הנאשם דקר שני אנשים עד שנוטרל על ידי מאבטחי הקניון. הוא הודה במעשים אך טען כי הוא אינו זוכר דבר מהאירוע, שאירע בעת שהיה נתון בהתקף אפילפטי אלים. ביהמ"ש קבע כי הנאשם פעל בהיעדר רצייה, ועל כן מעשיו נופלים בגדר הסייג לאחריות פלילית, וכן זיכה אותו מעבירה של החזקת סכין בקובעו כי היפרדות חייל מאולר הלדרמן שלו ביציאה מהבסיס אינה ריאלית
בית משפט השלום זיכה חייל ממעשי דקירה של שני בני אדם, לאחר שאימץ חוות דעת נוירולוגית אשר קבעה כי החייל פעל באותה עת מתוך התקף אפילפטי, וקבע כי בשל כך מעשיו חוסים תחת ההגנה של היעדר שליטה. החייל אף זוכה מעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה משנקבע כי היפרדות חייל מאולר הלדרמן שלו ביציאה מהבסיס הביתה איננה ריאלית, והיא בבחינת תקנה שאין הציבור רוצה או יכול לעמוד בה.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
הנאשם, חייל בשירות סדיר משדרות, דקר שני אנשים בקניון דיזינגוף סנטר בתל אביב. מאבטחי הקניון ניסו להשתלט עליו והפילו אותו ארצה, וכאשר הבחינו כי הוא אינו חש בטוב ומקיא, הוזעקה למקום ניידת טיפול נמרץ. כשנשאל הנאשם לפרטיו המזהים, בעת שאנשי מגן דוד אדום מטפלים בו, הוא התרומם מהרצפה, שלף את הסכין מכיסו ודקר גם את המאבטח ופצע אותו. גם לאחר הדקירה השנייה, המשיך הנאשם במרדף אחר המאבטח עד שנתקל בדלת זכוכית, נפל אפיים ארצה ונוטרל.
נגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של פציעה כשהעבריין מזוין ועבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. הנאשם הודה בכל עובדות כתב האישום, אולם כפר באשמה וטען כי עומדת לו הגנת היעדר שליטה, לפי הוראת סעיף 34ז לחוק העונשין ותמך טענתו בחוות דעת רפואית. הנאשם טען כי אכן דקר אולם הדבר נודע לו אך בדיעבד, שכן אין הוא זוכר דבר וחצי דבר מן האירוע, וכל המעשים המתוארים נעשו כאשר היה נתון בהתקף אפילפטי אלים. במסגרת כפירתו הוסיף עוד הנאשם כי החזיק באולר הלדרמן ככלי עבודה הכרחי ורגיל לשגרת תפקודו הצבאי.
השופט שמאי בקר אימץ את חוות הדעת הרפואית מטעם הנאשם לעניין ההתקף וקבע כי הוא פעל בהיעדר רצייה, ועל כן מעשיו נופלים בגדר הסייג לאחריות פלילית ויש לזכותו מעבירה של פציעה כשהעבריין מזוין, לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.
באשר להחזקת הסכין קבע השופט כי הנאשם הרים את הנטל המונח לפתחו, ולו בדוחק, לסבר את האוזן ביחס למטרה הכשרה שבה החזיק בסכין. נקבע כי דרישה מחייל להיפרד מאולר הלדרמן שלו ביציאה מהבסיס הביתה איננה ריאלית, והיא בבחינת תקנה שאין הציבור רוצה או יכול לעמוד בה. עוד נקבע כי מדובר כמעט בידיעה שיפוטית, לפיה חיילים רבים מהלכים כשעל ירכם נרתיק ובו אולר לדרמן או אולר דומה, ומקובלת לחלוטין אמירתו של הנאשם לפיה יציאה מן הבסיס עם לדרמן משולה ליציאה ממנו עם מכשיר טלפון נייד.
השופט הוסיף כי ברור שלולא הדקירות שנעשו מחמת התקף אפילפטי שבו לקה הנאשם ובהיעדר אחריות פלילית, ברי כי לא היה מוגש נגדו כתב אישום על החזקת סכין למטרה לא כשרה, אף לא היה נעצר בשל כך, ואף לא היה מעוכב. משכך, לאחר שבית המשפט מצא לזכות את הנאשם מעבירת הפציעה כשהעבריין מזוין, ממילא לא נכון ולא צודק בנסיבות העניין להרשיעו בעבירה שלא הייתה מיוחסת לו מלכתחילה.
ת"פ 8536-04-13
