חדשות

קורי בת ה-24 נדרסה על ידי דחפור של צה"ל בציר פילדלפי, בתקופת האינתיפאדה השנייה, בעת שהפגינה במקום במטרה למנוע הריסת בית. ביהמ"ש העליון דחה את ערעור משפחתה של קורי וקבע כי הפעולה שבה נהרגה, באזור שהיה מוקד עימות מרכזי בין צה"ל לפעילי הטרור העזתיים והוכרז "שטח צבאי סגור" היתה "פעולה מלחמתית" מובהקת

בית המשפט העליון דחה את ערעור משפחתה של המנוחה רייצ'ל קורי על דחיית תביעת הנזיקין שהגישו נגד המדינה בגין דריסתה למוות בשנת 2003 על ידי דחפור צה"לי בציר פילדלפי בעודה מפגינה במקום עם חברי ארגון נגד הכיבוש הישראלי. השופטת אסתר חיות קבעה כי הפעולה שבה נהרגה קורי הייתה "פעולה מלחמתית" מובהקת ומשכך פטורה המדינה מאחריות בגינה. מנגד, התקבל ערעור המשפחה על מחיקתה על הסף של תביעה נוספת שהגישו נגד המדינה והמכון לרפואה משפטית בטענה שבעת נתיחת גופתה של קורי ניטלו ממנה איברים ורקמות מבלי שהדבר דווח למשפחה.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

ב-16 במרץ 2003 נהרגה רייצ'ל קורי בת ה-24, שהייתה פעילה בארגון International Solidarity Movement, אשר שם לו למטרה לסייע להתנגדות העממית של האוכלוסייה הפלסטינית ולחזקה. במסגרת זו, הגיעה קורי עם חבריה ל"ציר פילדלפי" שבאזור רפיח על מנת לעצור דחפורים של צה"ל מהריסת בית במקום. בעודה עומדת בסמוך לאותו בית, נדרסה קורי על ידי אחד הדחפורים, נפצעה אנושות ומותה נקבע דקות לאחר מכן. בעקבות האירוע, הגישו הוריה ואחיה של קורי תביעה בה עתרו לחייב את מדינת ישראל לשלם להם פיצויים עבור הנזקים שנגרמו להם עקב מותה.

בעת הזו, תקופת האינתיפאדה השנייה, היה ציר פילדלפי מוקד עימות מרכזי בין כוחות צה"ל לפעילי הטרור העזתיים כאשר נפח הפעילות החבלנית באזור עמד על כ-70% מכלל אירועי הלחימה במדינת ישראל והתבטא בניסיונות תכופים לחטוף חיילים, ירי צלפים בלתי פוסק, פיצוץ מטעני צד ומכוניות תופת, ירי נ"ט, השלכת רימונים וכיו"ב. במשך השנתיים שקדמו לאירוע נחשפו במקום עשרות מנהרות תופת ומנהרות ששימשו להברחת נשק. נוכח האמור, הוצא צו אלוף שהכריז על ציר פילדלפי כ"שטח צבאי סגור" ואסר על כניסת אזרחים לאזור זה. כמו כן, פרסמה ממשלת ארה"ב אזהרת מסע לאזרחיה מהגעה לאזור חבל עזה והגדה המערבית.

בפסק הדין בתביעה הראשונה, קיבל בית המשפט המחוזי את עמדת המדינה לפיה הפעולה בה נהרגה קורי נכנסת להגדרה של "פעולה מלחמתית" כהגדרתה בחוק הנזיקים האזרחיים, ומשכך המדינה אינה נושאת באחריות לנזקים שנגרמו למערערים בעקבות הפעולה. על אף שלאור הקביעה לעיל התייתר למעשה הצורך בדיון ביתר טענות התובעים, ראה בית המשפט לנכון לדון בהן בכל זאת וקבע כי מותה של קורי נגרם שלא במתכוון ולא בשל רשלנות כוחות צה"ל, אלא עקב תאונה מצערת שהיא הביאה על עצמה.

