השופט מאיר יפרח דחה את גרסאותיו השונות של הנאשם, לפיהן האישה הוכתה על ידי בריונים שפרצו לדירה או נחנקה כי בעלת הבית ניתקה את המזגן, וקבע כי כוונתו של הנאשם להרוג את אשתו במהלך ויכוח שפרץ ביניהם הוכחה מעל לספק סביר
בית המשפט המחוזי הרשיע גבר שהיכה את אשתו באמצעות מכות אגרוף והטחת שואב אבק בגופה במשך דקות ארוכות, בביצוע עבירת רצח בכוונה תחילה. השופט מאיר יפרח קבע כי כוונתו של הנאשם לקטול את חיי אשתו במהלך ויכוח שפרץ ביניהם הוכחה מעבר לספק סביר.
על פי עובדות כתב האישום, בין הנאשם לאשתו פרץ ויכוח, שבמהלכו גמלה בליבו ההחלטה להמיתה. בסמוך לכך ובמטרה להוציא לפועל את החלטתו, חבט הנאשם פעמים רבות באגרופיו בפניה, בראשה ובחזה של המנוחה, כשדם רב ניגר מגופה וחרף צעקותיה ותחנוניה. בהמשך, הוא אחז בשואב אבק שהיה בדירה והטיח אותו פעמים אחדות, בעוצמה, בפניה ובבית החזה של המנוחה, תוך שהוא גורם לה וגרם לשברים בצלעות, לנזק חמור למוח ולדימומים תת עוריים רבים. כתוצאה מהמתואר, איבדה המנוחה את הכרתה ונפטרה.
הנאשם הודה בכך שמעשיו גרמו למותה של אשתו, אך בהמשך הציג גרסה אחרת, לפיה בין השניים פרץ ויכוח במהלך שתייה משותפת והתקיים ביניהם מגע פיזי אלים, וכפר בכך שגרם בכוונה תחילה למות המנוחה. לטענתו, לא הוא ביצע את התקיפה המשמעותית שגרמה למותה, אלא המנוחה שכחה לנעול את דלת ביתם ובריונים אשר הגיעו ביצעו בה את המעשים וגרמו לה לחבלות נשוא האישום.
השופט מאיר יפרח הרשיע את הנאשם במיוחס לו, בהתבסס על חוות הדעת הפתולוגית ועיקר הממצאים האנטומיים בגופת המנוחה, המוכיחים כי מותה נגרם מהמכות שהטיח בה הנאשם, בעיקר בראשה ובפניה, הן באמצעות אגרופיו והן באמצעות שואב האבק. נוכח ממצאים אלו נדחו גרסאותיו של הנאשם כי בריונים הכו את האישה, כי היא נפטרה בשל בעיות לב או נחנקה "בגלל שבעלת הבית ניתקה את המזגן", ונקבע כי אלו נטענו ללא כל ביסוס, והם אף סותרים את נתוני הזירה ואת הגרסה שמסר למשטרה.
בכל הנוגע ליסוד הנפשי, קבע השופט כי בהסתמך על החזקה לפיה אדם מתכוון להשיג את התוצאה הטבעית הנובעת ממעשיו, הרי שהחלטת הנאשם להמית את המנוחה נלמדת מכך שהוא הכה אותה מכות נמרצות בעיקר בראשה ובפניה, והטיח בפניה ובחזה את שואב האבק, תוך גרימת פגיעות קשות. השופט ציין כי אדם החובט באגרופיו פעמים רבות, משך דקות ארוכות, בראשו של הקרבן, ולא מסתפק בכך אלא מוסיף וחובט בקורבנו בעזרת שואב אבק, בעוצמה הגורמת לכך שחלק מסבכת שואב האבק יישבר ופיסה ממנה תישאר על גוף הקרבן, אינו מתכוון אלא לקטול את קרבנו.
באשר לרכיב ההכנה נקבע כי די בחבטות אגרופים במשך דקות ארוכות בראשה של המנוחה והטחת שואב האבק בראשה ובחזה כדי לקבוע כי הרכיב התקיים בנאשם. בנוסף, נשללה טענת הנאשם לקיומה של התגרות בכך שהוא ננשך על ידי המנוחה, ונקבע כי גם אם הדבר נכון, הרי שתגובתו של הנאשם נעדרת כל מידתיות ודי בכך בלבד כדי לשלול את קיומה של התגרות.
השופט יפרח התייחס גם לטענת הנאשם לקיומו של סייג השכרות, וציין כי במהלך חקירתו במשטרה טען הנאשם כי היה שיכור בעת האירוע לאחר ששתה ליטר וודקה וליטר יין ביום האירוע, אך מאידך, בעדותו בבית המשפט הוא לא חזר על טענת השכרות מדעת אלא טען כי סומם בידי זדים שנכנסו לדירה. השופט קבע כי שתי הטענות בנסיבות העניין מכחישות זו את זו, וכי התנהגותו של הנאשם בחקירה ובשחזור שבוצע מלמדת באופן חד משמעי כי הוא לא פעל תחת השפעת אלכוהול ולא היה נתון במצב של שכרות.
תפ"ח 50610-05-13
