חדשות

ביהמ"ש קבע כי המבנים נבנו באופן בלתי חוקי, תוך הפרת צווי ההפסקה וההריסה שהוצאו על ידי הרשויות, וכי אכלוסם וסיום חיבורם לתשתיות קבע נעשה ככל הנראה בימים שלאחר הגשת העתירה, במטרה לסכל את הבקשה לצו ביניים ולקבוע עובדות בשטח

בג"ץ קיבל את עתירתם של מספר תושבים פלסטינים מיהודה ושומרון וכן ארגוני זכויות אדם והורה למדינה לפעול למימוש צווי הריסה שהוצאו לתשעה מבנים בלתי חוקיים שנבנו על קרקע פלסטינית פרטית בתחומי הישוב עפרה. בין הנימוקים שמנה בית המשפט הייתה העובדה שהבניה נעשתה באופן בלתי חוקי וכן השתלשלות העניינים שהובילה להשלמת בניית המבנים ולאכלוסם תוך הפרה של צווי ההפסקה וצווי ההריסה שהוצאו על ידי הרשויות ותוך ניסיון לקבוע עובדות בשטח.

לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן

לטענת העותרים, פלסטינים תושבי האזור, המבנים נבנו על קרקע פרטית מוסדרת המצויה בבעלותם מכוח ירושה. בשנת 2007 הוציא המינהל האזרחי לאזור צווי הפסקת עבודה ביחס למבנים ובהמשך ניתנו גם צווי הריסה למבנים אך למרות זאת נמשכו העבודות להקמתם. העתירה מכוונת נגד בניית המבנים ונגד הכשרת שטחים נוספים בקרבת הכפר עין יברוד לצורך בניית מבני קבע נוספים.

נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס קיבל את העתירה וציין כי נקודת המוצא לדיון היא הרישום במרשם המקרקעין, לפיו המבנים נבנו על מקרקעין מוסדרים פרטיים המצויים בבעלות פלסטינית, ועל כן ההכרעה מתמקדת בצורך לחייב את הרשויות לממש את צווי ההריסה שהוצאו ביחס למבנים. בעניין זה, ציין הנשיא בדימוס כי החלטת הרשויות להוציא צווים אלה וכן העמדה בעניין סדרי העדיפויות באכיפת דיני התכנון והבנייה מתבססות אומנם על קביעות עובדתיות בנוגע לבעלות במקרקעין שעליהם נבנו המבנים, אולם אין בהכרעה בעתירה זו משום קביעה בדבר זכויות הקניין של מאן דהוא במקרקעין הנדונים היות וזו אינה האכסניה המתאימה לבירור טענות אלו הניתנות לבירור בהליכים המתאימים.

עוד ציין גרוניס כי מדיניות הממשלה ביחס לאכיפת דיני התכנון והבנייה באזור היא כי ככלל יש להסיר בנייה בלתי חוקית המצויה על קרקע בבעלות פרטית, כשמדיניות זו משקפת הכרה בחובה הקיימת במשפט הבינלאומי להגן על זכויות הקניין הפרטי של התושבים המוגנים באזור. זאת, גם ללא קיומו של עותר קונקרטי בעל זכויות במקרקעין הנדונים.

במקרה זה, אין מחלוקת כי אף בחלקות לגביהן אין העותרים טוענים לבעלות בוצעה הבנייה באופן בלתי חוקי, משום שהיא נעשתה ללא היתרי בנייה ובלא תוכנית מתאר בתוקף. אשר על כן, אין מקום לקבל את הטענות לפיהן יש לדחות את העתירה בשל היעדר מעמד של העותרים. לכך, סבר גרוניס, יש להוסיף טעמים נוספים שעניינם השתלשלות האירועים שהובילה להשלמת בניית המבנים ולאכלוסם, תוך הפרה של צווי ההפסקה וצווי ההריסה שהוצאו על ידי הרשויות. התנהלות זו אף הובילה את המינהל האזרחי להגיש תלונה במשטרה בעניין ולפתיחתה של חקירה פלילית, ואם לא די בכך אכלוסם של המבנים וסיום חיבורם לתשתיות קבע נעשה כפי הנראה בימים שלאחר הגשת העתירה. מכאן, שקשה להשתחרר מהרושם שנעשו פעולות שתכליתן לקבוע עובדות בשטח, לסכל את הבקשה לצו ביניים ולהעמיד את הרשויות ואת בית המשפט בפני עובדה מוגמרת לפיה המבנים כבר מיושבים. בכך, לדעת גרוניס, יש משום זלזול לא רק בצווי ההפסקה ובצווי ההריסה שהוציאו הרשויות אלא גם בהליך השיפוטי ומובן כי בנסיבות אלה קשה לקבל טענות בדבר המשמעויות הנובעות מכך שמדובר במבנים מאוכלסים. גם העובדה שמדובר בבנייה המצויה בתחומיו של יישוב גדול ומבוסס אינה מצדיקה לדעת גרוניס שינוי במסקנה כי יש לאכוף את הצווים שהוצאו.

בג"ץ 5023/08