ביהמ"ש קיבל את גרסת הבנק באשר לקיומו של החוב, וקבע כי הערבים הבינו וידעו את כל משמעויות חתימתם על כתבי הערבות. בעניין זה קבע השופט אבי זמיר כי הסכמי ההלוואות וספרי הבנק הם "רשומות מוסדיות", המהוות ראיות קבילות להוכחת אמיתות תוכנן
בית המשפט המחוזי קיבל תביעה שהגיש בנק הפועלים לתשלום חובות בסך של כ-4.5 מיליון שקל בגין אשראי והלוואות שניתנו לחברה בערבותם של בני זוג. השופט אבי זמיר קבע כי יש להעדיף את גרסת הבנק, הן באשר לעצם קיומו של החוב והן באשר לסכום החוב הנטען, וכי הערבים הבינו וידעו את כל משמעויות חתימתם על כתבי הערבות.
לקבלת עדכוני חדשות, פסיקה וחקיקה ישירות למייל, לחץ כאן
לטענת הבנק, מועדי הפירעון של ההלוואות שנטלה חברת רומטק מימון חלפו בטרם נפרעו, ובהתאם עתר לחייב את בני הזוג שערבו לחובה של החברה בסך של 4.5 מיליון שקל.
כשנתיים לפני הגשת התביעה, הגישו הנתבעים תביעה נגד הבנק ונתבעים נוספים, בטענה להתנהלות כושלת ורשלנית של הבנק בחשבון שהתנהל תחתיו שמטרתו ליווי פרויקט האודיטוריום בחיפה. הנתבעים התכחשו לחוב בטענות שונות, שחלקן נוגעות להתנהלות הבנק בחשבון הליווי, אולם במהלך ההליך הגיעו הצדדים להסכמה דיונית כי לא יתבררו ויוכרעו טענות המתבררות בהליך המקביל. טענות ההגנה העיקריות שעליהן הוסכם נוגעות בעיקרן לאומד דעתם של בני הזוג כאשר חתמו על כתבי הערבות וטענות נוספות להתנהלות רשלנית של הבנק בחשבון החברה ובחשבון חברה ציבורית נוספת שהייתה בבעלות הנתבעות ואשר נמכרה כשלד בורסאי לחברה אחרת.
השופט אבי זמיר קיבל את התביעה וקבע כי יש להעדיף את גרסת הבנק הן באשר לעצם קיומו של החוב והן באשר לסכום החוב הנטען כפי שמוצג בספריו ובאשר לכך שחוב זה לא נפרע על ידי מי מהנתבעים. בעניין זה, נקבע כי הסכמי ההלוואות וספרי הבנק הם "רשומות מוסדיות" וככאלה מהווים "ראיות קבילות להוכחת אמיתות תוכנן" כלשון סעיף 36(א) לפקודת הראיות. כמו כן, לא עלה בידי הנתבעים לסתור רישומים אלו ואף נדמה כי לא עשו מאמץ כלשהו על מנת לנסות ולסתור את הרישומים בדבר החוב.
השופט התייחס לסוגיית החתימה על כתבי הערבות וקבע כי הנתבעים הבינו וידעו את כל משמעויות חתימתם על כתבי הערבות וכי הבנק לא התרשל באשר לנסיבות החתימה. משכך, כתבי הערבות תקפים לכל דבר ועניין ואין לאפשר לנתבעים להתנער כעת מערבותם לחובות החברה. אשר לטענת הנתבעים בנוגע להתרשלות הבנק בגין משיכת המחאות וכספים בניגוד לזכויות החתימה בחשבון, קבע השופט זמיר כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח כי הומחתה לחברה הנתבעת זכות התביעה של החברה הציבורית הנוספת וכי אכן יש לה מעמד בעניין זה. למעלה מן הצורך, בחן השופט את הטענות גם לגופן וקבע כי הבנק לא התרשל כאשר פעל במהלך העסקים הרגיל, כשבנקאי סביר לא יכול היה להבחין ללא אמצעי בחינה מדוקדקים בעובדה שהחתימות של הנתבע על השיקים שעליהם חותמת חברה אינן אכן חתימות אותנטיות שלו. לבסוף, דחה השופט גם את טענות הנתבעים לנזק ראייתי וכן טענות נוספות שנטענו בכתבי הטענות ונזנחו לחלוטין בסיכומים.
תא"ק 2644-07
