חדשות

ההטרדה כללה בין היתר צביטות, חיבוקים, נשיקות, ושליחת יד לכיוון איבר מינו של התובע, כמו גם מסרונים ששיקפו "טשטוש גבולות מוחלט" בין עובד לבין הממונה הישיר שלו. ביה"ד לעבודה כי היחסים בין העובד לבין מנהלו לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים אלא ניצול בוטה וברור של יחסי מרות, וחייב את המנהל לפצות ב-35 אלף שקל

בית הדין האזורי לעבודה קיבל את תביעתו של עובד והכיר בו כמתפטר בדין מפוטר, לאחר שהפסיק את עבודתו בגין הטרדה מינית בוטה שעבר מצד מנהלו הישיר. ההטרדה כללה בין היתר צביטות, חיבוקים, נשיקות, נשיכה בכתף ושליחת יד לכיוון איבר מינו של התובע, כמו גם מסרונים ששיקפו "טשטוש גבולות מוחלט" בין עובד לבין הממונה הישיר שלו. השופט אורן שגב קבע כי היחסים בין השניים לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים אלא ניצול בוטה וברור של יחסי מרות, ולפיכך יפצה המנהל את התובע ב-35 אלף שקל בגין ההטרדה. מנגד, קבע בית הדין כי החברה עצמה אינה אחראית למעשים אולם תשלם לתובע פיצויי פיטורים וכן שכר עבודה, ימי חופשה ועוד.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

התובע הועסק בחברה במשך שנה בתפקיד נהג. לימים, מסר התובע מכתב התפטרות שבו ציין כי הוא מבקש להפסיק את עבודתו עקב בעיות אישיות, וכחודשיים מאוחר יותר הגיש מכתב התפטרות נוסף. במסגרת התביעה ביקש התובע להכיר בו כמתפטר בדין מפוטר, שכן לטענתו התפטרותו באה בעקבות הטרדה מינית לה היה חשוף מצד מנהלו הישיר ועקב ניכויים שונים שבוצעו משכרו שלא כדין.  לדברי התובע, ההטרדה המינית האמורה באה לידי ביטוי בהערות סקסיסטיות וברמיזות בעלות גוון מיני ולאחר מכן בהצעות מיניות בוטות ואף במעשים כגון נשיקות, נגיעות באזורים מוצנעים ונשיכה בכתף.

הנתבעים, החברה והמנהל הישיר, הכחישו את כל טענות התובע וטענו כי הוא הודיע על התפטרותו במכתב ההתפטרות השני שהגיש וכי הובהר לו כי עליו לתת הודעה מוקדמת בת שלושה חודשים כאמור בהסכם העבודה שנחתם עמו.

כן טענה החברה כי היא הודיעה לתובע שהיא מקזזת משכרו סכומי כסף שונים בגין קנסות חניה לעיריית תל אביב ודמי השתתפות עצמית בגין תאונות שביצע עם רכב החברה. לטענתה, היה ברור לתובע שבדעתה לתבוע אותו בגין יתרת הסכומים שהוא חייב לה ועל כן הגיש את התביעה במטרה להקדים תרופה למכה. לעניין ההטרדה המינית טען מנהלו של התובע כי הוא אדם נשוי ואב לילדים, אינו בעל נטיות הומוסקסואליות וכי המסרונים שהוחלפו בינו ובין התובע היו הדדיים ותובלו בהומור וחיבה. חיזוק לכך, מצא הנתבע בעובדה שבשני מכתבי ההתפטרות לא בא זכרה של טענה בדבר הטרדה מינית ואף לא במסגרת מכתב ההתראה שלימים נשלח לחברה על ידי בא כוחו של התובע. עוד נטען, כי לאחר שהתובע סיים את עבודתו בחברה הוא שלח מסרון לנתבע שבו ציין כי הוא אוהב ומתגעגע אליו, דבר שאינו מתיישב עם הטענה כי הוטרד מינית על ידו. נוסף לאמור, הגישה החברה תביעה שכנגד נגד התובע בה טענה כי נותר חייב סך של כ-13 אלף שקל.

השופט אורן שגב קיבל את טענת התובע כי הוא הוטרד מינית, וכפועל יוצא קבע כי יש להכיר בו כמתפטר בדין מפוטר. השופט ציין כי לאחר בחינת גרסאותיהם הנוגדות של התובע והנתבע, הוא הגיע למסקנה כי כל עוד התובע "שיתף פעולה" לכאורה עם הנתבע הוא שמר על מעמדו והמשיך לזכות ביחס מועדף, עד שהתפטר מאחר שלא יכול היה לשאת עוד לדבריו את המעשים שכללו צביטות, חיבוקים, נשיקות, נשיכה בכתף ושליחת יד לכיוון איבר מינו, כמו גם את העובדה שהדבר פגע במערכת היחסים הזוגית שלו עם ארוסתו.

