליטול ייצוג, אולם משאישרה את הטענה כי אמרה בקול רם במשרד שהיא לא סובלת לעבוד עם ערבים והודיעה למנכ"ל כי אינה רוצה לשתף פעולה עם ערבים – יש לקבוע כי לא נגרם לה נזק בשל האמור וכי פיטוריה על רקע הודאתה היו מוצדקים, כך שהיא אינה זכאית לפיצוי בגין הפרת חובת השימוע. עוד צוין כי בפני החברה היו די ראיות לפיהן התובעת חיבלה במהלך התקין של העבודה ולכן קמה עילה לשלילת דמי ההודעה המוקדמת שהגיעו לה.

בנוסף, נדחתה התביעה בעילת לשון הרע ונקבע כי גם אם הדוא"ל שנשלח לכלל העובדים כלל לשון הרע על התובעת הרי שהוא חוסה תחת הגנת תום הלב. התביעה בעניין הפרשי הפנסיה נדחתה משנמצא כי התובעת אכן סירבה לשתף פעולה עם חברת הביטוח.

ס"ע 2021-04-12