ביהמ"ש דחה תביעת פיצויים בסך חצי מיליון שקל שהגיש עו"ד ד"ר שלמה כהן נגד המשטרה בגין אירוע שבו עוכב ונחקר על רקע ויכוח שפרץ בינו לבין נהג מונית על עוצמת הקול במקלט הרדיו. השופטת אושרי פרוסט פרנקל קבעה כי לא היה כל פגם בהתנהלות השוטרים וכי גם הגופים שבדקו את התנהלות השוטרים פעלו נכון משלא מצאו בה דופי
בית משפט השלום דחה תביעת פיצויים בסך חצי מיליון שקל שהגיש עו"ד ד"ר שלמה כהן נגד המשטרה בגין אירוע שבו עוכב ונחקר על רקע ויכוח שפרץ בינו לבין נהג מונית על עוצמת הקול במקלט הרדיו. השופטת אושרי פרוסט פרנקל קבעה כי היה לשוטרים יסוד סביר להניח שהתובע עבר עבירת הסגת גבול, העלבת שוטר ואי ציות להוראותיו ולכן עמדה להם סמכות בדין לעכבו, וכי גם הגופים שבדקו את התנהלות השוטרים בהתאם לתלונות התובע פעלו נכון משלא מצאו דופי בהתנהלות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
האירוע העומד במרכז התביעה אירע באוגוסט 2011, כשעו"ד שלמה כהן נכנס למונית שהזמין על מנת להגיע למשרדו בתל אביב. במהלך הנסיעה, פעל מקלט הרדיו במונית בקול רם ועל כן ביקש עו"ד כהן מהנהג לכבות את המקלט או להנמיך את עוצמתו על מנת שיוכל לשוחח בטלפון הנייד. בעקבות האמור פרץ ויכוח בין השניים ובהמשך הנסיעה עצר הנהג את המונית ודרש מהתובע לרדת. בשלב זה התקשר עו"ד כהן לתחנת המוניות והתלונן על האירוע ואילו הנהג התקשר למשטרה. תוך דקות הגיעו למקום שני שוטרים ועם הגעתם יצא הנהג מהמונית ושוחח עימם. במקביל, שוחח כהן בטלפון עם פקח המשמעת של תחנת המוניות. לאחר שיצא, דרש השוטר מעו"ד כהן לפנות את חפציו מהמונית ולשלם לנהג, ואילו כהן מצדו ניסה להסביר לשוטר את פרטי האירוע וטען בפניו שעל פי החוק על הנהג להסיעו למחוז חפצו. בשלב זה הודיע לו השוטר שהוא מעוכב והורה לו להתלוות אליו לתחנת המשטרה.
בתחנת המשטרה הושב התובע במסדרון ולאחר זמן קצר הועבר לתא מעצר שם השגיחו עליו שני שוטרים. לאחר חצי שעה, הוא התבקש לחתום על מסמך מבלי שניתנה לו הזדמנות לקרוא אותו, אך הוא סירב לכך. עו"ד כהן סירב גם להצעת שוטר אחר לשלם לנהג המונית ו"לסגור את העניין". בעקבות סירובו, הועבר עו"ד כהן בחשד לביצוע עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, קבלת דבר במרמה והעלבת עובד ציבור. בתביעה שהגיש טען עו"ד כהן כי הוא עוכב התובע בתחנה כארבע שעות עד לשחרורו, שבמהלכן לא נערכה כל פעולת חקירה. בעקבות השתלשלות האירועים, הוא הגיש שתי תלונות נגד השוטר, אולם המחלקה לחקירות שוטרים השיבה לו שתלונתו הועברה ליחידה לתלונות הציבור במשטרה. זו, מצידה, השיבה כי נפתח בעניינו תיק פלילי ומעיון בתיק נמצא כי השוטרים פעלו על פי הנסיבות באופן חוקי.
