ביום שהיועץ המשפטי לממשלה מאמץ את ההסברים בדיעבד להתבטאויותיה הקשות של ח"כ חנין זועבי על חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון ובמבצע צוק איתן, ואף מכשיר מצדו את המרוץ שלה לכנסת ה-20, מפרסמים שופטי בג"ץ את נימוקיהם לכשרות החלטת ועדת האתיקה בכנסת להרחקתה ממליאת הכנסת למשך חצי שנה. בדעת רוב, אותה הובילה הנשיאה נאור, קבעו השופטים כי ההחלטה ניתנה בסמכות חרף חסינותה של זועבי, וכי התבטאויותיה של זועבי חרגו לחלוטין מהלגיטימיות גם בהינתן הזהירות המיוחדת שיש לנהוג בה כשמדובר בחופש ביטוי פוליטי של נבחר ציבור המייצג קבוצת מיעוט
למרות שיש להתייחס בסובלנות להתבטאויות של חברי הכנסת המייצגים קבוצות מיעוט בחברה הישראלית – ההתבטאויות הקשות והנוקבות של חברת הכנסת חנין זועבי בעקבות חטיפת שלושת הנערים בגוש עציון ובמבצע צוק איתן עברו את הגבול של הקווים האדומים בדמוקרטיה מתוקנת. כך מנמקים עקרונית רוב שופטי בג"ץ שכזכור החליטו לדחות את העתירה של זועבי נגד החלטת ועדת האתיקה של הכנסת על עונש הדחתה ממליאת הכנסת למשך חצי שנה.
כזכור, חה"כ זועבי ממפלגת בל"ד התראיינה ביוני 2014 לתוכנית בוקר ברדיו תל אביב בעקבות אירוע חטיפת שלושת הנערים מגוש עציון שאירע מספר ימים לפני כן. במהלך הראיון אמרה זועבי בין היתר כי לשיטתה חוטפי הנערים אינם טרוריסטים אלא "אנשים שלא רואים שום פתח לשנות את המציאות שלהם והם נאלצים להשתמש באמצעים האלה".
כחודש לאחר מכן, בעיצומו של מבצע "צוק איתן", התפרסם באתר אינטרנט פלסטיני מאמר שכתבה זועבי, בו נכתב בין היתר כי "על הפלסטינים להטיל מצור על ישראל במקום לנהל משא ומתן איתה". בעקבות התבטאויות אלה, הוגשו נגד זועבי מספר קובלנות לוועדת האתיקה של הכנסת, שהעיקרית שבהן הוגשה על-ידי יו"ר הכנסת שסבר כי זועבי "חצתה זה מכבר כל גבול ביחס להתנהגות המצופה מחברי כנסת" וכי הפניות הרבות המגיעות אליו מהציבור בעניין זה מעידות כי לא מדובר במקרה 'רגיל' של התבטאות חריפה או מקוממת אלא בהתנהגות נמשכת ומתגרה שיש בה כדי לכרסם כרסום של ממש במעמדה של הכנסת בעיני הציבור. בתגובה לקובלנה ציינה זועבי כי מדובר בתלונה קנטרנית, המעידה על תרבות שלטת של גזענות וצורך לשלוט באחר ולדכא את הדעות הפוליטיות שלו, והוסיפה כי התלונות נגדה הוגשו מטעמים פוליטיים.
בהחלטתה קבעה ועדת האתיקה כי דבריה של זועבי אינם עולים בקנה אחד עם טובת המדינה ופוגעים באמון הציבור בכנסת ובתדמיתה של הכנסת. לפיכך, הוטלה עליה סנקציה של הרחקה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה (למעט השתתפות בהצבעות), למשך חצי שנה. זועבי כאמור עתרה לבג"ץ נגד ההחלטה ובדצמבר 2014 החליט בג"ץ לדחות את העתירה בהרכב של חמישה שופטים. נימוקי פסק הדין, המחזיק 67 עמודים, פורסמו אתמול (ד', 11.2), ביום שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 מדוע לדעתו ההתבטאויות של זועבי הן דווקא נסבלות ואין למנוע מבעדה להתמודד בבחירות לכנסת בימים אלה.
ועדת האתיקה מוסמכת להידרש לביטויים קיצוניים של ח"כים
הנשיאה מרים נאור קבעה כי דין העתירה להדחות. ראשית, נדרשה הנשיאה נאור לשאלה האם החלטת ועדת האתיקה ניתנה בסמכות, לאור החסינות המוקנית לחברי כנסת. מהסעיפים הרלבנטיים בחקיקה הסיקה הנשיאה כי ועדת האתיקה רשאית להטיל על חבר כנסת שהפר כלל מכללי האתיקה כל עונש הקבוע בסעיף 13ד(ד) לחוק החסינות, לרבות עונש הרחקה מישיבות מליאת הכנסת וועדותיה למשך שישה חודשים שהוא העונש שהוטל במקרה דנן על חה"כ זועבי.
