ביהמ"ש קבע כי הקמת מגדלי דירות בני 15 קומות גרמה להצללה על ביתם של התובעים והפכה את דירותיהם לחשוכות וקרות. השופטת חנה לפין הראל: ניסיונה של אזורים להסיר מעצמה כל אחריות בטענה כי פעלה על פי היתר בניה כדין עולה כדי היתממות ועצימת עיניים. חובה על יוזמי תוכנית המשנה ייעוד של שטח להביא בחשבון את מידת הפגיעה
בית משפט השלום קיבל את תביעתם של דיירי בית משותף בנשר וחייב את חברת הבניה "אזורים" לפצותם בסכום של 15 אלף שקל לכל משפחה בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם מבניית שני מגדלי מגורים בני 15 קומות במקרקעין הסמוכים, באופן שפגע בהנאתם מאור השמש ומנוף הכרמל הסמוך. השופטת חנה לפין הראל קבעה כי אין ספק שהקמת שני המגדלים גרמה להצללה על ביתם של התובעים והפכה את דירותיהם לחשוכות וקרות, וכי חובה על יוזמי תוכנית המשנה ייעוד של שטח, משטח ציבורי פתוח לשטח בניית מגורים כה מסיבית בסביבה של בתים נמוכים, להביא בחשבון את מידת הפגיעה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת התובעים, חברת אזורים הקימה על המקרקעין הסמוך לביתם שני מגדלי דירות בני 15 קומות כל אחד במסגרת פרויקט "יפה נוף" בעיר נשר. בנייתם ועצם קיומם של המגדלים, כך נטען, גרמו להם למטרדים קשים ולנזקים מתמשכים עקב חסימת אור השמש ממנו נהנו שנים רבות. לדבריהם, הבניינים מטילים צל על דירותיהם והן הפכו לחשוכות יותר, וגם חום השמש נמנע מהם והם נאלצים להשתמש יותר בחשמל לחימום ולמאור, מה שגורם להוצאות כספיות נוספות. נזק נוסף שנגרם לתובעים לטענתם הוא שלילת ההנאה של היותם סמוכים להר הכרמל – שטח ירוק פתוח שממנו נהנו הן מבחינת הנוף והן מבחינת זרימת האוויר ואיכות החיים. עוד נטען כי פרטיותם של התובעים נפגעה עקב חשיפת חדריהם לעיני דיירי המגדלים, וכי המגדלים נבנו בחריגה מקו הבניין.
השופטת (בדימוס) חנה לפין הראל קיבלה את התביעה בחלקה, וקבעה כי אין ספק שהקמת שני מגדלי מגורים בני 15 קומות גרמה להצללה על ביתם של התובעים והפכה את דירותיהם לחשוכות וקרות בהשוואה למצב שהיה לפני כן, כשאין אף צורך במומחה להצללה על מנת להסיק זאת וברי כי הדבר עולה כדי "הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין".
השופטת ציינה כי נושא ההצללה היה חייב לבוא לפני יוזמי ומאשרי התוכניות באשר הם, והבהירה כי חובה על יוזמי תוכנית המשנה ייעוד של שטח, משטח ציבורי פתוח לשטח בניית מגורים כה מסיבית בסביבה של בתים נמוכים, להביא בחשבון את מידת הפגיעה. עם זאת, אין כל מידע אם נושא זה נלקח בחשבון בזמן תכנון התוכנית או בזמן אישורה, וברי כי אזורים לא התייחסה לנושא אף שהיה ברור לה כי הבניינים מטילים צל.
אשר לאחריותה של אזורים, קבעה השופטת כי זו הוכיחה שמינהל מקרקעי ישראל הוא שיזם את התכנית ששינתה את ייעוד הקרקע לבניית שני המגדלים ולא היא, והתובעים אף לא הוכיחו שהמגדלים לא נבנו על פי היתר בניה כדין. יחד עם זאת, בפסיקת בג"ץ נקבע כי העילה של מטרד ליחיד יכולה להתקיים גם כאשר הבניה נעשתה כדין, ויש לפרש בצמצום גם את ההגנה של סעיף 6 לפקודת הנזיקין, הקובעת כי מי שפעל עפ"י חוק או חיקוק לא תהא נגדו תביעה. עוד סברה השופטת כי ניסיונה של אזורים להסיר מעצמה כל אחריות בטענה כי פעלה על פי היתר בניה כדין עולה כדי היתממות ועצימת עיניים, שכן ברי כי הקמת שני מגדלי דיור בגובה 15 קומות עלולים לגרום למטרד כמו חסימת אוויר ושמש לדיירים המתגוררים במקרקעין הסמוכים. לפיכך, עצם קבלת היתר הבניה אין משמעה שחברת הבניה יכולה לנהוג כראות עיניה, מבלי להתחשב בזכויות ובאינטרסים של אותם דיירים.
עם זאת, השופטת לפין הראל קיבלה את טענת אזורים כי התובעים "ישנו" על זכויותיהם. התובעים לא הגישו תביעה לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה בתוך שלוש שנים מיום אישור התכנית, ועל כן תביעה זו התיישנה. כמו כן, מעדויותיהם עלה כי הם קיבלו מכתב שהודיע להם על שינוי הייעוד במקרקעין וכי הם ראו את הבניה מתבצעת בפועל אל מול עיניהם אך לא עשו דבר על מנת לבדוק מה הולכים לבנות שם, ורק כאשר הבינו שהולכים להיבנות מגדלי דיור בני 12 קומות ומעלה, פנו לעורך דין.
באשר לפסיקת הפיצוי, ציינה השופטת כי פגיעה בגין חסימת אור, אוורור ונוף כמוה כפגיעה בענייני ריח ורעש ולכן היא נכללת בתחומו של סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, ולכן אין לתובעים סעד במסגרת סעיף המטרד על פי סעיף 48 לפקודת הנזיקין. עם זאת, התוצאה לפיה אף שנגרם לתובעים נזק הם יצאו וידיהם על ראשם היא בלתי צודקת בעליל, ואף ניתן להרהר ולתמוה על ההלכה שנקבעה לפני כ-40 שנה לפיה יש לראות במטרד על פי סעיף 48 כפגיעת מקרקעין ולא פגיעה פרסונאלית. בנוסף, נקבע כי אי אפשר להתעלם מכך שאכן נפגעה איכות חייהם של התובעים, שכן משטח ציבורי פתוח ובו עצים ונוף הכרמל צמחו למול עיניהם שני מגדלים ובהכרח נמנע מהם השימוש באותה פינת "גן עדן" כפי שכינו אותה. לאור האמור, סברה השופטת כי נכון יהיה לקבוע שלתובעים מגיע פיצוי עבור עוגמת נפש כשאין ספק שהם סבלו ויסבלו כל חייהם מהמטרד בדבר חסימת אור שמש ואוויר.
