ביהמ"ש לעניינים מנהליים דחה את ערעור מנהל הארנונה בעיריית חיפה על ההחלטה שלא לפצל יחידת מגורים לסיווגים שונים לצורך ארנונה, בהיעדר ראיות לקיום פעילות משרדית עסקית של ממש בתוך הדירה: שגרת העבודה המתוארת אינה חריגה בעולם המקצועות החופשיים ועריכת הדין בפרט
בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה דחה ערעור על החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה לסווג חדר בדירת מגורים המשמש כמשרד עבור אשתו של המשיב, העובדת כעורכת דין, בסיווג "מגורים" ולא "עסקים", ולא לפצל בין סיווג החדר לסיווג שאר דירת המגורים. השופט רון שפירא קבע כי לא הובאו ראיות לקיום פעילות משרדית עסקית בתוך הדירה, וכי שגרת העבודה המצטיירת מהמקרה אינה חריגה בעולם המקצועות החופשיים ועריכת הדין בפרט.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
פיקוח יזום של מנהל הארנונה בעיריית חיפה מצא כי בחלקו של בית מגורים משתמשים לצרכי עבודתה של אשת המשיב כעורכת דין. בעקבות כך, החליט מנהל הארנונה לפצל את שטחו של הנכס כך שהחדר המשמש כמשרד יחויב לפי סיווג "עסקים", וכך יתר חלקי הנכס יחויבו בפריט "מגורים".
המשיב ערער על הפיצול שבוצע בדירתו וטען כי לא מדובר במשרד או בחדר עבודה, אלא בשטח עבודה המהווה חלק מהסלון, הממוקם בתוך דירת המגורים המהווה "יחידת שומה". ועדת הערר קיבלה את עררו של המשיב וקבעה כי לא הוכח שבמקום מבוצעת עשייה עסקית וכי השימוש העיקרי בנכס הוא מגורים, לעומת הטפל שהוא עבודה של המתגוררת בו.
מנהל הארנונה הגיש ערעור על ההחלטה לבית המשפט המחוזי, בטענה כי מקום בו מדובר בנכס רב תכליתי בעל מגוון שימושים שניתן להפריד ביניהם, יש לסווג כל חלק בנפרד בהתאם לשימוש בו ולתכליתו. כך, אין כל רלוונטיות לשאלה האם העבודה המתבצעת בדירת המגורים היא טפלה או עיקרית לעשייה העיקרית של דירת המגורים, שכן ההלכה קובעת כי כל עוד קיימת פעילות עסקית בדירת מגורים, יש למסות אותה ככזו.
סגן הנשיא השופט רון שפירא דחה את הערעור וקבע כי לא נפל בהחלטת ועדת הערר פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר תיעשה רק במקרים של חוסר סבירות קיצונית.
השופט שפירא ציין כי אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר, המבוססת על ממצאים עובדתיים לפיהם העיקר בנכס הוא המגורים, וגם אם בשטח קטן של הנכס מבוצעת עבודה של המתגוררת בו, לא הובאו ראיות כי מרכז העשייה של עורכת הדין הוא מהדירה, ולכן עבודתה בביתה מהווה טפל לעשייה העיקרית בנכס. השופט ציין כי פסקי הדין שהציג מנהל הארנונה בעירייה אינם עוסקים במקרים בעלי תשתית עובדתית זהה למקרה הנוכחי, כי אם בסיווג חדר בתוך דירת מגורים כאשר באותו חדר מתקיימים סממנים מובהרים של עסק או משרד שאינו אופייני גם לחדר עבודה בדירת מגורים.
השופט דחה את טענת מנהל הארנונה לפיה כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין מחייבים עורך דין בקיומו של משרד, ומכאן בהיעדר משרד מבונה אחר, ובהתבסס על החזקה שעורכת הדין פועלת כנדרש, יש לראות בפינת העבודה שלה משרד. השופט הבהיר כי אין הוא דן בשאלת הגדרתו של הנכס לצורכי סוגית התנהגות עורכת הדין בהתאם לכללי האתיקה, וכי לצורך סיווג נכס בעניין ארנונה, אין להסיק מהיעדרו של משרד מבונה אחר כי הנכס מהווה יחידת משרד עסקית נפרדת שיש לסווגה ככזו.
השופט הוסיף כי בעולם העסקים היום מהווה מחשב נייד יחידת משרד שלמה. "לא אחת פועלים בעלי מקצועות חופשיים רבים בדרך של שימוש במתקנים ציבוריים לשם קיום ישיבות ומפגשים עסקיים, כאשר 'משרדם' מצוי עמם ביחידת מחשב נייד הנישאת לכל מקום", הדגיש השופט וציין כי השגרה שעליה הצביעה עורכת הדין אינה חריגה בעולם המקצועות החופשיים ככלל ועריכת הדין בפרט.
עוד צוין כי לא נטען בפני ועדת הערר ולא הובאו ראיות שמהן עולה כי עורכת הדין מנכה מהכנסותיה כעורכת דין חלק מהוצאות יחידת המגורים כהוצאה עסקית, וגם מטעם זה, ובהיעדר ראיות לקיום פעילות משרדית עסקית של ממש בתוך נכס דירת המגורים, אין מקום להתערב בהחלטת ועדת הערר.
עם זאת, הדגיש השופט שפירא כי החלטה זו ניתנה בהתאם לנתוני הנכס המסוים ושגרת עבודתם של בני הזוג, וכי אין ללמוד מהאמור כי בכל מקרה שבו מבוצעת פעילות עסקית בנכס מגורים לא ניתן יהיה לפצל את היחידה לסיווגים שונים לצרכי ארנונה