עוד ציינה הנשיאה נאור כי אין מחלוקת שהתבטאויותיה של זועבי חוסות תחת החסינות העניינית המוקנית לה כחברת כנסת, אלא שכאן נשאלת השאלה האם החסינות מונעת מוועדת האתיקה לדון בהתבטאויות אלו. בעניין זה, קבע בית המשפט העליון בעבר כי נקיטת סנקציות בגין התבטאויות או מעשים לא אתיים אינה מהווה עקיפה של החסינות העניינית, כאשר הדבר יפה גם להתבטאויות דנן אף שנאמרו מחוץ למשכן ושלא בקשר לאדם או לארגון ספציפיים. מנגד, תחולתה של החסינות העניינית ותכליותיה עשויות לשמש שיקול במסגרת החלטותיה של ועדת האתיקה אך הן אינן שוללות את סמכותה. מכאן שלא הייתה מניעה כי ועדת האתיקה תדון בהתבטאויותיה של זועבי על פי כללי האתיקה הקיימים.
כן נדחתה הטענה כי לוועדת האתיקה אין כלל סמכות לדון בהתבטאויות פוליטיות של חברי כנסת וכי סמכותה מוגבלת להתנהגות בלתי הולמת בתוך המשכן או ליחסים הפנימיים בין חבריה. נקבע כי לחופש הביטוי הפוליטי אמנם קיימת חשיבות מיוחדת לגבי חבר הכנסת, בפרט כשמדובר בח"כ המייצג קבוצת מיעוט, אולם אין משמעות הדברים כי הוועדה אינה מוסמכת להידרש לביטויים קיצוניים העולים כדי תמיכה בפעולות טרור כנגד אזרחי המדינה או כדי הזדהות עם מעשים מסוג זה. לאור האמור, קבע בית המשפט כי החלטת ועדת האתיקה ניתנה בסמכות.
חומרת הדברים מתעצמת בהתחשב בעיתוין של ההתבטאויות
אשר להחלטה לגופה, מתעוררת השאלה האם יש בהתבטאויותיה של זועבי משום הפרה של כללי האתיקה, ואם העונש שהוטל בגין הפרה זו הולם את חומרת העבירה. בעניין זה, נקבע כי לשונם של כללים 1א(2) ו-1א(4) לכללי האתיקה היא רחבה ומותירה שיקול דעת לוועדת האתיקה בדבר אופן יישומם על מקרים פרטניים.
עוד צוין כי כללי האתיקה מבטאים את העיקרון שלפיו חבר הכנסת, כנבחר הציבור, הוא גם נאמן הציבור וככזה עליו להציב את טובת הכלל בעדיפות גבוהה ביחס לענייניו האישיים. נוכח האמור, סברה הנשיאה כי מסקנותיה של הוועדה לא חרגו ממתחם שיקול הדעת הרחב הנתון לה, שכן דבריה של זועבי בראיון ובמאמר התפרשו כתמיכה בטרור ובהרג אזרחים ולא מדובר בדברי ביקורת על מדיניות הממשלה בעת לחימה או ביקורת על חקיקה בכנסת או על מהלכים פוליטיים אחרים של הרוב.
לא זו אף זו, חומרת הדברים מתעצמת בהתחשב בעיתוין של ההתבטאויות - ימים ספורים לאחר חטיפת הנערים, כאשר גורלם לא נודע, ובעיצומו של מבצע "צוק איתן". נוסף על כך, יש להתחשב בהשפעה המצטברת של התבטאויות העותרת, אשר פורסמו בסמיכות זמנים. אי לכך, אין מקום להתערב במסקנת הוועדה שלפיה בדבריה של העותרת יש משום פגיעה חמורה באמון הציבור בכנסת ובתדמיתה והפרה של כללי האתיקה.