משפחתה של קורי ערערה על פסק הדין. ערעור נוסף שהגישו המערערים מופנה נגד ההחלטה למחוק על הסף תביעה נוספת שהגישו חמש שנים לאחר התביעה המקורית, בטענה כי התגלה להם במהלך המשפט שבעת נתיחת גופתה של רייצ'ל ניטלו ממנה איברים ורקמות מבלי שהדבר דווח למשפחה, ולא ידוע מה עלה בגורלם וממילא לא ניתנה למשפחה האפשרות לקבלם ולהביאם לקבורה.

השופטת אסתר חיות קיבלה את הערעור על מחיקת התביעה השנייה על הסף, אך דחתה את הערעור על התביעה העיקרית. השופטת ציינה כי הסייג לאחריות המדינה הקבוע בחוק הנזיקים האזרחיים נובע מההכרה שפעולות מלחמתיות המבוצעות על ידי המדינה ומטעמה והנובעות מצרכים ביטחוניים אינן מתאימות מטבען ל"שדה הנזיקי" של המשפט, בשל הסיכונים המיוחדים הכרוכים בפעולות מסוג זה ובשל חוסר ההתאמה הקיימת מלכתחילה בין אופיין ותוצאותיהן ובין העקרונות ותפיסות היסוד של דיני הנזיקין.

עוד צוין כי לאורך השנים נדרשו בתי המשפט לפרשנות המונח "פעולה מלחמתית" וקבעו אמות מידה שונות לבחינתו. בין היתר, נקבע בהרכב מורחב כי בעת בחינת השאלה האם פעולה כלשהי היא "פעולה מלחמתית" יש לבחון את מאפייניה של הפעולה ללא קשר לשאלה האם נערכה תוך כדי מלחמה. כן נקבע כי גם פעולות נגד ארגוני טרור עשויות להיחשב כפעולות מלחמתיות, ולא רק פעולות נגד צבא סדיר.

השופטת הוסיפה כי לאחר תיקונים שנעשו בחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) נוספה הגדרה המפרטת ומבהירה את המונח על דרך הריבוי, כך שבמועד האירוע חלה ההגדרה לפיה "פעולה מלחמתית" היא כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות וכן פעולה למניעתם של אלו שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף.

במקרה זה, שוכנעה השופטת חיות כי נוכח הממצאים המובהקים שקבע בית המשפט המחוזי ביחס לאופי הזירה שבה בוצעה פעולת החישוף ובאשר לפעילות המלחמתית שהתנהלה בה בתקופה הרלוונטית – המסקנה היא שפעולת החישוף שבמהלכה נפגעה קורי עונה לכל אמות המידה שנקבעו בפסיקה לצורך סיווג הפעולה כפעולה מלחמתית, לרבות מקום האירוע, הכוח הלוחם, מטרת המשימה והסיכון לכוחות. בנוסף, התקבלו גם ממצאי העובדה והמסקנות המשפטיות שאליהן הגיע המחוזי, לפיהם לא התקיימו במקרה זה היסודות המרכיבים איזה מן העוולות הנזיקיות או החוקתיות הנטענות שמכוחן ביקשו המערערים להטיל אחריות על המדינה.

השופטת דחתה את טענת המערערים בדבר נזק ראייתי שנגרם להם בשל האופן שבו ניהלה המשטרה הצבאית את חקירת האירוע ובשל האופן שבו בוצעה נתיחת גופתה של קורי, ודחתה את טענתם כי על המדינה לפצותם מתוקף משפט זכויות האדם הבינלאומי והמשפט ההומניטארי הבינלאומי, שכן הכלל הוא שהוראת חוק מפורשת של הכנסת גוברת על המשפט הבינלאומי.

עם זאת, קבעה השופטת חיות, בית המשפט המחוזי שגה בקובעו כי ההליך העיקרי והתביעה הנוספת עסקו באותו סיפור מעשה ואותה פרשה שבמסגרתה קיבלו המערערים את יומם בבית המשפט ומיצו את עילתם.

ע"א 6982/12

לקריאה נוספת, ראו:

ביהמ"ש: המדינה חסינה מאחריות לאירוע פגיעה בפלסטינים מירי כוחות צה"ל בשכם 

צה"ל תקף את היעד הלא נכון – המדינה לא תפצה את משפחות ההרוגים 

המדינה תפצה את משפחתו של נהג מונית שנהרג מירי רשלני של צה"ל ליד מחסום