חדשות

העובדת תבעה את סניף ערד של הבנק, שאותו ניקתה במשך שנים, בטענה כי זה אפשר לבנה לפעול בחשבונותיה וליטול אשראי בסכומים אסטרונומיים למטרת השקעה במניות ספקולטיביות, מבלי ליידע אותו בדבר הסיכון ועל אף שהיה ברור כי הוא נוהג כמהמר כפייתי

עובדת ניקיון אנאלפבתית בת 72 הגישה תביעה בסך של 10 מיליון שקל סניף ערד של בנק הפועלים, הסניף שאותו ניקתה במשך שנים, בטענה כי היא מצאה עצמה שלא מרצון ובניגוד לכל היגיון, מושקעת במניות ספקולטיביות, במימון הבנק, וסוחרת במניות בהיקף של כרבע מיליארד שקל.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת התובעת, בכתב התביעה שהגישה באמצעות עו"ד גלעד נרקיס, היא אינה יודעת קרוא וכתוב, ומאז שעלתה לארץ מלוב בגיל 25, היא עבדה ברציפות בעבודת כפיים וניקיון וחיה בצניעות ומבלי ליטול חוב מאיש. לטענתה, הבנק נתן לבנה, שהוא בעל השכלה יסודית בלבד, אשראים גדולים לתקופות משתנות ועד לסכום של 2 מיליון דולר, שאותם השקיע במניות ספקולטיביות. זאת, מבלי שהתובעת מודעת כלל למשמעות הדברים ומבלי שהבנק פועל להזהירה מפני הסיכון הרב הגלום באשראי זה, חרף העובדה כי הבנק מכיר אותה מזה 30 שנה, הן כלקוחה של הבנק והן כמי שעבדה בניקיון בסניף הנתבע עצמו.

התובעת טענה כי גם לו היתה לקוח רגיל של הבנק, היה הנתבע חייב להזהירה בדבר הסיכון הכרוך במתן אשראי לרכישת מניות, אולם מחדלו מתעצם לאור מצבה הנחות של התובעת אל מול הבנק, חוסר השכלתה, גילה ומצב בריאותה הלקוי, אשר חייב את הסניף הנתבע בחובת אמון וזהירות מוגברת.

עוד טענה התובעת כי הבנק אפשר לבנה ואף עודד אותו, הלכה למעשה, בחוסר זהירות ובחוסר תום לב, לנהל את ארבעת חשבונות הבנק שלה בכאוס טוטאלי, ללא מגבלות, ללא הרשאות, בניגוד להסכמים ובניגוד לאינטרסים של התובעת. בכך, היה הבנק גורם מכריע הן באיבוד השליטה על חשבונות הבנק שלה והן באיבוד שפיותו של הבן, שלא עמד בלחץ שבו עומדים מהמרים כבדים הנוטלים אשראי לצורך רכישת מניות, ונזקק עד היום לעזרה נפשית ולטיפול תרופתי.

על פי הנטען בתביעה, עשרות פעולות של קנייה ומכירה של מניות בוצעו מידי יום, בשיטת השמיכה הקצרה, כאשר הבן קפץ ממניה למניה בהחלטות של רגע, ללא כל הגיון או ניתוח מעמיק של צעדיו הפיננסים. בנוסף, הוא ניצל את מערכות המחשב של הבנק כדי לתת פקודות מכירה של מניות בסכומים גבוהים שאינם ריאליים ושבפועל לא בוצעו, אך מערכת המחשב הקצתה בגינם אשראי כאילו בוצעו, ובכך אפשרו לבן להגדיל עוד יותר את סכום האשראי.

התובעת הדגישה כי הבנק היה מודע היטב לכך שהבן אינו שולט במעשיו ופועל כמהמר כפייתי, ובכל זאת אפשר לו ברשלנות יתרה לשוב וליטול סכומי אשראי אסטרונומיים שאין מהם דרך חזרה.

לטענת התובעת, הבנק הפר את חובת הגילוי בכך שנמנע מלהעמיד אותה על העובדה כי בנה עושה בחשבונה כבתוך שלו ומהמר על כספה, וכן לא הסביר לה על הסיכון הכרוך בנטילת אשראי, ברכישת מניות בבורסה ובשילוב שני הסיכונים הללו יחד.

עוד נטען כי כחלק מתפקידו של המפקח על הבנקים להטיל מגבלות על הבנקים, מקום שבו קיים פער מהותי ביחסי הכוחות בינם לבין הלקוחות, נקבעו ב-8 בפברואר 2005 כללים המחייבים את הבנק ביחס לניהול מסגרות אשראי בחשבונות עובר ושב. בין היתר נקבע כי מסגרת האשראי שתאושר ללקוח בחשבון העובר ושב תיקבע בהתבסס על ניתוח מתועד של צרכי האשראי של הלקוח. אולם, במקרה זה, טענה התובעת, איש בבנק לא שאל אותה מהם צרכי האשראי שלה ובוודאי שלא נעשה כל ניתוח של צרכים אלו – שכן אילו היה נעשה, לא היה מאושר לה לאור מצבה כל מסגרת אשראי לצורך רכישת מניות. יתרה מזאת, בניגוד להוראות המפקח על הבנקים, אפשר הבנק לחשבון להיות ביתרת חובה החורגת בהרבה ממסגרת האשראי, וזו המשיכה לגדול באין מפריע.

התובעת טוענת כי בנה פעל בחשבונותיה ללא הרשאה כדין, וכי נוכח מצבה וגילה המבוגר, היא אינה יודעת על אילו מסמכים ביקש הבנק להחתים אותה, בין אם בזמן אמת ובין אם באופן רטרואקטיבי על מנת לנסות ולהגן על תוצאות פעולותיו ההרסניות. לטענתה, על מנת להבטיח את סכומי האשראי שהעניק לבן בחשבונו הפרטי, החתים אותה הבנק בחוסר תום לב ובהזדמנויות שונות, על מסמכי שעבוד, לפיהם היא שעבדה את כספה בחשבונות הבנק שלה לטובת הבטחת האשראי האסטרונומי שהעניק הנתבע לבנה, וזאת מבלי שהתובעת מבינה דבר בקשר לפעולות אלו ולמשמעותם. באופן זה, התגלגלו מאות אלפי דולרים של חוב מהבן לאמו, בידיעתו ובפיקוחו של הסניף, מבלי שהתובעת מודעת כלל לביצועם של מהלכים קיצוניים אלו שנעשים בחשבונותיה, שיש בהם אך כדי להרע את מצבה.

מבנק הפועלים נמסר בתגובה: "הבנק יגיב בבית המשפט".

לקריאה נוספת, ראו:

ביקורת קשה של ביהמ"ש על דיסקונט בגין מתן אשראי ללא ביטחונות לאיש עסקים 

תקדים: הבנק מחויב למנוע התנהלות כלכלית "אובדנית" של לקוח בחשבון