גם בעניין הסנקציה שהוטלה על זועבי אין מקום להתערב לדעת הנשיאה נאור, שכן לוועדת האתיקה מסור מתחם מידתיות רחב והתבטאויותיה הן חמורות במיוחד, בפרט בשים לב לעיתוין. לכן, בנסיבות העניין אין לקבל את טענת העותרים להפליה ולאי-מידתיות. לצד האמור ציינה הנשיאה כי הוטרדה מ"קפיצת המדרגה" בסנקציה שהוטלה במקרה זה, אולם מהפן המעשי אין מדובר בהרחקה מלאה של העותרת מפעילות הכנסת למשך שישה חודשים בשים לב לכך שבמחצית הראשונה של ההרחקה חלה פגרת הקיץ ולאחר מכן חלה פגרת בחירות. כמו כן, ממילא אין מדובר בשלילה של זכות ההצבעה של זועבי ואין הסנקציה מונעת ממנה לעשות שימוש בכלים פרלמנטריים.
רובינשטיין: בהתבטאויות של חנין זועבי גדשה הסאה
למסקנה זו הצטרפו מרבית שופטי ההרכב. השופטת אסתר חיות העירה כי התבטאויות, ובוודאי התבטאויות של נבחרי ציבור אשר יש בהן משום ביקורת ואפילו ביקורת חריפה ביותר על מדיניות הממשלה הן לגיטימיות לחלוטין והוא הדין לגבי התבטאויות המדגישות את סבלו של הצד השני לסכסוך והמגלות אמפתיה והבנה לאותו הסבל. עם זאת, התבטאויותיה של זועבי שבגינן ראתה ועדת האתיקה לנקוט סנקציות נגדה חרגו לחלוטין מן הקטגוריה הלגיטימית הזו גם אם מביאים בחשבון את הזהירות המיוחדת שיש לנהוג בה כאשר מדובר בחופש ביטוי פוליטי של נבחר ציבור המייצג קבוצת מיעוט.
גם המשנה לנשיא, השופט אליקים רובינשטיין, סבר כי יש אמנם מקום לפרשנות הנותנת משקל לעובדה שזועבי באה ממיעוט בישראל ומרחיבה את גדרי הסבלנות והסובלנות, אך במקרה דנא פשוט גדשה הסאה – בפרט נוכח עיתוי ההתבטאויות תוך השמטת כל בסיס משותף שיש וצריך להיות לציבור הישראלי כולו, בלא הסבר שאפשר ולו בדוחק לראותו כמתקבל על הדעת.
גם השופט חנן מלצר הסכים לתוצאה האמורה אולם ביקש להדגיש את ההבדל שבין איסורי המשפט לבין איסורי האתיקה. לדברי מלצר, אין אנו עוסקים במרחב המשפטי הקובע למשל תנאים המאפשרים למנוע את השתתפותה של רשימת מועמדים או של אדם מלהיות מועמד בבחירות לכנסת, אלא בכללי התנהגות החלים על מי שנבחר לכהן כחבר הכנסת התובעים ממנו להתנהג כמצופה מנבחר ציבור. עוד ציין מלצר כי הרף הדרוש נשען הן על הצהרת האמונים אותה מצהיר חבר הכנסת מכוח סעיף 15 לחוק יסוד: הכנסת והן על כללי האתיקה שהוסיפו וקיבעו ערכים כלליים החלים על חברי הכנסת. לבסוף ציין מלצר כי לא בכדי לא מצאו העותרים ובאי-כוחם ולוּ מקרה אחד דומה במשפט המשווה בו חבר פרלמנט קרא להטלת מצור על מדינתו, והופטר.
מנגד, השופט סלים ג'ובראן נותר בדעת מיעוט, בסברו כי היה מקום להורות על ביטולה של החלטת ועדת האתיקה. לדבריו, נוכח הערך הרב שיש במתן ביטוי פוליטי חופשי לחברי כנסת וצמצום הגבלתו ככל האפשר, בפרט כאשר מדובר בחברי כנסת המשתייכים לקבוצות מיעוט, ולנוכח הלשון הרחבה בה מנוסחות ההוראות האתיות מכוחן הורשעה ח"כ זועבי - יש לצמצם את הרשעת חברי כנסת מכוח הוראות אלה רק למקרים שבהם תוכן דבריהם הוא ברור, חד משמעי וקיצוני. במקרה דנן, סבר ג'ובראן, לא ניתן לדלות מדבריה תוכן ברור וחד משמעי כזה, הן לנוכח הסתייגותה ממעשה החטיפה כבר במעמד ההתבטאויות והן לנוכח הסבריה המאוחרים יותר בתקשורת.
בג"ץ 6706/14
לקריאה נוספת, ראו:
וינשטיין: אין לפסול את ברוך מרזל או את חנין זועבי להתמודד לכנסת
שופטי בג"ץ מתחו ביקורת על התבטאויותיה של ח"כ זועבי ואישרו את הרחקתה מהכנסת