עו"ד כהן הגיש לפרקליטות המדינה ערר לגבי שתי ההחלטות בתלונותיו וזו השיבה שהתלונה אינה מתאימה להתברר במסגרת חקירה פלילית אלא ביחידה לתלונות הציבור, לשם הועבר הערר. קצינת תלונות הציבור השיבה שבשום שלב התובע לא נעצר אלא עוכב וכי פעילות השוטר הייתה במסגרת סמכויותיו. באותו יום הגיש התובע ערר ליחידת תלונות הציבור, אך לא זכה למענה. לאור האמור, פנה עו"ד כהן לבית המשפט בטענה שכל הפעולות המתוארות נעשו שלא בסמכות ושלא בצורך תוך פגיעה בחירותו ובכבודו. עוד טען כי הפעולות היו נגועות ברשלנות, בהפרת חובה חקוקה ועלו כדי כליאת שווא.
השופטת אושרי פרוסט פרנקל דחתה את התביעה וקבעה כי לא היה כל פגם בהתנהלות השוטרים בכך שהתובע המתין לחקירתו בחדר העיכוב, וכי טעות התובע בגבי התנהגות נהג המונית אינן רלוונטיות, שכן הוא אינו צד להליך. מכאן, שאין מקום לדון בשאלה האם הייתה סיבה סבירה לסירובו של הנהג להמשיך בנסיעה, האם הפסיק את פעולת הרמקולים הסמוכים לנוסעים והאם הנמיך את אלה שלידו. לצד זאת, צוין כי נוכח תלונת הנהג, סירובו של התובע לצאת מהמונית והיעדר סמכות השוטרים להכריע במחלוקת שבין השניים – בצדק מצאו השוטרים לנכון לבקש ממנו לצאת מהמונית והציגו בפניו אפשרות להגיש תלונה או תביעה נגד הנהג.
בכל הנוגע להתנהלות השוטרים, סבר בית המשפט כי משאין חולק שהנהג סרב להסיע את התובע, ומשהתפתח ויכוח שהצריך לשיטת הנהג את הזמנת המשטרה בטענה שהתובע מסרב לרדת מהמונית, לא היה מנוס מהתערבות השוטרים להפסקת האירוע. עוד התקבלה גרסת השוטר כי עורך הדין לא ציית להוראותיו לצאת מהמונית עם חפציו ולסיים את שיחת הטלפון. בנוסף, היות והאירוע אירע ברחוב ראשי וסואן, לא ניתן היה לחקור את התובע במקום אלא בתחנת המשטרה הסמוכה, מה עוד שהשוטר אינו חוקר ואף לא היה בידיו טופס חקירה. עוד הוסיפה השופטת כי השוטר לא טען שהעיכוב נבע מאי תשלום דמי הנסיעה, הגם שהוא הציע לתובע לסיים את האירוע באמצעות תשלום. לאור האמור, נקבע כי עיכוב התובע היה מוצדק ונבע מאי ציות להוראות שוטר והעלבת שוטר בעת מילוי תפקידו. כמו
אשר למקום העיכוב, לא מצא בית המשפט כל פגם בעיכובו של התובע בחדר המעוכבים עד לחקירתו, היות ולשם כך נועד חדר זה והשהיה בו מונעת מהיוצאים והבאים לתחנה לדעת אודות המעוכבים. עוד לא נמצא פגם בזמן שהיית התובע בחדר זה, כאשר היה צורך בקבלת אישור קצין בכיר לחקירת התובע כעורך דין.
לבסוף, בחנה השופטת את ההתנהלות בכל הנוגע לבירור התלונות שהגיש התובע למחלקה לחקירות שוטרים וליחידה לתלונות הציבור במשטרה, וקבעה כי גופי הביקורת פעלו כדין בבדיקת התלונות. השופטת הוסיפה כי לא בנקל יתערב בית המשפט בהחלטותיה המקצועיות של המשטרה לפעול או להימנע לפעול, תוך כיבוד מתחם שיקול הדעת הנתון לה.
ת"א 29573-12-12
