השופט אליקים רובינשטיין דחה את ערעורו של עו"ד אורי נבו בן זינו על השעייתו: "אין לומר כי העונש שהושת חורג מגדרי הראוי. עבירה מעין זו היא בליבת המקצוע, והריהי בחינת כריתת הגזע עליו בנוי המקצוע, שכל כולו אמון הלקוחות. בהפקידם כמוסות-ליבם וענייני ממונם בידי עורך דינם"
עו"ד אורי נבו בן זינו יושעה מעיסוקו בעריכת דין למשך 15 חודשים בגלל שליחת יד בכספי פיקדון של לקוחה. כך קבע השופט אליקים רובינשטיין מבית המשפט העליון בהחלטה שבה דחה את הערעור שהגיש עורך הדין על השעייתו ובקשתו לעיכוב ביצוע העונש. "איני מקל ראש במשמעותו של עונש השעיה לעו"ד המפרנס משפחה", קבע השופט רובינשטיין, "אך גם לגופם של דברים, אין לומר כי העונש שהושת חורג מגדרי הראוי. עבירה מעין זו היא, כפי שנאמר, בליבת המקצוע, והריהי בחינת כריתת הגזע עליו בנוי המקצוע, שכל כולו אמון הלקוחות. בהפקידם כמוסות-ליבם וענייני ממונם בידי עורך דינם".
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
אורי נבו בן זינו הוא עורך דין משנת 1996. לקוחה שלו שכרה את שירותיו באוקטובר 2008 כדי להגיש ערעור על פסק דין שניתן בעניינה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ולייצגה בו. שכר טרחתו של בן זינו בסך 20 אלף שקל שולם על ידי הלקוחה והוא הגיש את הערעור.
במועד מאוחר יותר ביקש בן זינו מהלקוחה להפקיד בידיו סכום כסף נוסף כפיקדון, שכן היא נדרשה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 20 אלף שקל להבטחת הוצאות המשיב בערעור. הלקוחה הפקידה בידי עורך הדין בן זינו סכום מזומן בסך של 10,000 שקל בלבד, אך בן זינו לא מסר לה קבלה בגין סכום זה.
עו"ד בן זינו הגיש בשם הלקוחה בקשות להפחתת סכום העירבון אך בקשותיו נדחו, ככל הנראה, בשל כך שהלקוחה לא הגישה תצהיר לאימות העובדות. אלא שהלקוחה כלל לא התבקשה לעשות. למעשה, הלקוחה נתקלה בקושי רב ליצור קשר עם עו"ד בן זינו, ולכן פנתה לידידתה, עורכת הדין דדה, לברר מה עלה בגורל הערעור. אז גילתה הלקוחה באפריל 2010 כי הערעור נדחה בשל אי הפקדת עירבון.
הלקוחה הגישה תלונה נגד עו"ד בן זינו לוועדת האתיקה, אולם הוא כפר תחילה בעצם קבלת סכום הפיקדון לידיו. לאחר שהובהר כי בידי הלקוחה אישור על השבת הסכום לידיה, שינה עו"ד בן זינו את גרסתו; במסגרת הדיון בקובלנה שמע בית הדין המשמעתי המחוזי את עדויות המתלוננת, אחיה ואת עדותה של עו"ד דדה.
לאחר שנודע ללקוחה שערעורה בבית המשפט נדחה, שלח לה עו"ד בן זינו מכתב שבו תלה את ה"אשמה" בדחיית הערעור בסירובה של הלקוחה להפקיד בידיו את יתרת סכום הפיקדון. עו"ד בן זינו צירף למכתב שיק בסך של 10,000 שקל – החזר סכום הפיקדון שהלקוחה הפקידה בידיו.
בית הדין המחוזי בתל אביב הרשיע את עו"ד בן זינו בשליחת יד בכספי הפיקדון של הלקוחה בסך של 10,000 שקל ובאי הוצאת קבלה על הפקדת הפיקדון. נקבע כי סכום הפיקדון הוחזר על ידי עו"ד בן זינו רק לאחר שהתברר ללקוחה כי ערעורה בבית המשפט נדחה. לכן נגזרו על עו"ד בן זינו תשעה חודשי השעיה בפועל ו-24 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, בגין עבירה שמהותה שליחת יד בכספי לקוחות.
במסגרת הערעורים שהוגשו לבית הדין המשמעתי הארצי נדחה הערעור של עו"ד בן זינו על הכרעת הדין. נקבע כי הייתה על עו"ד בן זינו החובה להשיב את כספי הפיקדון ללקוחה מיד לאחר שהערעור בבית המשפט נדחה. עוד נפסק כי אי הצגת ראיה בדבר הפקדת הפיקדון בחשבון נאמנות בבנק, יחד עם העתק החשבונית, מדברת בעד עצמה. בית הדין הארצי קבע כי עבירת שליחת יד בפיקדון הלקוח היא מהחמורות שבעבירות האתיקה המקצועית ונוגעת בלב ליבו של המקצוע, המותנה באמון הלקוח ביושרתו ובמקצועיותו של עורך הדין. לפיכך החליט בית הדין להחמיר בעונשו של עו"ד בן זינו בקבלו את ערעור הלשכה, תוך התחשבות בעובדת היותו עורך דין במשך שנים רבות ושהיה לו זה כישלונו הראשון; הסכום הנמוך יחסית בו מדובר והעובדה שהשיבו. על יסוד האמור העמיד בית הדין את עונש ההשעיה בפועל שנגזר על עו"ד בן זינו על 15 חודשים.
על פסק הדין הגיש עו"ד בן זינו ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, שדחה את ערעורו וציין, בין השאר, כי הוא נמנע מהצגת כל הגנה בנוגע לאי הוצאת חשבונית בגין קבלת כספי הפיקדון שמסרה לו הלקוחה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי גם בדיון שלפניו לא ידע בן זינו לומר כמה זמן החזיק ברשותו את סכום הפיקדון, באופן המחזק את המסקנה כי לא הוציא קבלה על סכום זה.
כאמור, עו"ד בן זינו ביקש לערער בבית המשפט העליון, אולם נדחה גם על ידי המשנה לנשיאה השופט רובינשטיין. "איני מקל ראש במשמעותו של עונש השעיה לעו"ד המפרנס משפחה", קבע השופט רובינשטיין, "אך גם לגופם של דברים, אין לומר כי העונש שהושת חורג מגדרי הראוי. עבירה מעין זו היא, כפי שנאמר, בליבת המקצוע, והריהי בחינת כריתת הגזע עליו בנוי המקצוע, שכל כולו אמון הלקוחות. בהפקידם כמוסות-ליבם וענייני ממונם בידי עורך דינם".
בר"ש 1008/15