עוד התרשם השופט שגב כי היחסים בין התובע לנתבע לא היו יחסי חברות אמיתיים ושוויוניים מתוך הסכמה חופשית בין שני מבוגרים, אלא ניצול בוטה וברור של יחסי מרות. גם פער הגילים בין השניים והעובדה שהתובע היה תלוי בנתבע לפרנסתו מצביעים לדעת השופט על חוסר שוויוניות מובנה במערכת היחסים, מה גם שעדותו של התובע בנוגע למצבו הכלכלי שחייב אותו להחזיק בעבודה לא נסתרה, וטענתו לפיה בזכות מערכת היחסים עם הנתבע הוא זכה ליחס מועדף ולהטבות שונות קיבלה חיזוק בעדותה של ארוסתו דאז. לאור האמור, קבע השופט כי מקרה זה עונה על הגדרת המושג הטרדה מינית כמשמעו בחוק ובפסיקה.

השופט ציין כי עדותו של התובע הותירה רושם אמין והיתה שקולה ובלתי מתלהמת וכי התובע לא ניסה להעצים או להאדיר את האירועים שתיאר, וקשה היה שלא לחוש במבוכה הרבה ובהתרגשות שאחזה בו במהלך עדותו. חיזוק נוסף לגרסתו של התובע מצא השופט בתכניהם של המסרונים שהוחלפו בינו לבין הנתבע, מהם מצטיירת לדעת השופט תמונה של טשטוש גבולות מוחלט בין עובד לבין הממונה הישיר שלו. בעניין זה, העיר השופט כי מסרונים הכוללים כתיבה תמציתית ושימוש בצלמיות הם סגנון כתיבה שקנה לו שבת בציבור הרחב ולכן לעתים יכולים להתפרש בצורה לא נכונה ואף מעוותת על ידי צד שלישי. עם זאת, במקרה זה אין לשכוח כי המסרונים נשלחו בין מוען לנמען ששוררים ביניהם יחסי מרות, ובכך נעוץ ההבדל.

כן התייחס השופט באופן ספציפי לתופעה של הטרדה מינית במקום העבודה וציין כי ממחקרים שנעשו עלה כי רק לאחר שהעובדים המוטרדים הבינו שהם אינם אשמים בעובדה שהוטרדו הם הרגישו חופשיים יותר לתאר מה עבר עליהם, תופעה המוכרת בעולם המשפט כ"גרסה מתפתחת" והיא אופיינית באופן מובהק לנפגעי עבירות מין ולנפגעי הטרדה מינית. כן דחה השופט את הטענה כי לא דובר בניצול מרות כי אם במערכת יחסים בהסכמה בין שני מבוגרים, וקבע כי טענת הגנה זו היא "חזון נפרץ" בתיקים שעניינם הטרדה מינית או עבירות מין, אלא שבמקרה זה הרושם הנוצר הוא שהתובע נקלע למצוקה ולמבוי סתום כאשר מחד זכה ליחס מועדף מהנתבע בהשוואה לשאר הנהגים ומאידך נדרש לשתף פעולה עמו בעל כורחו, גם כשדרישותיו ממנו הלכו וגברו.

מנגד, נדחתה טענת התובע לאחריות החברה למעשי ההטרדה, שכן אף שניתן לקבל את גרסתו לפיה עובדי החברה נהגו להתלוצץ על חשבונו בנוגע למערכת היחסים בינו לבין הנתבע – לא הוכח כי מנכ"ל החברה ובעליה ידע על כך באופן אישי, מה גם שבסיכומיו זנח התובע את טענותיו כלפי החברה.

בסיכומו של דבר, נקבע כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בגין ההטרדה המינית בסך של 35 אלף שקל. התובע יוכר כמתפטר בדין מפוטר הזכאי לפיצויי פיטורים מהחברה בסך של 6,680 שקל, שאליהם יתווספו תשלומים עבור פדיון חופשה שנתית, פדיון דמי הבראה ושכר עבודה. החברה תוכל לקזז מסכום זה סך של 3,517 שקל בגין הוצאות טלפון ובגין השתתפות עצמית.

ס"ע 27253-05-11

לקריאה נוספת, ראו:

שופט: "לא רק נשים כמו האמא תרזה רשאיות להתלונן על הטרדה מינית"